להתבגר ולהתפגר- פרק 9

הצלצול נשמע ואני יוצאת החוצה יחד עם רוי. ״אבא שלי יהרוג אותי!״ אני אומרת לו. ״הבטחתי לו שאני אביא ציון על העבודה ואם לא..״ קולי משתתק.
״יהיה בסדר,״ הוא טופח על גבי בתנועה מרגיעה. ״אני בטוח שנמצא מישהו שיסכים לכתוב את הציון בכתב שלו.״

״אתם רוצים מה?!״ השתנק שון וכמעט ירק את הסנדוויץ שאכל באותו הרגע.
״מה ששמעת,״ אמרתי בשלווה. ״אני אשלם לך 35 שקל.. נו, שון..״
״בסדר,״ אומר שון ומביט עלינו במבט מאשים. ״אני אעשה את זה. איפה הדבר הזה?״
״בתיק שלי,״ אני מוציאה את העבודה ומגישה אותו לשון, יחד עם עט שחור שהמורה שלי אוהב לכתוב בו.
הוא מביט בציון ״100״ של המבחן האחרון שלו במדעים ומעתיק את זה במדויק. שון הוא ילד רזה, עם משקפיים והרבה פצעי בגרות. אין לו הרבה חברים אבל הוא די נחמד. והוא מצייר מעולה.
״זהו,״ הוא הגיש לנו את העבודה. ״מחר– אתם מביאים לי את הכסף.״
״אין בעיה,״ אני אומרת בעליזות וקמה משולחן האוכל הצדדי שישבנו בו בקפטריה.
אני ורוי יוצאים אל אור השמש המוקדם. ״תודה, רוי,״ אני אומרת ומנשקת אותו על הלחי. ״לא היה לי אומץ ללכת אליו בלעדיך.״
״זה בסדר,״ הוא אומר. אני מרגישה ברטט הטלפון הנייד שלי ומסתכלת בהודעה, מטור. ״היום, אצלי, שעה 16:30. ביי״
״את רוצה לבוא אליי?״ שואל רוי. ״אני היום הולך לרחוב מיילי, יש שם איזה כינוס בפארק. כלבים ודברים כאלה. זה ליד הרחוב של טור.. אולי נזמין אותו..״
״אממ.. אימא שלי רשמה אותי לשיעורים פרטיים במתמטיקה.״ אני אומרת בהיסח הדעת. ״אתה יודע שאני גרועה בזה.״
״טוב,״ הוא מנשק אותי. ״נתראה מחר.״

בשעה 16:32 כבר הגעתי לביתו של טור, אחרי שווידאתי שאף אחד מבני המשפחה שלי לא בבית. הוא המתין לי על הספה המאובקת בסלון. ״אימא שלי יצאה החוצה לענייני עבודה.״ הוא מסביר לי ומדליק את הטלוויזיה. ״הורדתי סרט ממש נחמד ורציתי שתצפי בו איתי. בתור ידידים,״ הוא מוסיף.
אני מתיישבת לצידו על הספה ואנחנו צופים בסרט. הוא די משעמם אותי ואני מתלבטת אם ללכת הביתה. באמצע הסרט, בדיוק כשהדמות הראשית יוצאת לעוד הרפתקה משעממת וחסרת תכלית, אני חייבת לשירותים. ״ישר וימינה,״ אומר טור.
אני ממשיכה במסדרון ישר ופונה ימינה לדלת קטנה. אני יושבת על מושב האסלה ומוציאה את הטלפון שלי. אני מתכתבת בהודעות עם חברתי הטובה אנג׳י. אני שומעת מבחוץ שטור הגביר את הטלוויזיה מאוד. ״הסרט שאני רואה אצל טור ממש משעמם!״ אני כותבת לה.
פתאום, בלי אזהרה, נפתחת הדלת של השירותים. טור עומד שם.
״טור!״ אני אומרת וממהרת להכניס את הטלפון לכיס. ״למה אתה נכנס באמצע שאני כאן?״
״לא באמת הלכת לשירותים, נכון?״ הוא אומר בקול מוזר, שלא מתאים לו.
״לא, אבל זה בכלל לא עניינך אם-״
הוא מתקרב אליי ושפתיו במרחק פחות מסנטימטר משלי. ״אני רוצה ׳רפליי׳ של מה שהיה במסיבה,״ הוא לוחש ומלקק את שפתיי.
״לא, טור,״ אני אומרת ומנסה להשתחרר מאחיזתו. ״אמרתי לך רק פעם אחת, נכון?״
הוא מתחיל לנשק אותי ואני בכל זאת מנסה לצאת מידיו, שמתהדקות עליי כמו אזיקים. ״אני אוהב אותך,״ הוא לוחש לי.
״לא.. טור..״ אני אומרת לו.
הוא מסיר את חולצתי וזורק אותה הצידה. הוא מוריד גם את החזייה שלי ואת מכנסיי, ומגיע גם לתחתוניי..
״טור!״ אני כבר צועקת. ״לא!״
הוא פותח את רוכסן מכנסיו ומתחיל.. לאנוס אותי..
״טור!! די!!!״ אני צורחת באוזנו. הוא משכיב אותי על מיטתו, שוכב על גופי העירום והמפוחד.. בחיים לא האמנתי שהוא יגיע לרמות כאלה.
כואב לי, כואב לי מאוד. כשהוא מסיים איתי הוא סוגר בחזרה את מכנסיו.
״למה עשית את זה?!״ אני צורחת עליו.
״כי אני אוהב אותך, ואת לא אוהבת אותי..״ הוא אומר.
״אני כן!!!״ אני צורחת עליו. ״אני כן! אתה לא קולט?? למה נראה לך שהסכמתי שתשכב איתי? שתנשק אותי?״
״באמת?״ הוא שואל.
״כן,״ אני מתנשפת. ״באמת.״
״אז בואי..״ הוא אומר.
אני קמה מהמיטה, עדיין עירומה, וצולעת אליו.
אנחנו ממשיכים בעניינינו, וכשאני לא שיכורה אני יכולה לשים לב שטור הרבה יותר טוב בזה מרוי. הוא באמת אוהב אותי… הוא לא בגד בי עם מישהי אחרת…
טור גורר אותי לסלון ואני לא משתדלת להיות בשקט. בשביל זה אני חיה, אני חושבת לעצמי. רק בשביל לשכב עם טור כל שנייה, כל דקה פנויה…
הדלת נפתחת. זו לא אימא של טור, זה לא אבא שלו, זה לא האנשים מהרחוב שעושים שם יריד כלבים בפארק..
זה רוי.