ללכת ללא צעדים. חלק רביעי (תום)

פרק רביעי:
נקודת מבט של תום:
"שקט!" צעק אלכס, תוך כדי תקימה. נרטעתיף זזתי אחורה.הרי לא עשיתי דבר, שתקתי כדג, שקועה במחשבותיי. הדמעות טיפסו מהגוש בגרון עד העיינים שלי. למה הוא צועק עליי?1 מה אני עשיתי למען השם?!
הוא מלמל משהו כמו:
"אני מצטער…. זה לא…." הוא גמגם. לא אכפת לי כלום. משהו בשקט הזה אמר לי שאני מפריע לו להיות עצוב על הגיברת שלו. לא רציתי. רציתי להיות ילדה תמימה ונחמדה. לא רציתי להיות לידו ולהרוס לו את הערב, שכבר הרסתי כנראה.
"מה עשיתי!" צעקתי ובלי שיגעתי קמתי, כיסיתי את פניי בידי ורצתי אל תוך השדה שהוביל אל היער הגדול והשחור שמאחורי האכסניה.
"האכסניה זה בכיוון השני!" הוא צעק לי. "מה?1 אני לא יודעת…?!" רציתי לצעוק לו חזרה. אבל לא יכולתי. כול כוחי התרכז בלבכות ולרוץ. כמה שיותר רחוק ממנו. לא היו לי מחשבות בראש, רק הבכי מילא את כול חושי. לא היה לי אכפת שאני נופלת, נחבלת, ולא היה לי אכפת שנכנסתי ליער הזה, בסביבות שתיימעשרה בלילה.
התיישבתי על גדם עץ והואלי להסתכל סביב לאחר זמן מה של ריצה. הריצה נתנה לי לעשות את הדבר שאני הכי טובה בו. לברוח. מהמציאות, ממנו, מעצמי. מהחיים, מהמוות, ומכול דבר אחר. אני תמיד בורחת. לא נשארת באותו המקום כול הזמן. משהו בתוך כיס המכנסיים שלי התחיל לצפצף.
"ממש לא בזמן!" רטנתי. באותו הרגע כול מה שהיה לפני כן, תום התמימה והמסכנה, זאתי שחצי דלוקה על אלכס. עכשיו הפכה להיות בנאדם אחר. שמעתי את צעדיו של אלכס מאחורי, קורא בשמי, מפחד שכנראה יגלו שאני לא שם או משהו כזה. ברגע שהכיס צפצף פסקתי לשים קצוץ על האדון ההוא. שילך לאיפה שהוא רוצה, הזבל הזה. אותי הוא לא יתפוס! הוצאתי את הצמיד הזוהר באדום מהכיס שלי, לחצתי על שלושת החרוזים הימניים ביותר, על הדמאלי ביותר, ועל השני השמאלי מהמאמצע.
"הנעליים עובודת?" לחשתי אל תוך הצמיד. שמעתי נהמה מחייבת. לחצתי על קצה השרוך של הנעל הימנית שלי, ארבע גלגלים יצאו מכול סוליה, התחלתי לרוץ. אלכס לא יכול להשיג אותי ככה. גיחכתי.
"מה אתה רוצה אוסבורן…" אמרתי. "אני באמצע טיול לידיעתך….." שמעתי נהמה לא מחייבת.
"זה דחוף. מאוד מאוד מאוד דחוף גברת" יכולתי לראותא ת גבותיו המקובצות, את שיערו המאפיר המעוצב בקוצים, ואת החליפה שלו.
"ממש לא טוב לי עכשיו! איזה מפגר אחד רודף אחרי!" לחשתי. מנסה להיות הכי אדישה שאפשר. ברגע שאני הופכת לדבר הזה. אני כבר לא תום ההיא.
"אז מהר, כנפיים ואפ למעלה! חדר חמש." אמר וניתק. הצמיד הלבן הפסיק לזהור.
הכנסתי אותו לכיס והתחבאתי מאחורי עץ אלון עבות. הצמחתי את כנפיים המלאך שלי במהירות שיא ועפתי למעלה. אל העננים.