ללמוד להרפות

הלהבות שורפות. חורכות.
אני רואה איך הן משאירות על גופך חותם, חתכים.
אני צופה בך מרחוק, ואני תוהה אם עיניך הכחולות מונחות עליי.
בכל אופן זה לא ממש משנה, כי בעוד מספר דקות אצטרך לחזור הביתה.
ואתה מצטער על הכל, אני רואה זאת בעינייך…
מצטער שנתת לי ללכת.
ולי רק נשאר להביט בך, פעם בשנה. לוודאות שאתה בסדר…
אתה מנסה להיראות ככה, אבל כל הסובבים בחדר רואים עד כמה אתה לא, במיוחד אחרי שאני מופיעה והולכת זה כבר ארבעה שנים.
הלב שלי מרוקן מכל רגש אליך, חוץ מרחמים וזיכרונות.
והלילה אני חוזרת אל אהובי, אל בעלי.
ואתה חוזר אל השקט.
אני חוזרת אל החיים,
ואתה אל השממה.
ואני אשוב לכאן בעוד שנה, ואני מקווה שבמקום לראות את הצל שלי לצידך, לראות מישהי אחרת…