לעולם לא להגיד לעולם לא – פרק 15 – זו לא אשמתך, נלה.

"איימו עליך?! מי איים עליך! אני אדאג שהוא ייכנס לבית הסוהר!" אמרה אמא.
"לא איימו עליי," אמרתי, "למען האמת, המילה 'מפחד' היא שקר." אמרתי.
"אז מה הסיבה?" שאלה סלנה.
"אני מתבייש שתדעו מזה…" אמרתי.

"זה בקשר לרגשות שלך?" שאלה מיילי.
"לא עונה… לא עונה… לא תכריחו אותי לענות…" אמרתי.
"כן, זה בקשר לרגשות שלו…" אמרה אמא.
"אמא!" כעסתי עליה.
"ג'סטין, אתה שקוף, עכשיו, מבטיחים שלא נצחק, או נפרסם, או נעליב…" אמרה דמי.
"בסדר," אמרתי, "רציתי לחזור לכיתה, אבל… ילד אחד הסתכל עליי במבט מוזר.
שאלתי אותו מה הוא רוצה ממני, כי המבט היה מעט מטריד, 'שתסתום' הוא אמר לי.
שאלתי אותו למה הוא מתכוון, 'שתפסיק לשיר' הוא אמר.
אז שאלתי אותו למה הוא רוצה שאעשה זאת, והוא אמר לי את המשפט הזה: 'שהחברה שלי תשנא אותך!'. את האמת? אני רגיל שאומרים לי את זה, אבל… היה משהו שונה בדרך שבה הוא אמר את זה. 'מי החברה שלך?' שאלתי אותו, כדי לדעת, ממי עליי להתרחק, ואז הוא אמר: 'נלה'. 'חשבתי שנפרדתם…' אמרתי לו, הוא הביט בי בכעס, 'היא זרקה אותי בגללך!' הוא צעק.
אמרתי לו: 'אם אתה רוצה שארד ממנה, אז תשכח מזה!', ואז הוא כעס והחליט לסתום את פי בעצמו, זאת אומרת, הוא ניסה לפגוע לי בגרון.
ניסתי להשתחרר ממנו, ולא להרביץ, כי לא רציתי שמועות, ואז הוא נתן לי אגרוף בבטן. התקפלתי מכאבים, והוא דחף אותי מהמדרגות… לאחר שהרגשתי שאני עומד למות, הוא התקרב אלי ושרט אותי, לאחר מכן הוא הדביק אותי לקיר ופגע בצווארי…" סיפרתי.
"זה בגללי…" אמרה נלה בשקט, "זה בגללי!" היא אמרה בוכה וברחה מהמקום.
"זה לא!" ניסתי לומר לה בכל כוחי כאשר אני מנסה לגרור את רגלי נאחז במעקה.
"ג'סטין, זו אשמתי…" היא אמרה נעצרת ובוכה.
"זו לא! זאת לא אשמתך!" אמרתי, "אם כך אז מי אשם?" היא שאלה אותי בוכה.
"אני." אמרתי, "אני הייתי חמדן, זה מגיע לי, בגלל זה לא מיהרתי לומר מה קרה.".
"למה?" שאלה אותי נלה.
"מה?" שאלתי אותה.
"למה אתה משקר לי? זאת כן אשמתי…" היא אמרה בוכה, "ואתה סבלת מהכול! זה לא מגיע לך, זה מגיע לי!" היא אמרה כאשר דמעותיה זולגות.
"זה בסדר, אני בסדר…" אמרתי לה.
"לא אתה לא, רק תסתכל על עצמך, על כל התחבושות, על הפצעים, על הקול שלך…" היא אמרה.
"אבל זה יעבור… ובקשר לקול שלי…" אמרתי בשקט.
"מה בקשר אליו?" היא שאלה.
"אני מוכן לוותר על הקריירה שלי, אם רק תסכימי להיות חברה שלי…" אמרתי לה מסמיק.
"ג'סטין, איך אתה מסוגל לומר דבר כזה? בגללי כמעט נהרגת…" נלה אמרה ונגבה את דמעותיה.
"אבל אני לא, כי מישהי לקחה אותי אל חדר האחות, והשגיחה עליי, וניסתה לתקשר איתי, ותמכה בי, והסכימה לבוא איתי אל בית החולים, ולא צחקה עליי כשבכיתי לידה, היא ניסתה לעודד אותי, והצליחה, ואני אוהב את המישהי הזאת…" אמרתי לה.
"ג'סטין… אילו רק יכולנו…" היא אמרה.
"אבל אנחנו יכולים, אני מסכים להיות יהודי…" אמרתי לה מחייך.
"מה?… לא סבלת מספיק? עכשיו אתה רוצה גם להתגייר?" היא הופתעה.
"אני כמו אש, שאף אחד לא יכבה לעולם, כי…" אמרתי, עצרתי ואמרתי לה:
"אני לעולם לא אומר לעולם לא…
אני אלחם לנצח…
כי כל פעם שיפילו אותי,
אני לא אשאר על הרצפה…" התחלתי לשיר, למרות שהקול שלי כבר לא ברשותי.
"אל תשכח, אל תשכח, אל תשכח…" שרו דיוויד, שחקני דיסני ואימי, במקום Pick it up.
"לעולם לא להגיד לעולם לא!" המשכתי וכך גם סיימתי את סוף הפזמון.
הבטתי בדוקטור ההוא, שניתח אותי, הוא בכה.
"למה אתה בוכה?" שאלתי אותו.
"ג'סטין, אתה בר מזל." הוא אמר.
"כרגע נגמרה לי הקריירה…" הזכרתי לו.
"אני מתכוון שאתה בר מזל שיש לך חברים טובים כל כך." הוא אמר לי.
הבטתי בכולם, "אתה צודק," אמרתי לו, "אם המעריצים שלי יפסיקו לאהוב אותי, זאת תהיה הבחירה שלהם בלבד…" אמרתי לו.
"הם לא יפסיקו." אמר הדוקטור בשקט.
"למה כוונתך?" שאלתי אותו.