לשכוח ולזכור
זה התחיל כשראיתי אותך בתור נחמה, באמת האמנתי שאתה זה שיצליח להציל אותי, שאני אגמל רק בזכותך.
לא דיברנו הרבה עליו לא היה צורך במילים.
אתה ראית את העצב בעיניי שרק סיפרתי לך על עצם קיומו, אתה ידעת שאף אחד לא פגע בי כמוהו.
אחרי שחשפתי מעט על הכאב, הקשר בנינו נמשך, הרגשתי נאהבת אחרי שנים שהייתי שקועה באופל שהוא השאיר אחרי שברח.
אתה היית הציפייה בעולם מלא אכזבות.
למה שהיה בנינו קראתי אהבה בריאה, מה שחוויתי קודם לכן הייתה אהבה שהרסה אותי, אהבה חולנית.
נתתי את הלב שלי בפעם השניה ואין הרגשה קשה מזו, במיוחד שאתה שוב מגלה שטעית.
אתה התחרטת, ברחת בדיוק כמוהו, אני בטוחה שלא דמיינת שיבוא יום ואדבר על המעשה שלך בדיוק כמו שדיברתי עליו אבל הנה זה קרה.
כמו שידעת לגרום לי קצת לשכוח ככה הצלחת לגרום לי לזכור כל כך הרבה.
תגובות (4)
קטע יפה וכתיבה יפה. אם כי אני חושבת שזה קצת קצר, לדעתי היית יכולה להאריך את זה יותר ולהוסיף יותר מרחב לתיאורים, זה היה מוסיף הרבה ומכניס יותר לאווירה של הסיפור לדעתי.
אבל זה בכל זאת הקטע שלך, לכן את מחליטה מה לעשות(;
אהבתי במיוחד את המשפט האחרון, ואת המשפט בערך באמצע-
"אתה היית הציפייה בעולם מלא אכזבות."… זה "משפט ניגוד"(אם אפשר לקרוא לזה ככה) פשוט מקסים.
נ.ב- היו חסרים כמה סימני פיסוק בכמה מקומות, אבל כמובן שאפשר לתקן את זה- זה לא נורא(;
אז זהו, זאת התגובה שלי, כל ההערות שאמרתי באמת היו מכוונה טובה, לא התכוונתי להעליב- באמת! מקווה שתקבלי את זה בהבנה(:
היי, אני מאוד שמחה לקרוא את התגובות שלך.
בהחלט אני מקבלת כל ביקורת. <3
בכתיבה שלי אני כותבת את מה שעל הלב לכן אני לא מתייחסת לכמה ארוך או קצר הקטע אלא לתוכן עצמו, אבל אקח לתשומת ליבי מה שאמרת :)
יפה מאוד חבל נורא שזה קצר …אבל טקסט ממש טוב
תודה רבה לך <3