אני לא יודעת למה פשוט הרגשתי פתאום צורך להרגיש מוררת עם דימויים והכל... לא משו מיוחד.

לשכוח

23/03/2014 589 צפיות 3 תגובות
אני לא יודעת למה פשוט הרגשתי פתאום צורך להרגיש מוררת עם דימויים והכל... לא משו מיוחד.

סוג של רוצה-לא רוצה
להתקדם כבר הלאה.
לשכוח.
ושוב הרוח הקרה משקפת את הרגשתי
כשאתה לא פה.
לשכוח.
והרחוב הדומם כאילו מלגלג עליי על כמה תמימה הייתי יכולה להיות, והחושך שלו דומה לחיי בלעדיך, לחיוכי המזויף.
לשכוח.
העלים מתגלגלים, כל אחד לנפשו, כל אחד ברצונו כאילו מגלמים את רגשותי את אבריי, את דמעותיי כשאתה לא פה כדי למחות את דמעותיי.
לשכוח.
חתולה בודדת, תולה בי את עיניה מהלכת בין הטיפות ואחריה שורה קטנה של חתולים קטנים שמנסים לצעוד בקושי, כי אם לא ינסו לא יצליחו. פתאום הם הזכירו לי אותי, כשניסיתי לקום אחרי שעזבת שוב ושוב. כשניסית פשוט….
לשכוח.
והטיפות האלא המקפצות כאילו בשמחה הזכירו לי את עצמי מוחה את דמעותיי ומחייכת כאילו בכל פעם שמישהו נכנס לחדרי.
ציפור קטנה מזמרת, מצייצת קופצת מעלה לעלה מנסה לתפוס מחסה מהרוח הקרה, מהגשם שנוטף, מהקור החודר, מהעצב, מהכאב.
לשכוח.


תגובות (3)

מדהים.
מזכיר לי אותי ועל דברים שאני רוצה לשכוח, שרציתי והצלחתי…
אם זה מנחם אותך- תדעי שאת לא היחידה.
ואם זה לא, אולי זה כן-
שבסוף תצליחי,
לשכוח.
אבל לפעמים אנחנו רוצים לשכוח במטרה להדחיק את הכאב, אבל הדרך הנכונה היא לשכוח -מהכאב- לא מאותו בן אדן שיקר לך, כי כמו שאני מבינה היו לכם רגעים מדהימים…
להמשיך הלאה, זה לא ההפך מלשכוח,
להמשיך הלאה זה להמשיך…עם אותם זיכרונות, ובכל פעם ללמוד מהם מחדש.
מקווה שלא חפרתי לילה טוב 3>
ורק עכשיו ראיתי את הערה שרשמת בסוף ויצאתי סתומה….אין לי כוח למחוק, תתגברי :)

23/03/2014 21:48

    חח… בתכלס איפשהו הדברים שלך כן עזרו לי למרות שזה לא ממש מדובר עליי.. חחאז לילט שיהיה.

    23/03/2014 21:51

משהו בכתיבה הפריע לי קצת…
אבל בעיקרון זה ממש יפה…

23/03/2014 21:51
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך