מעבר למתרס

השכם בבקר מדי יום ביומו יצאה נדייה מביתה והגיע למחסום שחיילי צהל היו חייבים לבצע בדיקה ביטחונית בכל אחד ואחת שרצו לעבור לצד השני לצד ישראל.

כמעט כל החיילים הכירו את נדייה כשבקשה לעבור את המחסום המחסום לעבר עבודתה במשקי בית בתל אביב

למרות שכמעט כולם הכירוה הבדיקה הייתה הכרחית ובלתי נמנעת.

באחד הימים הגיעה נדיה למחסום וחיייל בוגר יותר מכל החיילים אשר לא הכירה מעודה עמד בשער ועיניהם נפגשו ואם היו יכולים לומר משהו היו אומרים שתיקה.

הוא הביט לעברה ופתח את המחסום והיא כדרכה המתינה לבדיקה הבטחונית אך הוא הנהנן בראשו והיא המשיכה בדרכה.

לאחר פסיעות מעטות לא יכלה שלא להסתובב מאחר והייתה בטוחה כי הוא צופה בה ולחייה הסמיקו כעגבנייה בשלה, היא הסתובבה וראתה כי החייל הבוגר כבר לא נמצא שם החיילים שהכירה ניצבו על מישמרתם.

נדיה המשיכה בהליכתה בתקווה שלא פספסה את האוטובוס הראשון שיוצא מכאן ונוסע ישירות לתל אביב.

בעודה ממתינה לאוטובוס עצרה לידה מכונית צבאית והנהג שאל "זקוקה לטרמפ"????

"לא תודה השיבה ולפתע זיהתה שהוא לא אחר מאשר הגבר שעמד בשער ואיפשר לה להיכנס בלי בדיקה ביטחונית.

היא סירבה להיכנס למכונית וזזה מספר פסיעות אחורה בתקווה שהוא ימשיך בדרכו.

האוטו לא זז והדלת שליד הנהג נשארה פתוחה.

"אני נוסע לתל אביב ובדרך כלל אינני אוכל אנשים ודאי שלא צעירה יפהפייה שכמותך".

נדיה אזרה עוז ונכנסה לאוטו נהוג בידי מפקד לפני העיטורים שהיו על הבטטלדרס הבינה שהוא מפקד ומפקד בכיר ביותר.

"תודה" "בבקשה" "לאיזה רחוב את צריכה להגיע????" "לרח' ירמיהו"

שניהם ישבו באוטו הקטן כשמוסיקה נעימה בוקעת מהרדיו ושתקו.

המפקד הבכיר כך לדעתה נסע בזהירות מירבית ולאחר כשעה לערך הגיע לתל אביב ורק שאל אותה באיזה מספר רח' ירמיהו היא מבקשת להגיע ? היא השיבה מספר 50 הוא המשיך בנהיגתו עוד 5 דקות ועצר ברח' ירמיהו מס. 50.

"היא ירדה מהאוטו למרות שרצתה לנסוע איתו לקצה העולם אך המציאות שונה ולעיתים גם כואבת, "תודה אדוני" הוא צחק ואמר לה אני לא אדוני אני נהג ששמח לתת לך טרפמ למחוז חפצך.

היא סגרה את הדלת אחריה והוא המשיך בדרכו.

קפואה נותרה במקומה פעימות לבה עבדו שעות נוספות חווייה של פעם בחיים לאט לאט נרגעה ונכנסה לחדר המדרגות ברח' ירמיהו 50 תל אביב ♥♥♥♥