משפחה ~פרק 29~

הגענו למועדון והיה מפוצץ ורועש.כמה מאיתנו התפזרו,וקרה ונשארתי לבד.תפכתי בכתף של מישהו שרקד."כן,מה את רוצה?" שאל בטון שלוו יחסית לאווירה פה."אתה יודע איך אני מגיעה מהנקודה הזו לבר?"שאלתי אותו מנסה לעשות כך שהוא ישמע אותי. "את הולכת ככה ישר. ושתדעי,האיפור מאוד הולם אותך" אמר בחיוך וחזר לרקוד.גיחכתי בקשר לאיפור והלכתי לכיוון הבר כפי שהראה לי.והצלחתי להגיע לבר.התיישבתי על הפינה הרחוקה והבר מן התקדם אלי."מה נערה הולמת כמוך תרצה?" שאל וניגב כוס."יש לך משקה שיעזור לי לשכוח משהו שקרה לפני חודש?"שאלתי אותו טיפה אדישה."זה לא אזור לשיקויים,להביא לך שני שוטים רגילים בטעם ענבים?"שאל ושם את הכוס."גם יעבוד" אמרתי בהרמת גבות.הברמן הלך וחזר אחרי שתי דקות עם המשקאות הסגולים.שתיתי אחד,והחריפות עברה בגרוני, ואז זה עבר ושתיתי את השני.אחרי כמה דקות המשקה כבר השפיע עלי, אבל לא הרגשתי מרוממת או פעילה,אלא דיכאון וצער עברו בגופי. שמתי את ידי על ראשי והרגשתי שמישהו מטלטל אותי, כשהסתכלתי לד ראיתי את הנער ששאלתי איך מגיעים לבר."את בסדר?"שאל מודאג כשראה את פניי."תוכל לעשות לי טובה?" שאלתי והסתובבתי לאליו.הוא הינהן."חברים שלי מסתובבים כאן. הם לא בולטים כמוני,אבל אם תוכל,חפש אנשים בשם קורטני, אדמונד, איאן,לאו ומייק" אמרתי וקולי היה מאוד שקט,והדכאון עבר בגופי מהר מדי.הוא הינהן שוב והלך מהאזור.אז הזכרונות חזרו אלי.המשפחה,אריק,ליל.הכל בא אלי במכה,הדמעות התחילו לרדת וכך גם האיפור.התחלתי לבכות בקול,אך אף אחד לא שם לב לכך בגלל מוסיקה הרועשת.ראיתי את כל מה שעבר בחיי,וזה גרם לבכי שלי לגדול.שמעתי דיבורים גדולים סביבי."היי,ליידי,את יכולה להגיד איך חברים שלך ניראים?"שאל מישהו שהתקדם אלי. "אתם רק תזהו שניים לפי עיניים, אחד עם עיניים אפורות בשם אדמונד והשני מייק עם עיניים בצבע טורקיז"אמרתי בקול רועד מנסה לעצור את הבכי שלי אך ללא הצלחה."את אמורה להיות מאושרת,הרי זה משכיח את הצער"אמר לי הברמן בדאגה."אני לא יודעת,זה לא השפיע עלי כלל"אמרתי ונושמת עמוק,אך הבכי המשיך. אחרי כמה דקות הרגשתי ידיים על כתפי, הסתובבתי וראיתי את מייק לידי. "מה קרה לך?"הוא שאל אותי מזועזע מהמראה שלי והוביל אותי ישר לשירותים של המועדון,שהיו מאוד ניקיים יחסית למועדונים שהלכתי איתם עם לאו."הברמן הביא לי שני שוטים רגילים רק עם טעם, ונזכרתי במה שקרה לי.עם משפחתי,עם אריק,אפילו עם הפציעה של ליל"אמרתי והבכי שלי גבר."קטיה,קטיה תרגעי, פשוט תרגעי"אמר והחזיק בראשי וגרם לי להסתכל בעינייו. "אני לא יכולה.התמונות עוברות לי בראש כמו סרט,זה בלתי נסבל"אמרתי ודמעותי גברו.מייק חיבק אותי חזק,יד אחת החזיקה בראשי ויד השנייה בגבי.אני בכיתי עליו כמה זמן, דווקא הרבה זמן,נרגעתי אחרי זמן מאוד ארוך."נרגעת?"שאל ברוגע."אני מצטערת,עכשיו הרסתי לך את החולצה עם האיפור והדמעות"אמרתי בטון רועד אך מפגר. "החולצה תשרוד,השאלה היא מה איתך?"אמר מגחך."אני מרגישה נורא"אמרתי וניכנסתי לתא של שירותים וסגרתי אחרי את הדלת.אספתי את שיערי כדי שלא יפריע והקאתי כמה דקות. אחרי זה לקחתי נייר וניגבתי את מה שנשאר.ראיתי את הכתם שהשארתי למייק על הכתף."הא,אני פשוט אסון" אמרתי בטון מייואש וניקיתי את פני עם מים מרעננים. לקחתי נייר וניגבתי את כל האיפור שהיה לי על הלחיים. "בואי, עכשיו את כנראה תיפלי לישון.לעשות לך שק קמח?"שאל מחייך חצי חיוך."זה לא יזיק לי"אמרתי קצת מחייכת.יצאנו מהמועדון,הוא התכופף קצת,ועליתי עליו,בחשש שאני כבדה מדי."את קלה יותר מימה שאת נראת"אמר מופתע והתחיל ללכת."אין לי כוח לריב איתך, אז אני לא אוכל לשעשע אותך"אמרתי עייפה ועצובה. "רגע, תירדי"אמר והוריד אותי בעדינות.הוא שם עלי את המעיל שלו, וסגר את הכפתור העליון,ואז שוב התכופף."עלי"אמר וסובב אלי את ראשו. "מה אתה מנסה לעשות?"שאלתי מגחכת ועליתי עליו. "אני בטוח שתירדמי,אז שלפחות לא יהיה לך קר.ואם כבר, את פחות או יותר מחבקת אותי,ואת מאוד חמה.אז זה מספיק טוב"אמר מחוייך והחל ללכת מהר יותר."אז, כשבכית ראית את הכל מההתחלה? המוות של המשפחה שלך?של אריק?וכל השאר?" שאל בטון עצוב וסובב את חצי מפניו אלי."כן"אמרתי ודמעה ברחה מעיני."אני מצטער שנאלצת לראות את כל זה שוב"אמר בטון מצטער והמשיך ללכת."זה בסדר"אמרתי ושמתי את ראשי על עורפו."זה בסדר?"שאלתי אותו."לא מפריע לי"אמר בטון רגיל, והמשיך ללכת."תודה"אמרתי מחייכת והרגשתי שאני נרדמת. "תמיד" אמר,וידעתי שהוא מחייך.