משפחה ~פרק 39~

אחרי כמה שניות כולם חזרו כבר,ולאדמונד וקורטני היה יחסית הרבה אוכל."הנה"אמר אדמונד והביא לי תה קר עם קרואסון רגיל כנראה."תודה" אמרתי ופתחתי את הבקבוק ושתיתי מימנו. ראיתי שכולם יושבים,אוכלים ומדברים. הנחתי לרגע את המאפה והבקבוק על השולחנון שהיה לידי, ונשכבתי על המיטה,מסיבה כל שהיא הרגשתי עייפה.עד שפתאום כאב ראש תקף את ראשי. בין רגע הגיע לראשי כאב חד.ישר התקפלתי ושמתי את ידיי על ראשי. "קטיה,את בסדר?"שאל מייק והרגשתי שהוא אוחז בידיי כדי להזיז אותם מפניי.לא שמעתי את האחרים, החלום שחלמתי חזר אלי ישר.ואחרי שראיתי אותו שוב כאב הראש עזב אותי. נשמתי נשימה עמוקה,והייתי עם עיניים פעורות לרווחה. "קטיה, הכל בסדר?"שאל מייק כשהזיז את ידי מפניי. נשמתי כמה נשימות עמוקות שרעדו."אני לא יודעת,היה לי חלום,אבל,לא הצלחתי להבין אותו"אמרתי קצת רועדת."מה ראית בו?" שאל אותי גריי. "אני..אני לא יודעת איך להסביר." אמרתי בקול רועד עדיין. "תסבירי לאט"אמר אדמונד אלי."גריי,הייתה מישהי במשפחה שלך שקראו לה מרייה?"שאלתי וסתכלתי עליו.הוא לרגע פער את עינייו."כן,היא הייתה אמי"אמר בקול טיפה רועד. "אה מייק,או ליל, איך קראו לאביכם?"שאלתי אותם כשקולי רועד. "מרטין" אמרה ליל מבולבלת.שמתי את ידי תחת שערי ומשכתי בו חזק.מנסה להבין מה הולך ברגע זה."קטיה,מה קרה?"שאלה אותי קורטני."אני לא יודעת,היה לי חלום,ראיתי הרבה אנשים,והיה להם קשר אליכם." אמרתי בקול רועד וחלש.הרגשתי ידיים תופסות בידי,ומורידות אותן מראשי, וראיתי את מבטו של מייק מולי."מה קרה שמה?"שאל והסתכל בעיניי."אני התעוררתי, באותו תאריך.הייתי בחדר שאריק מת בו"אמרתי והסתכלתי על לאונרד,שפניו היו חמורות כמו של כולם."וראיתי שהמזכירה היא כנראה האחות של אליס"אמרתי והסתכלתי על אליס כשדמעות קטנות עומדות בעינייה."מכונית כמעט פגעה בי,וראיתי מישהו שדומה לך,ושם היה רשום, מרטין" אמרתי והסתכלתי על מייק,שהיה מבולבל."ואז הגעתי לתחנת אוטובוס,וראיתי אישה צעירה עם עיניים כחולות מדברת בטלפון, ואומרת את שמה,מרייה"אמרתי והסתכלתי על גריי."ואז ראיתי את אריק בתור נהג באוטובוס.ואז ראיתי מישהי דומה לי עומדת עם מישהי שמזכירה את קורטני מהחלון"אמרתי והסתכלתי על קורטני ואדמונד."ואז כשיצאתי ראיתי מישהי עם שיער שחור ארוך,ועם עיניים אדומות או כהות,ומישהו דומה לאיאן רץ אחריה,והם צחקו" אמרתי עדיין בקול רועד לעבר איאן."ואז, ראיתי את הורי ואחי, מחייכים אלי חיוך שמח, ואז פשוט הולכים משמה,כשלא עשיתי דבר.והמלאך הארור הזה שוב הגיע,אבל כולם אמרו לי בהצלחה קטיה"אמרתי ושמתי את ידי שוב בין שערי ומשכתי בו כשאיגרפתי את ידיי.כופפתי את פניי,לא יכולתי לראות את הבעת פניהם."אז,זה היה החלום שלך?"שאלה אליס די בזלזול. "כן,אני לא יודעת איך או למה"אמרתי והרגשתי דמעות עומדות בעיניי.נשמתי התחילה לרעוד,ואפי התחיל להסתם,הרגשתי שהדמעות נופלות מעיניי.שמעתי לחשושים שונים מכל עבר,ואז הרגשתי ידיים קרות על ידי שוב.הכרתי את הקור הזה. "קטיה, תרגעי, זה בסדר,זו לא סיבה לבכות בגללה"שמעתי את קולו של מייק לידי."אז איך אני יודעת את הדברים הללו,איך אני ידעתי כל מראה של כל אחד?" שאלתי בעיקר את עצמי בקול רועד מבכי."קטיה,אולי את יודעת, אבל זה לא אומר שזה דבר רע,הכל בסדר,קטיה"אמר מנסה לגרום לי להסתכל עליו. "קטיה,תסתכלי עלי"אמר בקול רגיל ושלוו, הרמתי את מבטי אליו,כשעיניי דומעות,ראיתי שהוא לא מסוגל להסתכל בעיניי,אך בכל זאת הסתכל."הכל בסדר,אם משהו היה קורה,היינו שמים לב.הכל בסדר"אמר וחייך חצי חיוך. נשמתי כמה פעמים נשימות עמוקות,והצלחתי להרגע. ויכולתי לחייך. הרפתי משערי,ונתתי למייק להוריד את ידי מראשי. "הא, אירוני"מלמל אדמונד בחיוך קטן."מה?"שאלתי אותו."אחותי הקטנה הייתה עם האחות הגדולה של קורטני בחלום שלך"אמר בגיחוך והלך לעבר החלון הגדול שהיה בחדר,וקורטני התקדמה אליו.ראיתי שאליס מוחה דמעות מעינייה, קצת מדברת עם גריי. ליל,לאונרד ואיאן מדברים ביניהם,קצת צוחקים, מדברים על מה שקרה,על מי דיברתי."רואה,החלום לא הזיק.הוא גרם לנו,די להתחבר לאחרים. אמרתי לך,הכל בסדר"אמר אלי מייק בחיוך. "כנראה,זה,לא הרגיש לי נכון כל כך לראות אותו פתאום"אמרתי בחיוך קטן. "לא נורא,זה לא הזיק לאף אחד"אמר מייק מגחך קצת. "זה גרם לי לכאב ראש"אמרתי אליו בציניות."לא נורא"אמר ופרע את שערי, שהיה כבר פרועה. "תודה" אמרתי וחיבקתי אותו בצוואר. "כפי שאמרתי,תמיד"אמר והרגשתי את חיוכו.