משפחה ~פרק 41~

אני פחדתי לדעת על תגובתו של מייק, אז הורדתי את עיניי."אם לומר את האמת חיכיתי לזה הרבה זמן."אמר צוחק קצת ונשען על החלון."ציפיתי לתגובה גרועה יותר,שתעיפי אותי מהחלון או משהו." אמר והתחיל שוב לצחוק."למה חשבת את זה?" שאלתי אותו מבולבלת."כי את אלימה כזו"אמר צוחק ומנסה להסביר."אני לא עד כדי כך אלימה."אמרתי בגלגול עיניים. הרגשתי לרגע איך שאני מאבדת תחושה בגוף למשך שתי דקות וניסיתי להיאחז בקיר או החלון. "את בסדר?"שאל מייק וכנראה החזיק בידיי כדי שאתייצב. אך הראיה שלי הייתה גרועה,ולא הצלחתי לראות טוב, ראיתי כתמים שחורים מפריעים לי בראייה, וראשי מסתחרר, ואין לי תחושה בגוף."קטיה,את בסדר?"שאל מנסה לגרום לי לדבר. עצמתי את עיניי בחוזקה כדי לנסות להשתלט על גופי,אך הגיע זיכרון לא רצוי ומהר פתחתי את עיניי,אך עדיין ההשפעה הזו לא חלפה מימני. וניסיתי עוד כמה פעמים לעצום את עיניי אך הזיכרון עדיין הגיע. ואז ההרגשה הזו ירדה,ראיתי טוב,הרגשתי את גופי, ויכולתי להשתלט עליו. כשעמדתי רגיל,מייק עזב מידי."קטיה,מה קרה?"שאל אותי וניסה לתפוס את עיניי."אני בסדר,זה משהו שקורה לי פעם ב-, תתעלם."אמרתי בביטול וניסיתי להתקדם לעבר מיטתי.נשכבתי עליה והסתכלתי על התקרה. מבלי שסגרתי את העיניים כל הזיכרונות עברו בי כסרט נא שוב,עיקמתי את פניי ושמתי את ידי על פניי.ונשמתי עמוק.לא יכולתי עם זה יותר. תמיד אני יוצא האשמה. "קטיה" אמר מייק כשקטע את מחשבותי."מה קורה אתך אני לא מבין"אמר ונישען על המיטה מולי. "אני לא יודעת בעצמי. רגע אחד הכל טוב ונחמד,אני מבלה אתכם,ואז מגיע זיכרון גרוע,ואני חייבת להסתכל אחורה שוב. לא משנה מה, אני תמיד מסתכלת אחורה,אני תמיד רוצה להסתכל אחורה,ואז אני לא יודעת מה לעשות כשאני מתקדמת קדימה"אמרתי עדיין עם הידיים על פני."אבל למה את מסתכלת אחורה?"שאל והסתכל עלי."מפני שאני רוצה לדעת מה היה קורה לו משהו מכל הדברים הללו לא היה קורה. מה אם המשפחה שלי לא הייתה נשרפת והייתי הולכת בלי שום בעיה לפיצרייה,או מה שהיה קורה אם הייתי אומרת שהייתי נשארת אצ-"התחלתי להגיד בקול עצוב אך מייק קטע אותי."זה לא יעזור לך,את לא מבינה? את עכשיו בהווה. מה שהיה בעבר,אי אפשר כבר לשנות."אמר והוריד את ידי מפני. "אולי את מתחרטת על מה שעשית אז,אבל אין כבר מה לעשות. זה מאוחר מידי"אמר בקול שלוו."לאף אחד מאיתנו לא היה קל. לאף אחד לא היה קל להפסיק להסתכל אחורה. אבל הפסקנו, והסתכלנו קדימה"אמר כשרכן אלי."אבל לכם היה זמן,לי זה מגיע בחלקים קטנים פעם אחר פעם כשפחות או יותר הצלחתי להתגבר על הקודם"אמרתי עוצמת את עיניי,מקבלת את כל הזיכרונות שהיו בי חזרה."אני מבין שלך קשה,אבל לכל אחד מאיתנו היה קשה,כי היינו לבד. אני וליל איבדנו את אבינו,אני לא דיברתי על זה עם אף אחד,וליל בכלל לא דיברה במשך 3 שנים. קורטני הייתה בלי הורים,ורק אחותה טיפלה בה,עד שקרה מקרה, והיא מתה מזה. איאן היה לבדו בסביבה שלא אהב בכלל כשחברתו התאבדה. אליס איבדה את אחותה,כשלא ראתה אותה 5 שנים,ואז אחרי עוד 5 שנים גילתה שהיא מתה. לאף אחד לא היה קל,והפעם כשיש תמיכה,זה קל יותר. לאו היה בסביבתנו כי הכיר אותך ואת הכרת אותנו, כשאדמונד איבד את אחותו היינו איתו. את לא לבד עכשיו. את נמצאת בחברה שאף פעם לא תנטוש אותך." אמר אלי מייק בקול שלוו,כשהסתכל על עיניי שנפתחו. סובבתי אליו את ראשי והרגשתי איך דמעה אחת נופלת מעיני."אני יודע שלאו הפסיק להסתכל אחורה,אז גם את תוכלי,לא משנה מה קרה"אמר אלי כשחיוך על פניו."אני לא יודעת,זה קשה,וגם אנ-" התחלתי לומר בקול חלוש אך מייק שוב קטע אותי."פשוט,תפסיקי להסתכל אחורה,ותלכי קדימה ותחייכי בכך הזדמנות שתהיה לך" אמר אלי בחיוך קל."אבל איך?"שאלתי אותו נואשת."הנה דוגמה טובה. איאן. את יודעת מה קרה לו,נכון?"שאל כשמצביע על איאן, ואני הינהנתי."אז אחרי כל מה שעבר,עם המשפחה הנוראה הזו,עם הנערה שאהב,הוא מחייך.בכלל,כשהוא רק הגיע למקום הזה, הוא היה תמיד מאושר וחייכן,היו כאלו שהציקו לו,אבל הוא רק צחק וחייך המשיך הלאה.הוא פשוט חייך,וכל הצרות ירדו מימנו"אמר מייק בחיוך מיואש.אני קמתי למצב ישיבה ונשענתי על רגליי. "אבל,אני לא חושבת שאני אוכל לעשות את זה" אמרתי כשעיניי נפולות."בטח שאת יכולה. אל תחשבי על הדברים הרעים. כשיש לך את הזיכרונות הרעים,תזכרי את הדברים הכייפים שעברנו. למשל הכריסמס,השנה החדשה,הימים אחרי זה. לא כזה קשה." אמר אלי כשחיוך על פניי.אני פלטתי גיחוך וחייכתי חיוך קטן."הנה לך,עכשיו את מתקדמת קדימה,פשוט תמשיכי לחייך,ואז תיראי שלא יהיה לך כזה נורא"אמר עדיין מחייך.הסתכלתי על כמה מקומות בחדר, על איאן,על לאו וליל,על אדמונד וקורטני,על אליס וגריי,ואז על מייק.והבנתי את הכל. "תודה" אמרתי לו עם חיוך. "תמיד"אמר ונשק לראשי."עכשיו לכי לישון"אמר קצת צוחק."ואתה תמשיך לישון על הרצפה?" שאלתי אותו צוחקת קצת."לא,דווקא ראיתי שמה ספה.לילה טוב"אמר והתקדם לפינה בחדר,נשכבתי על צידי,ונזכרתי קצת במקרים הרעים,ואז הקשבתי למה שמייק אמר לי,וראיתי את המקרים הטובים והמצחיקים שקרו לי,ואז קצת ציחקקתי וחייכתי.