משפחה ~פרק 45~

הגעתי לחדרי,ראיתי שאיאן ואדמונד כבר ישנים.נשכבתי על מיטתי, הרגשתי איך העייפות עוטפת אותי.עצמתי עיניים ונתתי לעצמי להרגע ולישון.ברגע שהרגשתי שאני עומד להרדם הטלפון שלי צלצל.פתחתי אותו וראיתי שליל מתקשר אלי."ליל,למה לעזאזל את מתקשרת בחצות?"שאלתי עייפה כשקמתי בעזרת מרפקי."משהו קורה לקטיה,היא התחילה לצרוח בחדר.ויש לך את המפתח לחדר שלה,לא?"שאלה בלחץ."אני כבר מגיע"אמרתי ממהר וקמתי ממקומי ויצאתי בריצה מחדרי לחדרה.כשהגעתי ראיתי כמה בנות עומדות שמה.התקדמתי מהר ביניהן,ופתחתי את הדלת.ראיתי אותה זזה אחורה לקצה מיטת,כאילו רואה משהו מבעד לחלון,אך זו הייתה הזייה.מהר תפסתי בכתפייה וניסיתי להעיר אותה מההזייה.אחרי כמה שניות היא היא ישר יצאה מזה, כשהיא שוב בוכה באותה מידה כפי שבכתה כשמצאתי אותה לפני כמה שעות.חיבקתי את גבה וכתפיה וטיפה התנדנדתי. "ששש, הכל בסדר,זה רק חלום, שש"אמרתי בלחש ובשלווה. ראיתי שכל הבנות הלכו חוץ מליל,שהיה עליה מבט מודאג."היא תיהיה בסדר?"שאלה אותי בלחש.רק הינהנתי אליה,והמשכתי לחבק את קטיה ועדיין התנדנדתי כדי שתירגע."הכל בסדר,זה רק סיוט,את איתי,בחדר שלך, פנימייה הסגורה.את בטוחה כאן" אמרתי באותו קול.אחרי כמה זמן הרגשתי שהיא נרגעה,אך עדיין לא הרפתי מאחיזתי.רק אחרי כמה דקות הרפתי.ראיתי שפניה היו לחות,ואדומות.מחיתי את דמעות, והזזתי את שערה מפנייה."את בסדר?"שאלתי אותה כשהתכופפתי קצת כדי להיות בגובה עינייה. "אני בסדר,פשוט,הייתה לי הזייה"אמרה בקול רועד."אני מצטערת שהדאגתי אותך,את ליל,ואת שאר הבנות שהיו באזור." אמרה כשפנייה נפולות."זה בסדר,נו,לא יודע מה עם הבנות הללו, אבל בשבילי ובשביל ליל זה לא משנה,העיקר שאת בסדר"אמרתי עם חיוך כשהסתכלתי בעינייה ונשקתי קלות לשפתייה.היא הוציא חיוך קטן והסתכלה גם בעיניי.נשכבתי על הצד הימיני של המיטה, וקטיה של השמאלי."אוקיי,ועכשיו תנסי לדמיין שאנחנו בחוץ,ויש כוכבים ולא תקרה"אמרתי קצת בקיטור.וקטיה פלטה צחוק."את בסדר עכשיו?"שאלתי אותה והסתכלתי עליה."כן,עכשיו יותר טוב לי" אמרה את זה בחיוך קטן אך חם."את רוצה לישון?" שאלתי אותה.היא הינהנה."אז תירדמי,למה את מחכה?"שאלתי אותה מגחך. "אני מפחדת שהסיוט הזה שוב יבוא"אמרה בקול חלש."הוא לא יבוא,מבטיח"אמרתי לה עם חיוך קטן.היא עצמה את עינייה. אחרי כמה דקות היא נרדמה.לא לקח הרבה זמן עד שהסיוט הגיע.לפני שהיא התחילה להגביר את קולה לצרחות,לקחתי בעדינות את ידה.ואז היאיכלה להרגע.אחרי זה ישנה די הרבה זמן בלי שום הפרעה.היא סוף סוף הייתה רגועה.הסתכלתי עלייה ישנה,והיא נראת ממש שלווה.יכולתי להרגע ולתת לעצמי להירדם.
^בוקר^
~נקודת המבט של קטיה~
התעוררתי בבוקר,קמתי למצב ישיבה,וראיתי את התחבושות ברגלי. פלטתי אנחה,זה היה לילה נוראי.סובבתי את פני וראיתי את מייק ישן.חייכתי חיוך קטן,וקמתי מהמיטה.וראיתי שהטלפון שלי רוטט.פתחתי את הטלפון וראיתי שיש לי שתי הודעות, מליל וקורטני.'את בסדר?' מליל קיבלתי.'דיברתי עם מייק כשהיית בקבר. אתם היום יוצאים לדייט,רוצים או לא!' מקורטני. איזו נחמדה. אז סתם לטייל איתו במקום כל שהוא,לא כזה נורא.
אחרי שסיימנו את העבודות היומיות שלנו,חזרנו עייפים לחדרנו, אני לא יודעת מה היה למייק,אבל בי ליל וקורטני התעללו. שוב. הפעם זה לא היה כזה נורא,זה היה מהיר.לבשתי ג'ינס שחור רגיל, וחולצה מכופתרת עם סגול ושחור.וקורטני הכריחה אותי ללבוש נעליים עם פלטפורמה.יצאתי די עצבנית מהחדר לעבר היציאה הראשית של הפנימייה,שמה מייק נשען על הקיר והתעסק במטבע."לא מצאת עיסוק אחר?"שאלתי אותו בציניות."לא יכולת יותר לאחר?"שאל אותי בציניות כשהרים את ראשו."תאשים את אחותך וחברה שלה"אמרתי בהרמת כתפיים.יצאנו מהפנימייה והתחלנו ללכת ברחוב."אז,לאן?"שאלתי והסתכלתי עליו. "אה,לא יודע,סרט אולי?"שאל לא בטוח."אין משהו טוב יותר לעשות" אמרתי בחיוך קטן. התחלנו ללכת לעבר בית הקולנוע,שהיה חצי שעה הליכה מהמרכז,שהוא 20 דקות הליכה מהפנימייה.בדרך ראיתי ילדה קטנה בוכה,ואז אמה מגיע וצועקת עליה ומושכת אותה. "קטיה,הכל בסדר?"שאל,ואז הסתכל לאותו כיוון שהסתכלתי על."בואי"אמר ושם יד על כתפי, ומשך אותי לעבר ההליכה."אנחנו לא יכולים לעשות כלום"אמר בקול שקט."לו יכולנו"אמרתי והסתכלתי למטה."זה פשוט מעצבן אותי לפעמים, שלא מעריכים וצועקים פשוט.אולי זה מביך אבל אי אפשר להבין את הצד השני?"אמרתי בגלגול עיניים. "נו, ככה זה,אין מה לעשות. ככה היא מחנכת אותה,כל אחת והשיטה שלה"אמר בהרמת ידיים וחיוך קטן. "עדיין מעצבן"אמרתי בטון מקטר."הכל מעצבן אותך" אמר לי בגיחוך והסתכל עלי.