נוכל להיות ביחד עכשיו..

״נפגשנו יום אחד, לפני אלף שנה, באחו הגדול שליד הכנסייה.. את חייכת אליי, אני חייכתי אלייך, וידענו שנועדנו זה לזו.״

״היה אסור לנו להיפגש. ידעת את זה, אבל בכל זאת באת אליי לארמון כל יום שישי, ואני, כמו סימן, הייתי מחכה לך במרפסת. לא עשינו משהו מיוחד. הבטנו אחד בשני, אוכלים את היופי במבטנו.״

״עור מושלם. קורן כמו השמש. עיניים כחולות שאפשר לטבוע בהן. שפתיים רכות, עדינות, בצבע הדובדבן. גוף יציב ורזה, שתמיד היה עטוף בשמלות המהודרות הללו שבטח הכריחו אותך ללבוש.״

״חלמתי עליך בכל לילה. על מגע ידך, ושפתיך המלאות שהתקרבו לשפתיי.. נשקו, נגעו, והתרחקו. אחר זה הייתי קמה, שטופת זיעה.. ידעתי שאסור לנו.״

״אבל היופי החיצוני אינו חשוב עכשיו.. אלא מה שבפנים. תמיד היית יודעת להצחיק אותי כשהיה לי מצב-רוח ירוד בשל עסקה לא מוצלחת בשוק.״

״תמיד התפארת בי יותר מדי.. אתה הוא האדם המושלם כאן. אתה הסיבה שבגללה קמתי כל יום וידעתי ששווה להמשיך לחיות. למרות כל הכסף שהיה למשפחה שלי, תמיד חשבתי עליך כשקיבלתי עוד בגד חדש. מה היית יכול לעשות עם שלוש-מאות הפרוטות ששילמתי עליו? אולי לקנות שטר קניין ולהתחתן איתי..״

״תמיד רצינו בזה. את חיכית שם, באחו, המקום שבו נחרץ גורלנו. ראיתי אותך, עוטפת את שיערך בפרחים. התיישבתי מולך. הרגשתי כאילו חזרתי לנשום.. את האוויר לנשימה שלי. החיים שלי.״

״ראיתי אותך מתקדם אליי, בעודי יושבת על כר העשב באחו, ולבי החסיר פעימה. הפסקתי להתעסק עם הפרחים, ופניי התקרבו לפניך. בעיניך היה את מבט התשוקה ההוא שהיית שומר רק לי..״

״השפתיים שרציתי בהן היו שלי. התנשקתי פעמים רבות, מכרתי את גופי תמורת מעט זהב, אבל זו הייתה הנשיקה היחידה שגרמה למשהו להתעורר עמוק בתוכי.״

״הרגשתי טוב, כל כך טוב. סוף סוף אני איתך. אין דבר שיכול לעצור בנו לשבת כל הלילה באחו ולהפגין אהבה..״

״אני לא ממש זוכר מה קרה אחרי זה. כמה חיילים רצו לשדה, חטפו אותי והכניסו אותי לכלא.. העונש על פשע נשיקת הנסיכה היה מעצר עד סוף החיים.״

״בכיתי באותו יום. הטילו עליי עונש של שלושה חודשים תמימים, שלושה חודשים בלי לראות אותך. ידעתי את הסוד שלך.. הסוד הכי גדול שלך..״

״לפעמים, כשישנתי על רצפת האבן בכלא, יכולתי לשמוע קול בכי עדין שהיה יכול להיות שייך רק לך, אהובתי. לא משנה כמה זמן עבר, לא השתניתי. נשארתי אותו דבר. יפה מבחוץ אבל שבור מבפנים.״

״אתה לעולם לא תמות. אתה בן-אלמוות. אני כן אמות. ידעתי את זה, והייתי צריכה לשים סוף לקשר שלנו כדי שאף אחד לא יסבול.. התגנבתי אליך בלילה, כשישנת, ורצחתי אותך. הוצאתי את לבבך מהגוף בעוד הוא פועם, התבוססתי בדמך. ליקקתי אותו כאחוזת טירוף, מביטה בלב שבידי כאילו היה לבי שלי. שלחתי יד בנפשי, ונשכבתי לצדך בעוד דמנו מתמזג ויוצר אור נוגה בצבע אדום שזהר על נפשותינו שהתאחדו, סוף סוף, בעולם הבא..״

״נוכל להיות ביחד עכשיו.״