סודות של מלאכים-פרק 1

נקשתי על דלת הכיתה "היכנסי"אמר קול מבעד לדלת,נכנסי לכיתה."שקט….שקט תלמידים.."פקד המורה הצעיר על תלמידיו,"את יכולה להציג את עצמך"אמר,"ודרך אגב,אני מרס"."היי,קוראים לי לין ואני הולכת להיות,סוג של חונכת של הכיתה שלכם"אמרתי,"אני בטוח שבתוך פחות משבוע תבקשי מההנהלה לעבור לכיתה אחרת"אמר אחד התלמידים."מה שמך?"שאלתי,"טד" ענה בזלזול"טוב טד,נחייה ונראה"
כעבור כמה דקות כל התלמידים כבר ישבו במעגל."בתור התחלה נשחק משחק הכרות קטן"אמר מרס"על כל תלמיד לומר את שמו וחיה המתחילה באות הראשונה של שמו,אני אתחיל"המשיך מרס"קוראים לי מרס,והחיה היא מדוזה"
"אני לין,והחיה היא למה"
"מון,ממוטה"אמרה בחורה בעלת שיער שחור ועיניים ירוקות
"ג'ון,ג'ירפה"
"אני זואי,והחיה היא זברה" אמרה בחורה בעלת שיער חום קצר
"פרד,פרה"
"סול,סוס"
"טד,טמבל"כנרא שטד הוא הליצן של הכיתה
"טמבל זה לא חיה,טמבל"אמר אחד התלמידים וכולם התחילו לצחוק"נמשיך?" שאל מרס,וכך נמשך המשחק עד התלמיד האחרון.
את המשך שיעור חינוך העביר מרס,אני ישבתי בצד והסתכלתי עליו,איך התלמידם מכבדים אותו,מקשיבים לו הוא לא כמו כל מורה,לא רק זה שהוא ממש צעיר,אולי בן עשרים וחמש,הוא גם רגוע .
השיעור הבא היה ספרות,אני ישבתי עם תלמידה שקצת מתקשה בשם ליילה ועזרתי לה,היא דווקא בחורה מאוד חמודה,בעלת שיער בלונדיני דומה לשלי ועניים חומות.
בסוף היום מרס הזמין אותי לשיחת סיכום של היום,"שבי"הוא פקד עליי,ישבתי בכיסא שהיה מולו."איך עבר עלייך,יומך הראשון כאן?"שאל"בסדר,אני חושבת"אמרתי"יופי,אז לא היו בעיות עם התלמידים?"שאל"טד עשה קצת צרות בשיעור מחשבים…"אמרתי,הוא כתב ביומנו ואמר"וחוץ מזה היה עוד משהו לא שגרתי?""לא"עניתי.
מרס ליווה אותי לשער בית הספר,השעה הייתה כבר שלוש בצהריים"להתראות"אמר לי,ואני אמרתי
"ביי"

נכנסתי לחדר המורים,מזגתי לעצמי כוס מים וישבתי ליד אחד השולחנות."בוקר טוב,לין"אמר לי מרס,"היי"אמרתי
"אני יכול לשבת?"שאל
"כן"הוא התישב לידי ,ידיו אוחזות בספל הקפה שלו,"אני רוצה שמחר את תעבירי את שיעור החינוך,בסדר?"שאל
"בטח,זה יכל להיות כיף,ממש התחברתי לחלק גדול מהתלמידים בכתה שלך,הם מדהימים,מיוחדים"
"אין לך מושג עד כמה הם מיוחדים"אמר מרס,וחיוך עלה על שפתיו,הוא נרא ממש טוב,כמו מלאך.
צילצול נשמע"רוצה שאני ילווה אותך לכיתה?יש לי שעת חלון"שאל"כן,אני אשמח".
"אתה לא צעיר מידי בשביל להיות מורה מחנך?"שאלתי"לא חושב,אני אוהבת את זה מאוד והתלמידים שלי מאוד חשובים לי,וחוץ מזה כשאוהבים משהו צריך ללכת על זה את לא חושבת?"
"כן,אבל אתה מורה ממש צעיר, בטח כל המורים המבוגרים בוחנים אותך כל הזמן"אמרתי תוך כדי הליכה"כן,ולפעמים גם התלמידים"אמר,"אני דווקא חושבת שהתלמידים מעריצים אותך ומכבדים אותך יותר מכל מורה פה"הגענו לכיתה,הוא פתח לי את הדלת ונכנסתי,"בצלחה"הוא לחש לי וחזר לחדר המורים.
כשנכנסתי כל התלמידים התלחששו ביניהם,"איזה שיעור יש לכם עכשיו?"שאלתי"בלט"אמר טד"אל תתיחסי אליו,כל המורים מתעלמים ממנו,עכשיו יש שיעור מדעים" אמרה אחת התלמידות"הוא טמבל,אני מון"
"לין"אמרתי,המורה נכנסה לכיתה ובקשה מכולם לשבת,אף אחד לא הקשיב לה היא אמרה שתקרא למרס אם לא ישבו במקומות,כולם ישבו.אני עזרתי לתלמיד אחד ג'ינג'י הוא היה בעיתי וזרק מחקים על תלמידה שישבה בקידמת הכיתה,"מספיק עם זה,מרטין"אמרה המורה המבוגרת למדעים,עד כה הכל היה רגיל,כיתה קצת בעייתית אך רגילה,בני נוער רגילים ומחנך מקסים וצעיר מאוד.
שום דבר לא הכין אותי נפשית לשיחת סיכום היום שלי עם מרס."שבי בבקשה,לין"אמר מרס,"אני צריך לדבר אתך על משהו חשוב,את כאן כבר מעל חודש ונרא שהתלמידים מחבבים אותך,ואת אותם"אמר"נכון"עניתי לו,"אז אני חושב שאת צריכה לדעת שהתלמידים בכיתה הזאת הם לא נערים ונערות רגילים"
"אני יודעת,הם ממש מיוחדים.שמתי לב לזה"
"בבקשה תקשיבי לדבריי ורק אחר כך תגיבי"הוא המשיך"הם מלאכים,כל אחד ואחת מהם,ואני לא מתכוון לזה בצורה מטאפורית,הם באמת מלאכים לכן הלימודים של בני האנוש קשים להם כל כך,לכן הם לא רגיים להיות בחברת תלמידים אחרים"לא אאמנתי אין דבר כזה מלאכים"אני לא מאמינה"
"גם אני כזה"אמר"אני לא מאמינה לך,לא משנה מה תגיד,אתה משקר.אין דבר כזה מלאכים"אמרתי
"אז מה זה,אולי אני פיה"אמר ופתאום הופיעו כנפיים לבנות ענקיות בגבו"זה לא ייתכן,זה לא אמיתי"צעקתי"זה כן!אני כן מלאך וגם כל התלמידים בכיתה שלי,ואת,גם לך יש תפקיד בכל הסיפור הזה,את חושבת שסתם במקרה הגעת לכאן?"שאל"אין לי שום קשר למלאכים שלך,אני בת אדם,אני נורמאלית,לא כמוך,לא כמו התלמידים"
"את לא כמונו,את הרבה יותר טובה"
"אני לא אתה בכלל לא מכיר אותי,עכשיו תן לי ללכת"צעקתי עליו
"אני אתן לך ללכת רק אחרי שתשמעי מה התפקיד שלך,אני מבטיח לך שתוכלי לסרב,אבל בבקשה ממך אל תלכי,גורל התלמידים בידייך,הקשיבי לי בבקשה.ואני רוצה שתדעי ששום דבר רע לא יקרה לך,כי עם כן אני אמות"
כשהמילים האחרונות יצאו מפיו,ידעתי שהוא דובר אמת,"בסדר,אני מקשיבה,דבר"אמרתי בכעס,שהאמת אין לי מושג ממה נגרם.
"את לא כמוני,הוא כמו התלמידים.אני מלאך מדריך,התלמידים הם מלאכים צעירים,ואת,את שומרת מלאכים,וברגע שתקבלי את תפקידך ברצון אז תקבלי כנפיים."המשיך מרס "תפקידך הוא להגן על המלאכים הצעירים,עליך ללמד אותם ללכת בדרכים טובות ולא לחטוא,ותפקידו של המדריך,שלי הוא להדריך אותך ואותם,להגן עליך ולראות איך את מתפקדת"הסביר לי."בסדר,אני מקבלת את התפקיד ברצוחן רב"אמרתי,צמרמורת עברה במורד גבי,כנפיים,כנפיים גדולות יותר משל מרס,יפות יותר הופיעו על גבי,"הן…הן מדהימות..הן היפות ביותר שראיתי בחיי"אמר מרס,לחיי התלהטו,חשבתי שאני רוצה שהם יעלמו,שהוא יפסיק לנעוץ מבטים,וכך קרה,הן נעלמו כלא היו."איך…?"שאלתי,"למדת לשלוט בהן"הסביר מרס.
"עכשיו ניגש לעיניין,מחר,מחר את תעבירי את שיעור חינוך,אני רוצה שתומרי לתלמידים שאת המגנה שלהם,תסבירי להם שאת לטובתם"
"מה עליי לומר להם?"שאלתי
"אני לא יכול לדבר עכשיו אני ממהר לפגישה חשובה,תגיעי לכתובת הזאת אם את צריכה עוד עזרה,רצוי בין השעות17:30-19:00 "
אמר ודחף פתק לידי.
ברבע לשש בערב הגעתי לכתובת שנתן לי,הוא פתח את הדלת,הוא היה יפה,לא לבש חולצה,כנראה לא ציפה שהבוא" תכנסי בבקשה"אמר ולבש חולצה,נכנסתי,הבית היה ענק הקירות בצבע לבן,ריצפת העץ חומה והריהוט לבן כשלג"את רוצה לשתות משהו?"שאל,"רק מים" אמרתתי הוא נגש להביא לי מים,כשחזר בידו היה מגש עמוס בכול טוב."נשב"אמרה,התישבתי על הספה הלבנה.האמת שלא באתי לקבל עזרה,באתי רק להיטת בחברתו,"רציתי שתסביר לי קצת על כל העיניין של המלאכים"
"בכיף"אמר"נתחיל,מה את רוצה לדעת?"
"הממ…הכול"
"טוב נתחיל בבסיס"אמר והמשיך"מלאכים,הם לא בני אדם,הם גם לא מעל בני האדם.הם מתאהבים רק פעם בחיים ומביאים רק ילד אחד לעולם,לא תמיד הילד הוא מלאך מהסוג של הוריו,לפעמים הוא בכלל לא מלאך"הוא דיבר מהר,"רגע,מרס,תסביר לי ,למה עד עכשיו לא ידעתי שאני סוג של מלאך?"
"סוגים שונים של מלאכים,מתפתחים בקצב שונה"
כך זה היה במשך יותר משעה,אני שאלתי שאלות והוא ענה.
התחיל לרדת מבול,היתה סופה רצינית בחוץ,"איך הגיעה לבית עכשיו?!"
"אל תדאגי את יכולה להיות כאן עד שהגשם יפסק או יחלש לפחות"אמר
"ומה נעשה?"שאלתי"מה שאת רוצה"מה שאני רוצה,כל מה שאני רוצה,אני לא חושבת שזה אפשרי בכלל,אם אתם מבינים אותי.
"מה דעתיך שנשחק משחק?"שאל"איזה?"
"רוצה שח-מט?"
"נשמע טוב"אמרתי.הוא הלך ואחרי רגע חזר עם המשחק.נצחתי אותו חמש פעמים עד שהוא לא רצה לשחק יותר"את ממש טובה בזה,לין""גם אתה בסדר"
הגשם פסק אבל אנחנו המשכנו לבלות,הוא סיפר לי בדיחות,ואני סיפרתי לו סיפורים מחיי."יש לך חבר?"שאל לבסוף"לא"עניתי"גם לי אין חברה,האמת שבכל 104 שנות חי-בשנים של בן אנוש אני בן 25- לא הייתה לי חברה,זה כנראה בגלל שאנחנו מתאהבים רק פעם בחיים"הוא אמר"ועוד לא היתאהבת?"שאלתי
"מי אמר שלא"אמר
"לא יודעת,זה נשמע כך"
"את רוצה לדעת את האמת?"שאל אני כבר ידעתי את האמת,אך בכל זאת אמרתי "כן"
"אני מאוהב בך,ושום דבר שבעולם לא ישנה את המצב"