סופה של האהבה
"רק רוצה לשוט בספינה…
ולהיות קרובה..
אלייך…" שרתי בשקט עם השיר בחתונה של חברתי (היא גדולה ממני ב4 שנים)
פתאום אני רואה מישהו נאה בערך בגילי (אני בת 17 ואני בכיתה י"א)
"היי" הוא אומר לי
"אנחנו מכירים?" שאלתי
"רוצה להכיר?" הוא גיחך
"אמ…לא!" אמרתי בהחלטתיות
"למה לא?" שאל
"אני לא מכירה אותך, אפילו לא ת'שם שלך!" הסברתי
"קוראים לי דניאל, עכשיו את יודעת מה השם שלי.." אמר
"מצחיק מאוד…אין לי כוח לזה" אמרתי וישר הלכתי והוא הנח לי
"איך השירים?" שאלה אמא של הכלה (חברתי) בחצי צעקה (כי לא שומעים)
"טוב.. ממש שירים יפים" אמרתי גם בחצי צעקה
"בואי תרקדי.." אמרה וישר לקחה לי את היד ללכת לרחבת הריקודים…
****
בבית ספר באה אליי אופיר ושאלה "היי, איך היה החתונה?"
"למה לא באת?" שאלתי
"הלכתי לבר מצווה של בן דוד שלי.." אמרה וישר היה צלצול והלכנו לכיתה
"שלום תלמידים, בא אליינו ילד חדש מאשקלון" אמרה המורה
"מה? תלמיד חדש?" כולם התלחששו
"כן, תלמיד חדש, אני אבדוק איפה הוא" אמרה המורה
"הוא בטח מסתבך במסדרונות" אמר אחד התלמידים וישר המורה יצאה מהכיתה
אחרי מספר דקות היא חזרה עם התלמיד החדש
הוא היה נאה ומהר מאוד הבנתי שזה דניאל, החופר הזה
"אוי לא!" אמרתי בשקט
ואופיר שמעה את זה ושאלה "למה את אומרת את זה?" ומיד הוסיפה בשקט "הוא די חתיך"
"כן אבל הוא מאוד חופר…" אמרתי לה
"למה? איך את מכירה אותו? הוא קרוב משפחה שלך?" היא הציפה אותי בשאלות
"לאט ולחוד , תחזרי על השאלות" אמרתי לה מרוב בלבול
"את מכירה אותו?" היא שאלה
"כן.." עניתי
"איך" היא חייכה
"אל תחייכי! הוא חפר לי בחתונה" אמרתי
"לאט וברור תגידי הכול מהתחלה" אמרה לי
"הוא גם היה בחתונה, והוא ישב לידי והתחיל איתי.." אמרתי בשקט את סוף המשפט
"מה?? החתיך הזה?" שאלה בהלם
"הוא לא חתיך, קוראים ו דניאל וכן תאמיני או לו, אבל אני סירבתי לו כלומר הלכתי ממנו" הסברתי
"מה?" היא פתחה את פיה ונשארה עם פה פתוח
"אופיר ואופק, למה אתן מדברות?" שאלה המורה בחצי צעקה וישר השתתקנו
"דניאל, תעבור ליד אופק הזאת שם" אמרה המורה לדניאל והצביעה עלי והמשיכה "ואופיר,תעברי ליד דור"
"אוף דווקא אני איתו? היא לא יכלה להעביר אותי ליד דור?" אמרתי לעצמי
"הגורל מפגיש בנינו" אמר דניאל לאחר שישב לידי
"אולי אתה מפגיש בנינו אבל לא הגורל" אמרתי לו
"את עדיין שלילית?" שאל אותו
"מה קשור שלילית אני פשוט לא רוצה שום קשר איתך!" אמרתי
והוספתי "ואני לא רוצה שתתחיל איתי!!"
"מי מתחיל איתך?" שאל בתמימות
" 'רוצה להכיר?' זה לא להתחיל איתי?" שאלתי בקוצר רוח
"אמ.." הוא אמר וישר הוריד ראש ושתק
****
"ראית איזה חצוף?" אמרתי לאופיר לאחר שסיפרתי לה את השיחה שלי ושל דניאל
"מסכן, לכי תתנצלי, הוא בטח נפגע, ויש עוד סימן – שהוא הוריד ראש" אופיר אמרה לי
"טוב אני אלך אליו" אמרתי והלכתי לבחוץ
ראיתי את דניאל יושב עם נופר ועוד בנות ובנים מהכיתה
"דניאל, אתה יכול לבוא שניה?" שאלתי אותו
"הוא עסוק" אמרה נופר "וגם עם הוא לא עסוק הוא לא יעדיף להיות איתך!" (נופר היא מלכת הכיתה)
"שאלתי את דניאל לא אותך!" אמרתי לה
והיא התכוונה להגיד משהו אבל דניאל סימן לה לעצור והלך אליי
"מה את רוצה?" אמר בתוקפנות
"רק רציתי להגיד סליחה אבל אם אתה.." אמרתי ועצרתי באמצע
"אממ… אני גם מצטער" אמר וחייכנו אחד לשנייה
והוא הצמיד אותי אליו ו…
התנשקנו!!!
*****
לאחר שבוע שאני ודניאל כבר ביחד בהפסקה באה אליי נופר ואומרת לי "תעזבי כבר את דניאל,הוא שלי"
"אני לא יעזוב אותו הוא חבר שלי, הוא בעצמו בא ונישק אותי" אמרתי לה
"הוא שלי ואל תגיעי בו בחיים שלך" אמרה לי בדרישה
"לא כתוב על המצח שלו 'נא לא לגעת הוא שייך לנופר' גם לא כתוב בכל מקום אחר נכון?" שאלתי אותה
"נכון.." אמרה בשקט
"אז אל תאיימי עליי טוב?" אמרתי והלכתי
מיד דניאל ראה את זה ושאל "מה קרה?" וחיבק אותי
"אמ.. כלום נופר אומרת לי שאני יעזוב אותך וסתם.." עניתי
"אה.. את יודעת שאני אוהב רק אבל רק אותך נכון?" שאל
"ברור!" אמרתי והחזקנו יד ביד והלכנו לעבר הכיתה
****
אחרי הבית ספר נפגשנו בבית שלו
"שלום חמודה" אמרה לי אמו של דניאל לאחר שהסברתי לה שאני חברה של דניאל
"שלום, איפה דניאל?" אמרתי בנימוס
"הוא בשירותים, הוא עוד מעט יצא" ענתה אמו
ופתאום נשמע שדלת נפתחת
"היי" אמר לי דניאל ובא אליי "אז הולכים?" שאל אותי
"כן, ברור" אמרתי ויצאנו מהבית שלו
"אז סיפרתי לך שיש לי אופנוע?" שאל אותי
"איזה אלף פעמים" עניתי
"את סופרת?" הוא גיחך וישר צחקתי וחיבקתי אותו
"את באה?" שאל אותי
"לאן? לאופנוע?" שאלתי
"כן, לנסוע" ענה
"לא.. אני.." אמרתי
"נו..בואי יהיה כיף!" אמר ומשך בי ונכנעתי ונסיעתי איתו
"היה כיף!" אמרתי
"פעם ראשונה שלך?" שאל
"אתה לא תצחק עליי?" שאלתי והוא הניד בראשו (עשה לא עם הראש)
"כן, זה פעם ראשונה שלי" הודתי
"מה?" שאל
"אמרת שלא תצחק!" אמרתי לו
"לא צחקתי!"
*****
אחרי שבועיים בבית ספר שמתי לב שדניאל לא בא לבית ספר אז יום אחד החלטתי לבוא אליו
"כן" אמרה האמא שלו כשנקשתי בדלת
פתחתי, ושאלתי "דניאל בבית?"
"לא אמרו לך?" אמרה כשעייניה התחילו לדמוע
"מה לא אמרו לי?" שאלתי בקוצר רוח
"הוא נדרס ונהר.. ונהרג" אמו גמגמה
"מה?" הייתי בהלם.
****
לאחר שהביאו לי מים ונרגעתי שאלתי אותה "איך הוא נדרס?"
"את יודעת, הוא תמיד נוסע עם האופנוע שלו ולא ממש מסרכז אז…" אמו הסבירה
"טוב, נראה לי שאמא שלי מודאגת בגלל שאני עדיין לא חזרתי אז.." אמרתי והלכתי.
כל הדרך חשבתי על המילים שלא אמרתי לדניאל ושהייתי צריכה להגיד…
"זהו זה הסוף של האהבה שלנו" חשבתי
הסוף!!!!
תגובות (4)
סיפור חמוד אבל לדעתי יכולת להוסיף עוד רקע לסיפור…. אבל די אהבתי :)
הסיפור לא היה כל כך מעניין אבל הסוף היה מאוד מפתיע
סיפור מעניין…
חסרים לך תיאורים. תתארי איך דניאל נראה כי זה שכתבת: "חתיך" לא נחשב תיאור. איך הגיבורה נראת?
הסוגריים לא נחוצים אלא מפריעים. תנסי לספר על מה שבסוגרים במקום להכניס אותו לסוגריים.
דברים דיקדוקיים: אין כזה דבר: "!!" מבחינה דיקדוקית. או סימן אחד או כלום… עם נקודות את יכולה לעשות או אחת או שלוש.
אשמח לראות יצירות אחרות :)
לא אהבתי כלכך , הסיפור קצר מדי , חסרים תיאורים , והסוף הגיע מהר מדי , אין עלילה כלכך מעניינת והדברים צפויים חוץ מהסוף