עד שילך ולא יחזור אליה לעולם…

הוא שכב על הרצפה בעיניים עצומות ולא הצליח לזוז מהכאבים,הוא אפילו לא הוציא הגה. זה כל כך כאב. הכאבים של הירייה . שנייה אחת שבגללה הוא עומד לסיים את חיו. הוא לא העז לפקוח את עיניו לרגע, כל כך פחד להסתכל על עצמו ועל הרצפה המלאה בדם. הוא ידע שהוא עומד למות. הוא לא רצה להיפרד ככה מהעולם, ויותר גרוע, מחמדת לבו.
"בגיל 16?! ועוד ככה?!" הוא חשב. הוא החליט לפקוח את עיניו ולהסתכל עליה, מבט אחרון, לפני שימסור את נשמתו לבורא מול עיניה.
היא הסתכלה עליו בעיניים דומעות ולא תיארה לעצמה שככה זה ייגמר. כשהוא ילך ולא יחזור אליה לעולם. היא הסיטה את מבטה ממנו בחוסר רצון והסתכלה עליו. על מי שאחראי למותו המתקרב של אהובה. על מי שתוכל להאשים אותו על שלקח ולא החזיר את האדם שאיתו רצתה להיות לתמיד, למרות שידעה שהוא אולי לא ירצה אותה או היא אותו. למרות שהוא אמר לה שבשנייה שיגיעו לגיל 18 הוא ייקח אותה לאישה ויישאר איתה לנצח. היא ידעה שתוכל לשכוח מכל תכניותיה לעתיד. היא הסתכלה עליו שוב והוא עליה. היא לא ידעה אם לזמן ארוך או קצר, אך ידעה שהם היו ביחד עד שעצם את עיניו לנצח.