עופרת וזיעה(+הודעה)

אני מסתכלת על התקרה.
ריח העופרת, הזיעה, והשנים נודפים לו מהמדים.
המדים זרוקים בפינת החדר.
הוא מתקלח.
בפעם הראשונה לאחר המון זמן.
אני מסתכלת על הקופסת שעון דיגיטלי על השידת עץ הבהירה.
השידה שלו.
שאני משתדלת לאבק כל יום.
אני מסתכלת על עורי החיוור מתחת לקרן אור עדינה.
אני דומעת את הדוש נסגר.
הדלת נפתחת וגופו העירום למחצה צועד את דרכו החוצה.
שרירי, חסון, לא כמו שזכרתי אותו.
זכרתי אותו אחרת.
אני נושמת אותו אליי.
ריח סבון ואפטרשייב.
גם אני השתנתי מאז…
החושים שלי חדים יותר.
העיניים הריקניות שלו מרגישות אותי אבל לא מוצאות.
הלב שלו כבוי.
הוא לא טורח להרים את המדים ויוצא מהחדר.
אני מסתכלת דקה אחת, שנייה אחרת, מציאות אחרת.
אני נושפת החוצה את הרוע ושואפת את הטוב שבו.
שנייה לפניי, שהוא מצטרף אליי.
דקה לפניי, שהכל נהיה אחרת.

.