פרחים אדומים

לא יכולתי, לא יכולתי להאמין שזה נגמר ככה. צרחתי בכיתי וזעקתי לאלוהים, איך הוא לקח מישהו כל כך טהור אליו. האם זה כי הוא צריך להיות בין המלאכים? אני מניחה שכן. אבל עדיין לא יכולתי לקבל את המחשבה שזה שהבטתי בו בעיניים אוהבות כל כך לפני נשיקה סוחפת ומלאת תשוקה, היום אני אביט עליו בשמלה שחורה ובעיניים כואבות, אניח פרחים על קברו ואבכה את נשמתי.
הנחתי את הפרחים האדומים כצבע דמו על קברו לוחשת לו בשקט בשקט בלי שאף אחד שומע. "עד שהמוות יפריד בינינו."