צלקת

הי, אתה היית ונשארת הבן זונה שביליתי איתו את התקופה הכי יפה בחיים שלי
כמו צלקת, כל מה שהבאת איתך רק דוהה ולא נעלם.
אתה מתעקש לא להעלם מהחיים היפים שלי, מתעקש לכער אותם עם כל השקרים והזבל שאתה מביא איתך.

הי, אתה היית ונשארת האחד שמבלבל אותי יותר מכולם. האהבה הראשונה שלי.החוויה הראשונה שלי. ואני שונאת לחשוב על זה.
העיינים שלך מבלבלות אותי עד שאני לא מסוגלת להסתכל עליהן יותר, וגם לא רוצה. אולי גם הן משקרות לי.
את מסתכלת אחורה ורואה ילדה פתטית ועצובה. מסכנה ובודדה ואת מרחמת. על עצמך. אבל למה שתרחמי?
הרי יכלת לעצור הכל ולהחליט שאת יוצאת מהחרא שהוא האכיל אותך לאט ובשקט, ואת אכלת. את אכלת וביקשת עוד ועוד. והיה לך טעים.

הי, אתה היית ונשארת טיפש. ואולי גם אני, אולי בכל זאת יש משהו משותף בין כל הריק הזה שנוצר בינינו. בין כל התהום שנפערה בין שניים שאהבו פעם, או לפחות ככה אומרים..
אותו טיפש שמכר לי אהבה בזול, מכר לי מילים יפות ושירים מרגשים. ואני אכלתי ונהנתי ושתקתי.

איך יכולת להיות כל כך טיפשה? איך יכולת להתאהב בבן אדם הריק הזה? אתה רחוק ממני.
אני רואה את הפנים שלך ובמקום זכרונות יפים, עולה בי רוע. אני רוצה להגיד לך שאני שונאת אותך ושהרסת אותי ושאני בקושי מתאוששת. אני רוצה להגיד לך שאני לא מבינה מה מצאתי בך ושאתה בן אדם מסכן ושאולי כדאי שתתעורר, כי אני דואגת לך, כי אתה לא רואה את זה ואני כן. אני רוצה להגיד לך שאתה מאוד בודד.
אני רוצה שתדע את זה, ושאני אצליח להסתכל לך בעיניים, אני רוצה שהפעם הדמעות שלי כן ישנו בך משהו, כמו שהם אף פעם לא הפריעו לך, ואני רוצה שתראה את הכאב אם תצליח אי פעם להבין כמה שעות יפות אני בזבזתי עליך, בן זונה.
אני רוצה להגיד לך שיש לי אהבה חדשה, ושהוא מתאים לי ואוהב אותי כמו שאף פעם לא אהבת אותי ושאני מספרת לו הכל, ושאני מעניינת אותו, כן גם אני ..לא רק הוא עצמו. ושאני אוהבת אותו.
כי אותך לא אהבתי, התאהבתי משעמום. זה לא נחשב. בבקשה שמישהו יעשה שזה לא יחשב לי!
כי אני לא יכולה לשאת את המחשבה שאהבתי אותך