שוב אותם טעויות

"מתי הייתה הפעם הראשונה שראית אותו?"
"באוטובוס, קו 164, בדרך לכנס פסח".

"מתי הייתה הפעם הראשונה שדיברת איתו?"
"באוטובוס, קו 164, בדרך לכנס פסח".

"מתי הייתה הפעם הראשונה שרבתם?"
"באוטובוס, קו 164, בדרך לכנס פסח".

"מתי הבנת שהוא צרה?"
"די בהתחלה" העלתי חיוך קל על פני.

"מתי כאב לך?".
"כשראיתי אותו מתנשק עם אחרת, אז מה אם היה חשוך וכולם בדיוק נפרדו בחיבוקים ודמעות".

"איפה התנשקתם?".
"במסיבה".

"את מתחרטת?"
"לא?, כן? כל כך הרבה זמן דמיינתי אותנו מתנשקים. הייתה לי הזדמנות."

"שכבתם?".
"הוא הציע. אני מודה שזה יכול לתעתע מוחות, לחרפן. אבל בסוף לא.. לא יכולתי לעשות את זה לעצמי. לעקרונותיי".

"את אוהבת אותו?" .
"איזה מהם?".
"זה שדיברת עליו".
"דיברתי על שניהם" עניתי.
"למה את מתכוונת?"
"את שניהם פגשתי באותו מקום, באותה שעה, בדרך לאותה מטרה.
עם שניהם רבתי באוטובוס. ללא צל של ספק- הם צרה!.
את שניהם ראיתי מנשקים אחרת, במעגל פרידות חשוך.
עם שניהם התנשקתי במסיבה רועשת, נשיקה חד פעמית. עם מלא רוק ותשוקת שיכורים.
שניהם רצו לשכב ולשניהם סירבתי.
שניהם שותים עד שכחון, שניהם באותו גובה. אפילו התספורת היא אותו דבר."

"עשית שתי טעויות במקביל?"
"הפרש של שנה.. כשהכרתי את השני ליבי עדיין היה שייך לראשון. ידעתי שאסור לי להתקרב, להסתכן בלהתאהב. אך הגורל התעקש, לאחר חצי שנה, אולי קצת יותר. פגשתי בשני שוב, כאחד משכבתי. היינו הזוג שהכי שונאים אחד את השני והכל התנפץ ברגע אחד, בנשיקה".

"ומה הלאה?"
"הולכים בדרכים שונות, מחקתי את ההודעות."