שלוש דפיקות בדלת

זה היה יום חורפי… סופת ברקים בחוץ. יום חורפי כזה שיושבים בבית מול סרט טוב עם שמיכת פוך מחממת.
שלוש דפיקות בדלת.
מסתכלת בעיינית ורואה אותך בקטן, ספוג במים.
נכנסת באטיות לסלון ותוך רגע התאספה סביבך שלולית של הגשם שבא איתך. אבל לא היה לי אכפת. סוף סוף הגעת, אתה כאן.
לקחו לי כמה שניות לסגור אחרייך את הדלת ובאותה נשימה להפסיק לבהות בך צועד לסלון. כאילו שהייתי בסוג של בועה כזו, בועה של חום שמנתקת אותי מהקפור שבחוץ.

שנינו ידענו שזה לא לנצח, שנינו ידענו שבקרוב זה יגמר, אבל רק אני לא רציתי שהסוף יגיע.

הכרנו באיזה בר כשכל אחד מאיתנו הטביע את צערו בכוס, משתכרים ולא בגלל סיבה טובה.
הסתכלת עליי מהצד השני של הבר ובאת לשבת לידי. תוך זמן קצר מצאנו את החיבור ביננו, אנחנו קצת דומים אפשר להגיד.
היה חשמל באוויר, חשמל כזה שיכל לגרום לקצר בכל העיר.
שנינו באותו ראש, אנשים משוגעים. נמרחים אחד על השנייה כאילו שבכלל לא מסתכלים.

כבר ישנו בין הסדינים שלי הרבה גברים, לא באמת אכפת לי.. סך הכל נהנת מהחיים. מנסה להדחיק את העבר שדופק לי בדלת פעם בכמה ימים…
אז עלית אליי ללילה בלתי נשכח. זה היה הלילה הכי טוב בחיי.
הבטחתי לעצמי בלי רגשות, רק עוד גבר להעביר איתו לילה.
נכוותי וכאבתי בעבר ועכשיו הלב שלי מוקף אלף חומות. אין מה לדאוג.

אז זה רק בשביל הכיף נכון? זה לא לנצח, שנינו יודעים.
אבל זה נמשך כבר תקופה די ארוכה והלב מתגבר על הראש. הלב כבר כולו שלך אבל הראש נאבק ולא נכנע. הוא מכחיש ומראה משהו אחר, משדר לך שהכל בסדר… הרי הבטחנו, בלי רגשות.
ונחסמתי בהתחלה אז שונה, הלב עכשיו אוהב הרבה יותר.

אז ביום החורפי ההוא שבאת אליי ספוג במים, דמיינתי איך שנינו נשכב מחובקים במיטה מול סרט, חצי ערומים אבל עם שמיכה ענקית שתעלה את חום גופנו בין כל הקור הזה שהבאת איתך.

הסתכלתי לך בעיניים ולא היה קשה לזהות שמשהו קרה.
ישבת על הספה וקראת לי לשבת לידך. ליטפת את פניי עם ידייך הקפואות, כאילו שזה ישנה משהו.
כשסוף סוף החלטת לפתוח את הפה ולחתוך את השקט מחריש האזניים הזה… אמרת את מה שהכי פחדתי לשמוע.
״מצטער אהובה, תודה על תקופה מדהימה.״
לקחו כמה רגעים עד שחזרתי למצמץ ולהבין את תוכן המשפט. ואז קלטתי… זה נגמר. הדבר שהכי פחדתי ממנו הגיע.

אבל שנינו באותו ראש, לא? שנינו נהנים מהחיים ולא מתחשבנים עם הלב.
אז הלכת. יצאת מהבית שלי די בטוח בעצמך מבלי להביט לאחור. טרקת את הדלת והדבר היחיד שנשאר לי ממך זו השלולית שהבאת איתך מהגשם שבחוץ.
עמדתי מעליה ונוספו לה עוד כמה טיפות, והן לא היו מהגשם….