שמיכה של אדום

הוא הלך בהתרגשות אל ביתה; היא אמרה לו שהפתעה מיוחדת תחכה לו. הרחוב השומם והחשוך לא התאים לרגשותיו. בכל אדנית פרחים נבולה דמיין פריחה אביבית, וכל בית רעוע שבו נתקל נדמה לו כארמון פאר. הרי מה יכול להיות רע העולם בו אהובתו התקיימה? בעולם שבו שפתיה האדומות והרכות נצמדות אל שפתיו שלו? בעולם בו עיניה הירוקות זורחות אליו תחת ריסיה? בעולם בו שערה הארוך והאדום נח על כתפיו בגלים רכים? בעולם בו גופה החטוב נצמד אל גופו בלילות של תשוקה? את שארית הדרך רץ, לא יכול להתאפק לפגוש את אהובתו האדמונית. הוא הגיע אל גינתה הירוקה, שטופחה באהבה ובמסירות מידיה העדינות, שהכילו כל כך הרבה עצמה במגען הקליל… הוא פתח את הדלת וזינק אל מטבחה המצוחצח, וסגר מגירה בחיוך, מתענג על השכחנות שלה. הוא דילג במדרגות אל חדר השינה שלה. והנה היא הייתה, שוכבת על המיטה… ידיה ורגליה קשורות בחוזקה אל פינות המיטה. תחתוניה מופשלות אל ברכיה וכותנתה קרועה. עיניה האהובות בהו בעצב בתקרה, חסרות ברק. פניה היו מעוותות בכאב ופחד, ופיה היה פעור בצרחה שנבלעה עמוק בקירות המרוססים אדום.. שערה נפרש כמניפה על המיטה, משתלב באדום כהה יותר שנבע מצווארה המכוסה דם קרוש. רגליו הצליחו להוביל אותו אל מיטתה לפני שקרס על ברכיו. בידיים רועדות פתח את הקשרים ההדוקים שכיסו את מפרקיה בכחול. הוא התכרבל לצדה על המיטה האדומה וחבק את כתפיה, נואש להרגיש דופק. שם דבר. עכשיו שררה דממה במקום שפעם הכיל את כל כולו. גופה הרך נמחץ אל שלו כשדמעות נשפכו מעיניו כמפלים של עצב. הוא לקח בידיים רועדות סכין חדה שנחה על השידה, מכוסה נוזל אדום. הוא מחץ את ידה והניח נשיקה רועדת אחרונה על שפתיה הקרות.
כשהגיעה המשטרה אל הבית הדומם בבוקר לאחר מכן, הם מצאו שני צעירים שוכבים חבוקים על מיטה, מכוסים בשמיכה של אדום שאיחדה אותם בעולם שמעבר.