6 חודשים – פרק 4

למרות ההיתקלות עם לירז, הצלחתי לסיים את הפרקים שלי עד אחר הצהריים. התמתחתי וסובבתי את הכיסא,קמתי וצעדתי לחלון. הסתכלתי החוצה. שקיעה. שמיים ורודים.
"בשביל מה היא חזרה?" אני שוב שואל את עצמי. "מה השתנה?"
עמדתי כך חמש דקות, והחלטתי ללכת הביתה. אף אחד לא נשאר זמן ספייר בעבודה.שלחתי את כול החומר הכתוב למחשב של רותי,ויצאתי מהמשרד.
"רותי, תשלחי את הטפסים לנדב,הוא כבר ידע מה לעשות איתם. מתי הוא מגיע?"
"שמונה בערב. דיברת איתו כבר?"
"עוד לא, אין לי כוח. אולי מחרותיים."
"אוקי…"
שתיקה. היא תקתקה קצת במחשב. ידעתי מה הולך לבוא עכשיו.
"שלג?"
"כן."
"אני…אני מצטערת על היום בצהריים. היא פשוט נכנסה ו…"
אני רוצה לחשוב על העניין לבד כרגע. לא בחברותא. "זה בסדר רותי. היא תמיד הייתה כזאת." "כן…"
שוב שתיקה.
"אז אני אלך הביתה. אל תעבדי עד מאוחר,אין לנו תוספת במשכורת על זה."
"את התוספת משכורת אני מרוויחה בשעה אחת שלי פה." היא מחייכת, וגם אני, מתכונן לעזוב." ביי."
כשאני כמעט יוצא מהטווח ראייה שלה היא קוראת לי. "שלג?!" "אה?" אני עם הראש בנייד. בודק עידכונים ברשתות חברתיות.
"תן לה הזדמנות. החיים הם לא שחור לבן."
לא הגבתי. והלכתי למעלית.שוב 3 אנשים. מוזיקת מעליות.אמנתי את הפלפון בכיס. סרטן.
יצאתי לחנייה. דור השומר. חיוך. הגעתי לרכב. נכנסתי. התנעתי, ונבהלתי מהסולו גיטרות שיצא מהרמקולים. מטאליקה. נשענתי על הכיסא, עיניים לתקרה. כביתי את המוזיקה. הרגעתי את דפיקות הלב שלי. והתחלתי לצאת מהחנייה של הבניין. זרמתי עם התנועה לכיוון הבית.
הפעם דווקא כן רציתי לחשוב. חשבתי שוב ושוב. איך ניפרדנו. איך קיבלתי את זה. למה היא בגדה. ובעיקר על התק ממנה, שמאז אני לא אותו בן אדם. נזכרתי בבאר שבע, היא שיכנעה אותי. חייכתי בזמן שראיתי כלב מדלג לו ברחוב.
הקניון. הטייץ הכחול. המלון. חוסר השינה…היא אולי לא הבן אדם הכי חכם בעולם, אבל מי מחפש חכמים? אישית אני מחפש יפה, ספונטנית, שתוכל לחיות איתי ועם מי שאני.
בדיוק כמו לירז.
"אבל הבגידה לעזאזל!!!" חשבתי לפתע בכעס,צופר לנהג שלא התחיל לנסוע ברמזור ירוק. "למה?! אוקי. לקחנו הפסקה, אבל זה אומר שבוגדים? זה אומר שאדם אחר יכול להיות איתה? זה אומר שלא נתראים תקופה מסויימת ואז חוזרים!"
הגעתי הביתה. מפתחות. פלפון. נעלתי את האוטו. מדרגות במקום מעלית. ספורט. קומה 4. הגעתי לפרוזדור.
וכולו היה מכוסה עד אפס מקום בדליים עם זרי פרחים לבנים,סגולים ושחורים.
אין לה גבול.