סיפור אהבה עצוב (קצרצר)

׳אני כאן, עומדת מעל הקבר שלך ומתגעגעת, עבר שבוע, שבוע בלעדייך! חיי ריקים, אפלים, שחורים. אני לא מאמינה שככה זה נגמר והכל בגלל אדם שיכור, ששתה יותר מדי, פגע בך והשאיר אותך ללא רחמים על הכביש, לגסוס ולמות.
אני מתגעגעת לחיבוק החם, שבכל פעם שהייתי עצובה הבאת לי.
אני מתגעגעת לנשיקות החמות והאוהבות שלנו.
אני מתגעגעת למגע שלך, לצמרמורות שאתה מעביר בי.
אני מתגעגעת לריח המשכר שלך.
אני מתגעגעת ליופי שיש בך, החיצוני והפנימי.
והכי חשוב אני מתגעגעת אליך.
אני יודעת שאתה רוצה שאני יתקדם הלאה וימצא בעל שיכבד אותי ויאהב אותי אבל אני לא יכולה, אני לא יכולה כל עוד אני נושאת ברחמי את תינוקנו.
כן באותו היום שזה קרה רציתי לספר לך שאני בהיריון. כל כך שמחתי, התרגשתי, ידעתי שאתה רוצה ילדים ומשפחה. רציתי לספר לך אבל לא, הגורל רצה אחרת. עכשיו הבן שלנו יגדל בלי אבא במציאות הזאת, אבל אני יודעת שאתה תמיד תיהיה אצלו בלב ותשמור עליו מלמעלה. אני כל כך אוהבת ומתגעגעת אליך!׳
התיישבתי על ברכי מנשקת את הקבר הטרי שהוצב כאן לפני שבוע, דמעות זורמות מעיניי כמו הגשם שמטפטף. השמיים בוכים ביחד איתי, על מותך.
׳אני אוהבת אותך אהוב יקר שלי׳ התרוממתי והתחלתי לצעוד לכיוון היציאה ׳אני לעולם לא אשכח אותך׳ אמרתי שניה לפני שיצאתי מבית הקברות.