Taken – The real story – פרק 1

שם, בשולחן ה"מקובלים", היא ישבה, מחויכת ושמחה.
החיוך הזוהר שלה, עיניה הכחולות כים, שיערה הבלונדיני והמתולתל… הכל קסם לי.
כל כך רציתי להיות שם לצידה, לשבת ולהתגאות, "אלה היא החברה שלי!".
אבל זה לא היה ככה, זה היה לגמרי אחרת.
אלה, זה שמה של הנערה, הנערה שאהבתי.
שכחתי להציג את עצמי, שמי מתן, אני לומד בכיתה י', רגיל, נכון?
הסיפור שאני הולך לספר לכם, שונה במעט מסיפור אהבה רגיל.
כיוון שבסיפור אהבה רגיל, הדמויות אוהבות זו את זו, ויותר כנים.
זה לא היה ככה אצלי.
החבר הכי טוב שלי, שון, יודע שאני דלוק על אלה, הוא תמיד היה אומר לי לנסות לדבר אליה.
אני אוהב אותה מאז שהייתי צעיר וביישן, אבל ביום שבו החלטתי לדבר איתה, השפלתי את עצמי, והנפילה הייתה כואבת.
אז אלו היו כמה ימים לאחר סיום חופשת סוכות, התקרבתי אל אלה כאשר הייתה לבד.
"אלה?" שאלתי מתקרב אליה.
"כן?" היא שאלה, עם החיוך הזה.
השפלתי את מבטי, "תקשיבי…" אמרתי לה בהיסוס, לא הייתי בטוח איך לומר לה שאני אוהב אותה.
"אני מקשיבה." היא אמרה והניחה את ידה על כתפי.
ההרגשה ההיא, הפרפרים בבטן.
"יש לי רגשות כלפייך…" אמרתי לה מביט בעיניה הכחולות ו"הולך לאיבוד" בעודי מסמיק.
היא שתקה למספר רגעים, חיוכה נמחק, "אתה רציני?…" היא שאלה תוהה, רק כדיי להיות בטוחה.
הנהנתי לאישור, "רוצה להיות חברה שלי?" שאלתי אותה.
"אה…" היא גמגמה מעט, אך לבסוף אמרה במילה אחת: "בסדר.".
"את מסכימה?!" הופתעתי.
היא הביטה בי במבט עדין, "כן, אני מסכימה, לכל אחד מגיעה הזדמנות, לא?" היא שאלה.
"כמובן." אמרתי.
אז, שוב החיוך המרגיע הזה…
זה גרם לי לחייך.
בלילות חשבתי רק עליה, היא הייתה מרכז החיים שלי, הליבה שבליבי.
הזמנתי אותה לדייט כמה ימים למחרת.
היא הסכימה לבוא, שמחתי.
לקחתי אותה למסעדה יפה וגדולה, מסעדת גורמה, ניסתי להיות כמה שיותר רומנטי.
היא התלבשה בשמלה ארוכה ותכולה, כאשר שיערה חלק ומגיע עד למותניה, ויש לה שפתון על שפתיה.
עד כה הכל טוב.
ישבנו זה מול זו, הזמנו אוכל, אכלנו, דיברנו, והתחברנו קצת יותר, או לפחות חשבתי שזה היה כך.
הייתי טיפש.