אהבה ללא משמעות

התיישבתי על הספסל השחור והלח, וחיכיתי לה.
היא הגיע בצעדים איטיים על נעלי העקב השחורות כלילה שלה.
שיערה השחור החלק התנופף עם הרוח, ונדבק לליפסטיק המרוח על שפתיה העבות.
עורה החיוור החוויר אף יותר עם השמש, ואינו נראה בכלל אמיתי.
עיניה הירוקות חומות אבדו, וחיפשו את פני, אשר מחכות לה בקוצר רוח.
חחיכתי חיוך קטן ומסתורי, ונופפתי לה עם היד, היא החזירה לי מבט קורן ומיהרה אלי.
״שלום לך״ מיהרתי לפלוט מפי, לפי מבט עיניה, היא שמחה שחזרנו להיות ביחד.
״חיכית לי הרבה?״ היא ליטפה את זרועי השזופה, וחששה מדבר מה.
״הכל בסדר, אסור לי להיפגש עם החברה היפה שלי?״ אמרתי וניסיתי להתעלם מהעובדה שבגדתי בה.
״חזרנו רק אתמול, אתה לא חושב שצריך קצת פחות לפטפט?.
עיניה הבריקו ופניה התקרבו לפני.
אי אפשר היה להתעלם מהמבוכה של הפרידה הקודמת שלנו, אני צרחתי, היא צרחה.
דברים נשברו, ובינהם גם ליבה, אני לא מבין איך היא מצאה מקום לסלוח לי, אחרי מה שעוללתי לה.
הצמדתי את שפתי לשפתיה, ושקעתי בנשיקה.
״חזרתם?״ נשמע קול מוכר ומופתע קורא מאחורינו.
״כן חזרנו, רצית משהו רועי?״ שאלתי ביובש, בהתחשב בזה שהוא הידיד הכי טוב של מיקה, שעזר לה אחרי הפרידה שלנו.
״מיקה? אני לא מאמין שחזרת אליו, אחרי מה שהוא עשה לך, ואני הייתי איתך בכל רגע משיברון החב הזה.״
״הוא ביקש סליחה״ נשמע קול תמים היוצא משפתיה של מיקה, המנסה להראות אדישה.
״אז מה עם הוא ביקש סליחה, הוא ייבגוד בך שוב, אני מכיר אותו.״
הוא כלכך רצה שניפרד, בהתחשב בכך שהוא מאוהב במיקה כבר שנתיים, אך במקום להיות בן זוגה, מצא את עצמו הידיד הכי טוב שלה.
״טוב רועי אתה מפריע לנו, לך בבקשה״ צעקתי והצבעתי לכיוון השביל החוצה אז בית הקפה הקטן והחמים.
״טוב טוב אני הולך, ביי מיקה״ היא בר לחבק אותה, אך ישר הזזתי אותו לכיוון השביל,
״ביי רועי״ היא ענתה במבט מבויש.