איך אני יכולה לברוח ממך?
הרוח שנשבה באותו היום גרמה לי לחזור לאותה התקופה, לאותו היום, לאותה השעה שבה היית שלי. לשעה שבה ישבנו בגינה ופשוט חייכנו אחד לשני. לצחוק לאהבה לשמחה לאושר, אלייך. אלייך אני מתגעגעת לא יוצא יום שאתה לא נמצא בראשי, במחשבות שלי.
לכל מקום שאני אלך אתה שם. עם כל הכאב שלי ועם השיברון שנמצא בתוכי, עם הלב שאינו תמיד שלם. רק אתה יכול להשלים אותו.
ואתה?
אתה במקום אחר עכשיו… הרחק מכאן… הרחק ממני.
הפגיעה שחווית אינה יכולה לרפא את המעשים שלי, מעשה אחר מעשה שכבר לשנינו נמאס.
אך אני עיוורת לא רואה עד כמה הפגיעה.
אך הפגיעה בי? לי כמובן זה הגיע. הגיע לשבת בביתי ב3 לפנות בוקר ולבכות.
לא על כמה שרע לי, להפך על האובדן שראיתי שהולך וקרב ואני נתתי לזה יד.
מבלי שאני ישים לב.
נתתי לזה להפוך למשהו שיגרתי. לריבים, לקנאה, לאגו שמשתלט.
לא הבנתי עד כמה מצבנו חמור.
לא אשקר ואומר שאתה לא כל ליבי, לא אשקר ואומר שאתה לא כל עולמי.
אז כן. אתה כל ליבי ואתה כל עולמי.
המילים שהיית אומר לי… הקול שלך שהייתי נרדמת וקמה איתו בכל בוקר… הצחוק היפה והחיוך המתוק שלעולם לא אוכל לשכוח ולהסיר ממוחי.
לא אתן לזה לקרות…
אך, אני חלשה ואני כלום לעומתך… אני שבר כלי, אני נמלה דרוסה.
מחשבותיי הרחק מכאן, מנסה להפנים שאתה לא שלי.
אז מה חיי שווים בלעדייך? אני חושבת כעת, מי אני בלעדייך?.
כנראה לעולם לא אדע…
תגובות (1)
מהמםםם!