אני מעריצה אהבה.

איך הוא גרם לי להרגיש.

04/04/2014 2943 צפיות אין תגובות
אני מעריצה אהבה.

איך הוא גרם לי להרגיש?
זורחת,זורחת מרוב תשוקה.זוהרת בחושך.וכל פעם שהייתי מסתכלת על הגוף שלו הרגשתי זוועה בגלל שיכולתי לקבל אורגזמה ממבט אחד.כן,זה מה שהוא היה-לוהט,מעלה עשן.
יושב מלפניי,מתמתח כל רגע.ואז כל השרירים שלו בלטו,החולצה שלו נפלה בין השכמות ונתנה לי רגע עוצר נשמה אל מה שמסתתר מתחת.
אחרי זה הייתי מפנטזת על הרגע שבו אני אשב על הירכיים שלו ואנשק אותו חזק ועמוק כמו בחלומות שלי.
המילים שהוא אמר היו גבריות ועוצמתיות להפליא,הדרך שהוא רקד גרמה לי לשלב רגליים חזק לפני שאני רצה אליו ומדביקה אותו לקיר.
אבל האופי שלו-כן… חרא רציני.הוא כבר שכב עם כמה ואני מאמינה שכל השכבה יודעת את זה בגלל שהוא סיפר.
אבל מה לעשות? אני לא שולטת בזה,אני אולי לא אוהבת אותו כי אין בו מה לאהוב,אבל אני נמשכת אליו עד כאב.
לא הייתה דרך להתחמק מזה,הוא גר איפה שאני גרתי,חבר של החברים שלי,איתי באותה כיתה…
כשחזרתי ממשהו שארגנו בקיבוץ היה גשום.אבל האויר היה נקי וצלול,וכמו כל פעם שאני עם עצמי,לעזאזל! רציתי אותו כל כך.
מכוניות עברו בכביש במהירות,ומכונית אחת האטה לידי ונסעה בקצב ההליכה שלי.
החלון נפתח,נאנחתי,לא ידעתי להחליט אם זה מזל טוב או רע. הסתכלתי קדימה והמשכתי ללכת,והמכונית נסעה בקצב ההליכה שלי.
"צריכה טרמפ?"הוא שאל.דמיינתי את כל מה שיכול לקרות אם אני אגיד כן.
"אני בסדר".אמרתי והגברתי את קצב ההליכה שלי.
"הגשם חזק,חבל שתהיי חולה".הוא ניסה שוב.
"לא נשאר לי עוד הרבה ללכת אני אסתדר".לא ידעתי מה הוא מנסה להשיג בלקחת אותי הביתה. לא, הוא לא מנסה להיות נחמד,מן הסתם לא להתחיל איתי כי אני לא הסוג שלו.
"אני אף פעם לא אבין למה את כל כך שונאת אותי".אמר ונראה שהוא בא להאיץ ולברוח.
האמת הייתה שממש לא שנאתי אותו,נמשכתי אליו בצורה מטורפת וידעתי שצריך לעצור את זה,אז העדפתי לשנוא את זה שהוא גורם לי להרגיש מה שאני מרגישה-חרמנות מוחלטת כשהוא בסביבה.
"חכה!"הוא הרים אלי מבט."טרמפ נשמע נחמד".ניסיתי להיות נחמדה.
באתי מסביב ,התיישבתי בפנים וסגרתי אחרי את הדלת.
"ואו!"אמר והסתכל עלי.
"מה?"שאלתי והעברתי את השיער סחוט המים שלי לכתף כדי שלא ירטיב את המושב.
"את כל כך רטובה!"אמר ושיט! המשמעות הכפולה ששמעתי בזה….
לא הגבתי על זה. הוא פתאום התקרב אלי,כל כך קרוב עד שעצרתי לנשום לרגע. הוא שלח יד לחגורה,נתתי לאויר שהחזקתי לצאת ולשכנע את עצמי להרגע.
הוא העביר את החגורה עם היד שלו על נוגע-לא נוגע בי. זרמים שלא הצלחתי להשתלט עליהם טסו ישר למקום שהכי חששתי שיגיעו אליו.
אני חייבת ללכת משם לפני שלא אשתלט על עצמי ואנשק או אגע בו ויום למחרת כל השכבה תדע ואני אהיה בדיחה.
לפני שהספקתי להגיד לו שאני יורדת ומעדיפה ברגל ,שאני צריכה ללכת למקום אחר או תירוץ אחר-הוא כבר האיץ על הכביש.
"את מתכננת לצאת היום לאנשהו?"שאל. מה עכשיו? מה לענות? למה הוא בכלל שואל?
"בטח לא".אמר אחרי רגע שלא עניתי.
"למה לא?"שאלתי.
"שמעתי שאת ילדה טובה,לא שותה,לא מעשנת,לא בנים".אמר והסתכל עלי לרגע בעיניים.
"את יכולה להוריד את המעיל אני אגביר את החימום,זה רטוב לגמרי".אמר וחזר להסתכל על הכביש.
לקחת את ההזמנה? אחרי הכל היה משהו במה שאמר. הורדתי את המעיל והנחתי אותו על הרגליים שלי.את הידיים שלי טמנתי בין הברכיים המסוקלות שלי.
"אז?את באמת כזאת?"שאל. למה כואב לו לשתוק כל הנסיעה?
"אני לא מעשנת או מתעסקת עם שתייה".אמרתי.
"ובנים?"שאל. הוא חייב להפסיק,חשבתי,עכשיו!
"אני חושבת שזה ענייני בלבד".אמרתי והסתכלתי הצידה לחלון.
"אז את לא ילדה כזאת טובה כמו שחושבים שאת".אני לא חושבת כמו אחת,אבל אני כן מתנהגת כמו אחת.
"סליחה?"שאלתי.
"אמרתי שאת-"עצרתי אותו."אני יודעת מה אמרת".התעצבנתי.
"אתה אומר לי את כל הדברים האלה כאילו אתה ילד טוב,כאילו אתה לא מעשן או שותה או בנות".יריתי.
"אני לא מעשן ולא שותה".החזיר רגוע.
"ובנות?"הייתי רצינית.
"אף פעם לא אמרתי שאני ילד טוב".אמר.
"ברור שלא אמרת!"אמרתי עצבנית.
"למה את כל כך כועסת? יש לך איזה בעיית עצבים?".שאל עדיין רגוע.
"לא אין לי!"תקפתי לרגע ונרגעתי שוב.
"מה שלום חברה שלך?"שאל אחרי כמה דקות. רק שנגיע כבר התפללת.
"איזה?"שאלתי.
"זאת שניסתה להתחיל איתי".הזכיר. יש רק אחת כזאת.
"בסדר…"אמרתי. סוף כל סוף הוא עצר בכניסה לבית שלי,הבית הריק שלי. באמת לא הייתי צריכה להזכיר לעצמי שיש לי בית ריק והוא יכול לבוא אליו.
שחררתי את החגורה כשהוא הניח יד על הכתף שלי.
"מה?"שאלתי במהירות. ניסיתי להתעלם מזה שהיד שלו כל כך חמה. מעניין איך זה יהיה להרגיש אותה ממש על העור או בין הרגליים שלי… מספיק! מספיק! מספיק!
"אני לא בטוח מה זה היה שאמרתי אבל אני מצטער אם הכעסתי אותך".אמר. עצבן אותי עוד יותר שהוא אמר את זה. פתאום הוא נחמד?
"זה בסדר".פתחתי את הדלת.
"היי! רוצה לשבת פה קצת בחמום?"שאל.היססתי. איזה מטומטמת,אין פה מה להסס להישאר איתו עוד דקה לבד זה סיכון גבוהה מידי."חוץ מזה הבנתי שאת לבד בבית,אז בטוח אין לך סיבה דחופה ללכת ".אמר.
"ואז מה?"שאלתי.
"נדבר".אמר."אני גר פה כבר שנה וחצי ועדיין לא יצא לנו לדבר".הזכיר.
נשענתי אחורה,ספק מאושרת ספק מפחדת.
"דבר".סימנתי לו עם היד.
"אז את יוצאת עם מישהו?"שאל.
"לא".אמרתי,לא יכולתי לחשוב על סיבה שזה יעניין אותו.
"גם אני לא".אמר ולרגע חשבתי ששמעתי רמז,אבל זה בטח היה הדמיון המעוות שלי.
"לא יוצא או לא מזיין?"שמתי יד על הפה שלי במהירות. אני לא מאמינה שאמרתי את זה עכשיו,גם בגלל נימוס וגם בגלל שאני לא אומרת דברים כאלה בדרך כלל. הוא חייך את החיוך המתנשא שלו.
"גם וגם,למה את שואלת?"הסתכל עליי. אני מסמיקה,בצבע אדום וחזק.
"אם את דואגת לגבי מונוגמיה אני מסוגל להיות טיפוס כזה".בכלל לא חשבתי על זה עד הרגע.
"כזה מה?"שאלתי.
"כזה מונגמי,שמתייחס רק אלייך,שנוגע רק בך".הוא הפנה אלי את כל הגוף שלו וליטף לי את הרכה,נשכתי את השפתיים וניסיתי להשתלט על עצמי."ששוכב רק איתך".הוא התקרב אלי.
"שמנשק רק אותך".הוא אמר והניח יד על הצוואר שלי. צמרמורת קשה ומענגת הרעידה הכל.
הוא התקרב והסתכל לי בעיניים. לכי משם! מהר! צרחתי על עצמי אבל פשוט קפאתי.
השפתיים שלו נגעו-לא נגעו בשלי.יכולתי להרגיש את הנשימה שלו,כל כך חמה. ואז השפתיים שלנו רק נגעו מעט.
"עצמי עניים".הוא ביקש בלחש. לאט נישק אותי,שכחתי מהכל במיוחד ממחר. שפתיים רכות,שחלמתי עליהן כבר כמעט חצי שנה מנשקות אותי-זאת חתיכת סיבה למה לשכוח הכל.
זאת הייתה הנשיקה הראשונה שלי.
הוא פתאום התרחק.
"מה קרה?"שאל.התעלתי על עצמי והסתכלתי לו בעיניים.
"מה?"שאלתי.
"את מפחדת לגעת בי?"הוא חייך.הבטתי בידיים שלי,הן נחו על הרגליים שלי. לא פחדתי,התביישתי.
"אני ממש רוצה שתניחי עלי את הידיים שלך".ביקש. היססתי אבל הנחתי את הידיים שלי על הכתפיים השריריות שלו. להרגיש את השרירים האלה,עוד חלום שהתגשם.
"בואי נמשיך מאיפה שהפסקנו".הציע,הנהנתי עם הראש והתקדמתי אליו. מה לעזאזל אני עושה?
הוא שם יד על המותניים שלי ופשוט הרים אותי אליו.
אלוהים אדירים!הרגשה הזאת בין הרגליים הולכת להרוג אותי.
כשישבתי ככה על הירכיים שלו מפושקת,הרגשתי הקלה ומתח חדש בו זמנית.
סוף כל סוף להרגיש את מה שהיה לו שם בין הרגליים שלי,זה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.
אבל אז רצון אחר התפשט בי,לשבת עליו ככה…כששנינו עירומים…
סתומה! סתומה! סתומה! מה אני עושה? מארגנת לי השפלה פומבית?
הוא נישק אותי בצוואר ושוב פעם הזרם הזה,הרצון לשכב איתו ואחרי זה לישון איתו,בבוקר לקום איתו ולעשות את הכל מהתחלה.
זזתי בחזרה לכיסא כנגד כל מה שהגוף שלי צעק לי.
פתחתי את הדלת ויצאתי בגשם. הוא נדהם ופתח את החלון. חשבתי שאספיק לרוץ לתוך הבית לפני שהוא יקרא לי או משהו.
"היי! חכי!"הוא קרא אלי.מה עכשיו? רציתי לבכות מרוב שהייתי צריכה אותו. כל מה שרציתי זה להגיע הביתה לטפל בצורך הזה ולישון.
הסתובבתי להסתכל אליו.
"שוב פעם עשיתי משהו לא טוב?"שאל.
"זה לא אתה,זה הדברים שאתה מצפה ממני".אמרתי.
"כמו מה?"הוא לא ויתר.
"אתה מצפה שאני אשכב איתך,שאני אהיה השפוטה שלך".הסברתי.
"לא,אני לא מצפה ממך שום דבר כזה,אני לא טיפש אני יודע איזה אדם את".אמר,לא יודעת אם הוקל לי או לא.
"אז למה כן ציפית?"שאלתי.
"לא קרא לך פעם שממש רצית לנשק מישהו ולגעת בו?" לעזאזל איתך,חשבתי.
"אז מחר כולם הולכים לדעת שהתחשק לך פתאום לנשק אותי?"שאלתי כי הייתי חייבת.
"מה את חושבת?"הסתכל אלי כאילו לא הבנתי משהו.
"לענות?"הגשם רק התחזק,כאילו עמדו מעליי עם צינורות מים.
"כן".
"אני חושבת שמחר אני הולכת להיות בדיחה,אם להיות כנה,וממש לא בא לי להיות אחת מהבדיחות שלך".הבהרתי. הוא הסתכל אלי וחייך שוב.
"והנה החשק לנשק אותך בא שוב".הוא ממש לא היה צריך להגיד את זה עכשיו,אני גם ככה נלחמת שלא להכנס בחזרה ולקרוע ממנו את הבגדים.
"אז אני צריכה לחשוש ממחר?"שאלתי.
"לא יפיפייה,אין לך מה לחשוש".אמר. הסתכלתי רגע מסביב והבנתי שיכול להיות שניצלתי.
"זה טוב".אמרתי בהקלה.
"אני רק רוצה להגיד לך שאני לא נישקתי אותך סתם בשביל להרגיע את הדחף,באמת רציתי לנשק אותך כי זאת את".אמר. זה לא הגיוני,איזה סיבה יש לו לעשות את זה.
"למה?"שאלתי.
"אני מקווה שלא תחשבי שאני סוטה,אבל יש לך את הרגעים האלה שאתה מסתכלת עלי ובפתאום את נושכת את השפתיים או מסקלת את הרגליים שלך ומזדקפת בפתאומיות כאילו גמרת או משהו".אמר והסתכל הצידה. זה קורה לי כל פעם שאני מסתכלת עליו.
"אני מקווה שאני לא מגעיל או מבהיל אותך".אמר והביט בעיניי.
"לא,אתה לא".הרגעתי וניסיתי להיזכר איך לנשום.
"את כל כך יפה כשזה קורה".הוסיף. השיער השחור והרטוב מהגשם שנכנס בלי סוף דרך החלון הפתוח,העיניים הירוקות האלה שגרמו לי כמעט להתחרפן –התבייתו עליי.
"אני צריכה ללכת הביתה וגם אתה".ניסיתי להכניס קצת היגיון למה שבטוח לא היה צריך להכניס שום דבר מאשר סקס.
"לילה טוב,תענוג לראות אותך".אמר.
"לילה טוב".אמרתי. לפני שהמכונית נסעה שמעתי:"אני מקווה לראות אותך מחר".
יום למחרת,למרות שראיתי אותו לא החלפתי איתו מילה. פחדתי,פחדתי שיגיד מילה לא במקום,שיתעלם ממני או יגרש אותי.
הוא ישב עם כל אלה שהוא רגיל לשבת איתם,האהודים והיפים.
באותו יום מאוחר יותר התעכבתי ביציאה מהכיתה ופגשתי אותו.
הוא נשען על המשקוף של הכיתה כאילו הכל היה שייך לו,וזה לא היה רחוק מהמציאות.
ידעתי שאני יכולה לחלוף על פניו,אבל לא רציתי. הייתי חייבת להסתכל עליו.
על הגוף המטריף שלו שרק אתמול ישבתי עליו,על השפתיים שלו שרק אתמול נישקתי.
"היי".אמרתי כי ידעתי שלא אוכל להתחמק.
"יצא לך לחשוב על אתמול?"שאל.
"כן".הרבה פעמים.כל רגע ורגע.
"את מצטערת?"שאל.
"כן".עניתי.
"מה אני צריך לעשות כדי שלא תצטערי על כל דבר שתעשי איתי?"הוא בשליטה מלאה,לא כמוני שהמחשבה על כל דבר שאעשה איתו הוציאה אותי מדעתי.
"למה אתה כל כך בטוח שמה שקרה אתמול לא היה הפעם הראשונה והאחרונה שנהיה ביחד?"
"סליחה?"הפתעתי אותו.
"אני לא בובת מין שלך!"קבעתי נרגזת שהוא מופתע כל כך.
"את אומרת את זה כאילו כל הזמן הזה את חשבת על הלב הטוב שלי".הוא התבדח על חשבונו. הוא היה מאכזב באופן קבוע את כולם ושובר לבבות סידרתי-היה ברור לי ולו שלב טוב אין לו.
"אני לא מבינה מה אתה אומר".שיקרתי.
"כן,את כן".הוא נרגע כשהבחין שאני משקרת."אל תתנהגי כאילו כל פעם שאת מסתכלת עלי הדבר היחיד שחשוב לך הוא הרגשות שלי ושאני אהיה שמח".הוא צחק תוך כדי דיבור.
"בדיוק כמו שאני רוצה לשכב איתך את רוצה לשכב איתי ולא יותר מזה".הוא קצת התרגז.
"אני שונה ממך ניק".אמרתי את השם שלו,למרות שמאז שהכרתי אותו השתדלתי שלא.
"את צריכה להיות בין הרגליים שלי כמו שאני צריך להיות בין הרגליים שלך,במה זה שונה?"הוא הביט בי למרות שלי לא היה האומץ להביט בו.
"אני לא יכולה לראות מישהו שאני רוצה ופשוט לשכב איתו,זאת לא אני!"הרמתי את הקול ועדיין לא הבטתי בו.הוא נעצר במקומו והסתכל אליי,לתוך עיניי. הוא תפס אותי מהכתפיים והצמיד אותי לקיר במסדרון הריק. מחשבה מלחיצה עברה לי בראש-מה אם הוא יעשה לי משהו? צחקתי על עצמי-זה עצוב-התפללתי שהוא יעשה משהו.
"אז את מאלה שפשוט רואות את מה שהן רוצות,הכל מוגש להן על מגש של כסף אבל הן פחדניות?
כל החיים שלך תראי דברים שאת רוצה ותפחדי לקחת אותם,אז תראי אותם נעלמים לך?
אני באמת לא מבין אותך".הוא אמר והבחין בהתנשמויות הכבדות שלי,באיך שאני מסקלת רגליים בשביל לערפל את ההרגשה הזאת,איך שאני משתדלת לא להסתכל לו בעיניים ומסמיקה.
"את לא יכולה לאכול את כל העוגה ולהשאיר אותה שלמה".הוא הסביר.
"אני לא רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".עניתי.
"לא נכון. עכשיו למשל,אני מזהה כמה את רוצה שאני אגע בך ואנשק אותך". אמר ושם יד בכל צד של הראש שלי על הקיר."במקום להפחיד אותך-זה שטרקתי אותך לקיר רק הלהיט אותך".הוא אמר ונשמע נואש. הוא רצה שארפה כבר-גם אני,אבל לא יכולתי.
הוא הזיז שיער שלי מהכתף,ונישק את הכתף שלי לאט וברוך עד שהגיעה לצוואר.
"אבל למרות שאת כל כך רוצה אותי,את מקווה שאם משהו יקרה אני אשכח מזה".הוא אמר.
הוא החזיק אותי מהגב התחתון שלי והצמיד את האגן שלי לשלו,יכולתי להרגיש אותו מאוד ברור.
זה לא הבהיל אותי-זה הלהיט אותי.
"את לא רוצה את זה?"הוא שאל כשהוא יודע מה התשובה והוא לא הבין למה.
"ניק תזוז ממני".לחשתי שקר. למזלי או לרעתי,הוא לא זז,אפילו התקרב.
התחשק לי לבכות. בחצי שנה האחרונה כל פעם שהגעתי לשיא-חשבתי רק עליו.
זה כבר כמעט היה פסיכולוגי.
ועכשיו הוא היה כל כך קרוב והוא התעקש כמו שמעולם לא חלמתי שיקרה.
אבל הזכרתי לעצמי איך זה יהיה-הוא ישכב ולא רק איתי,איכשהו אתאהב בו בעוד הוא יבקש ממני טיפים (אם בכלל יצטרך) איך למשוך מישהי. וכל זה במקרה הטוב.
במקרה הרע יהיו תמונות עירום שלי בכל בית ספר.
"ניק!"קראתי.
"אני לא יכול!"הוא התעצבן עלי בחזרה.הידיים שלו עטפו אותי מהמותניים והצמידו אותי אליו חזק.
הוא לא עשה את זה כאקט רגשי,הוא רצה להרגיש כל חלק וחלק בי לפני שזה נגמר מבחינתו.
אם לו מותר,אז גם לי מותר,לא?
בהיסוס לא פרופורציונאלי חיבקתי אותו בחזרה,ניסיתי להטביע בתוך את המגע שלו,הריח שלו.
הרפיתי ממנו ודחפתי אותו ממני,הוא זז והביט בעיניי.
"כל כך חבל".הוא אמר ועזב אותי. הוא נעלם ונשארתי לשבת שם בשביל לטמון את פניי בידיי.
מה עשיתי??
בחודשים שלאחר מכן בהינו אחד בשני,אני בהיתי יותר ממנו.
כשנגמרו הלימודים שמעתי שהוא טס לחו"ל,לא הספקתי לראות אותו לפני זה. מידי פעם הייתי שומעת עליו מחברים:"הוא השיג איזה מישהי! הוא עשה את המיליון הראשון! הוא הציע נישואים! הוא ביטל את החתונה!" ועוד הרבה דברים,חלק שמועות חלק לא.
מאוחר יותר הבנתי עד כמה צדק. הייתי פחדנית רצינית.רציתי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.אבל לא טעיתי איתו. אני זוכרת שאחרי ארבע שנים ראיתי אותו בהצגת תאטרון מאוד מתוקשרת,לא העזתי להגיד לו שלום.הוא בכלל לא הבחין בי,הוא הגיע אליה עם שתי בחורות צעירות,יפות ובלונדיניות.עם שתיהן הוא התנשק. לא צפיתי שהעתיד שלו יהיה אחרת.
כמו שעתיד שלי לא היה אחרת ממה שהוא צפה,באוניברסיטה פחדתי לדבר או להסביר ונכשלתי בכמה שנות לימודים. לא כי הייתי טיפשה,כי הייתי פחדנית.
אחרי שהתחתנתי בפעם הראשונה,נשבעתי לעצמי שאני אעשה הכל כדי שמערכת היחסים הזאת תהיה יציבה וטובה. אבל זאת הייתה מערכת היחסים שלי,לבד. פחדתי להגיד לו שישקיע וכשאמרתי הוא השקיע ואחרי יום שכח. פחדתי להזכיר לו. אחר כך פחדתי ללכת ליועץ נישואין,פחדתי להודות בבעיה,כי אם יש בעיה-איך לעזאזל אני פותרת אותה?
כשהתגרשתי אחרי שנה וחצי של נישואין הייתי בטוחה שהחיים שלי זה שרשרת טרגדיות.
במקום לנהוג כמו הגרוש שיצא כל ערב,הסתגרתי בבית להרבה זמן. לא אכלתי כמו שצריך אז הייתה רזה באופן מחמיא ומדכא.
אבל האופי שלי די השתנה,אולם לא יצאתי מהבית,אבל פיתחתי אופי חזק יותר. אם רציתי משהו-השגתי אותו,אם האמנתי במשהו-הלכתי בדרך שלו. וככה התנהלתי למשך שנתיים.
יום אחד קיבלתי מכתב לבית שלי-אחד מילדי השכבה שלמדתי בה רוצה לעשות ערב לשכבה.
הוא שכר אולם לערב והזמין את כולם.
כשנזכרתי בכל החברים והחברות שהייתי איתם בבית הספר התעודדתי.
החלטתי להשקיע בעצמי והגעתי לשם. החניתי את האוטו במקום די רחוק מהאולם,אבל נשארו חניות קרובות,אז לא הייתי לי ברירה אלא לחנות במקום המפוקפק שמצאתי.
הלבשתי על עצמי שמלה כחולה שאמא שלי נהגה להגיד שהבליטה את העיניים הכחולות שלי,שמלה צמודה עם מחשוף וי שנתן הצצה כל כך קטנה לחזה הבי שלי. את השיער השחור פיזרתי על הכתפיים,אם הייתי אוספת אותו הייתי מרגישה חשופה מידי.
אני זוכרת שהגעתי לשם באיחור של שעה,התרגשתי לראות כל כך הרבה אנשים. לכמה זמן שכחתי את מועקת החיים והרגשתי איך אני חוזרת בחזרה לתוך ענן צמר גפן מתוק-לימודים,הורים, חברים, מריבות ורכילות.
אני זוכרת איך הנשים התחילו לדבר על ניק כעל סיפור הצלחה של בית הספר ורק אז נזכרתי לחפש אותו בעיניי. התרגשות חמימה התפשטה בי,המבט שלו,העקיצות שלו,המגע שלו…הרגשתי איך נגמר לי הקול והאוויר.
הייתי כל כך מבוייטת על למצוא אותו. אבל הוא לא היה בשום מקום! לא בבר,לא בכניסה,לא בשירותים של הגברים,לא מדבר עם מישהו. הוא פשוט לא בא. ברגע שהבנתי את זה רציתי ללכת משם,או לצעוק על מי שארגן שלא התקשר לשכנע אותו לבוא. אבל אי אפשר להאשים את ניק.
מה יש לו לחפש כאן? הלכתי לשירותי הנשים וישבתי על האסלה כשאני מחזיקה את ראשי.
הוא בטח נשוי,אני כבר ידעתי שהוא עשיר אז אולי הוא בכלל לא בארץ.
מסיבה מסוימת,כל כך התעצבנתי מזה. באותו רגע המחשבה שהוא בא גרמה לי להרגיש מאין אור חמים,כאילו מציל אותי מאכזבות החיים.
טיפשה! אני פשוט טיפשה! גם אם הוא היה בא זה לא אומר שהוא היה מדבר אליי,או שהחיים שלי היו נהפכים לטובים יותר.
תתאפסי על עצמך! ציוויתי על עצמי. תצאי מהתא הזה,תסדרי את עצמך במראה,תדברי עם אנשים,תחייכי אליהם,תשתי משקה ותברחי בחזרה לחיים האומללים שלך.
יצאתי והסתכלתי על עצמי במראה,לא משהו-וזה לא חדש.
הלכתי ליציאה והתנגשתי כנגד כל הסיכויים-בניק.
אלוהים! הוא נראה יותר טוב! הוא נראה גבר. הוא יותר גבוהה,עם שרירים שבלטו דרך החליפה שלבש,השפתיים שלו עבות ומזמינות יותר.
"ליליאן?"הוא החזיק אותי בכתפיים במבט מופתע. אני יכולה להשבע שהלב שלי החסיר כמה פעימות,כל הגוף שלי שכח איך לתפקד. ועל מה ולמה? הוא בסך הכל דיבר אליי.
"ניק? ואו!"לא ידעתי איך להגיב,אבל נשמעתי מאוד רגועה,כי כבר לא ידעתי מאיפה אני יכולה להיות עוד מופתעת.
"את נראית מדהים".הוא החמיא לי ועדיין לא הרפה מהאחיזה בי.
"גם אתה ניק".אתה נראה אפילו טוב יותר.
"אני עדיין קצת בהלם".הודה."לא חשבתי שאת מאלה שבאים לפגישות מהסוג הזה".לא אני לא,אבל יכולתי להגיד אותו הדבר לגביו.
"אבל אני כאן".אמרתי.
"באת לכאן עם מישהו? את נשואה?"שאל והביט הצידה והחזיר אליי מבט.
"באתי לבד,אני התגרשתי לפני שנתיים וחצי".אמרתי,הוא היה קצת מופתע."מה איתך? נשוי?" הייתי חייבת לשאול.
"לא,באתי לכאן עם מישהי שאמא שלי שדכה לי".הסביר בפנים מדוכדכות.
"אתה לא נראה מרוצה".הייתי חייבת לציין.
"זאת ששם".הוא התקרב אלי והצביע על מישהי שלקחה את העקב של הנעל שלה ודפקה איתו על הכוס.
"אהה".אמרתי והשתעלתי באי נעימות,הוא החזיק אותי מהכתף.
"כן…"הוא צחק. לרגע פיתחתי למגע שלו מעין תלות,הרגשתי שכל כולי תלויה ביד הזאת שעל הכתף שלי.
"אני אלך לבחוץ".אמרתי. הוא מיד הזיז את היד שלו וחייך חיוך דק ללא שיניים," שמחתי לפגוש אותך".הוא חייך והלך לשירותי הגברים.
התוכנית השתנתה חשבתי לעצמי,כשהתיישבתי על הבר ובקשתי איזה עשר צ'ייסרים ברצף.
ואחרי העשר האלה ביקשתי עוד עשר.
זה הזמן ללכת הביתה. אם רק הייתי יכולה לנהוג. לא הרגשתי שיכורה,אבל זה לא כי לא שתיתי מספיק אלא כי לאלכוהול לוקח זמן להשפיע עליי. אבל זה עדיין לא בטיחותי.
מה אני מתכוונת לעשות? אני לא יכולה לקרוא לאחד מההורים שלי שייקח אותי הביתה בגלל שאני שיכורה.
לא עשיתי את זה אף פעם,אני לא רוצה לגרום להם לחשוב שיש לי בעיה,הם גם ככה מחכים שאני אתמוטט מאז הגירושים.
"אני יכול להזמין לך משהו?"שאל מי שישב בכיסא לידי שהתברר כניק.
"אני לא חושבת שכדאי".אמרתי והוא צחק.
"אפשר מים עם לימון?"הוא פנה אל הברמן. הוא הגיש לי את הכוס.
"אני בסדר".אמרתי והרגשתי איך אני הופכת מאישה בת עשרים ושש לילדה בת חמש עשרה.
משום מקום הבחורה שבאה עם ניק משכה אותו אחריה לתוך רחבת הריקודים,זה היה ריקוד סלואו.
בהיתי בהם כשהיא טובעת אותו לעצמה.
שנאתי את ההרגשה הרכושנית הזאת,רציתי ללכת לשם ולדרוש אותו לעצמי. אבל איזו זכות היה לי?
הגעתי למסקנה שאני צריכה לצאת מהאולם הזה. אני יכולה סתם לשבת באוטו, רק לא להשאר שם.
נכנסתי לתוך המכונית. אחרי חצי שעה שהרגשתי שהאלכוהול לא השפיע עליי החלטתי לנסוע הביתה, רק שהדיירים של השכונה בה חניתי כנראה החליטו שזה מצחיק לפנצ'ר את הגלגלים.
דפקתי על ההגה בעצבים. פתחתי את הנייד שלי,לא הייתה קליטה.
זה כבר התחיל להרגיש כמו בדיחה,חשבתי לעצמי.
חזרתי בחזרה לאולם כשבכניסה ליד הכביש כבר הייתה קליטה. התחלתי לחייג לאמא שלי כשלימוזינה ארוכה ושחורה נעצרה לידי. החלון נפתח וניק היה שם. הלב שלי שוב החסיר פעימה.
"את צריכה טרמפ?"שאל.
"האמת שכן".אמרתי ורק כשנכנסתי שמתי לב שהבחורה שבאה איתו לא הייתה בפנים.
הכל בפנים היה שחור עם אורות עמומים,מקרר קטן עם בקבוקי שתייה חריפה.
"לאן נעלמה השידוך של אמא?"שאלתי.
"היא הייתה אלרגית לאחד הקינוחים אז היא נסעה לבית חולים".אמר.
"את רוצה כוס שתייה?"שאל.
"קולה".אמרתי. הוא הגיש לי את הכוס והידיים שלנו נגעו.רעידות שירדו ישר לבין הרגליים שלי. הכוס נפלה הצידה,באתי להתנצל כשהוא עצר אותי עם נשיקה.
רציתי לבכות,זה הרגיש כל כך נכון וקל שפשוט רציתי לבכות.
היד שלו הסתרבלה בשיער שלי ולטפה את פניי,הוא הרים אותי עליו ונישק את המחשוף שלי תוך כדי שהוא פותח את השמלה שלי מאחורה.
"שמעתי שאתה מסתובב עם הרבה בנות".הייתי חייבת להגיד מה מפריע לי. הוא הוריד את השמלה מקדימה והחזה שלי כולו נחשף.
"שמעתי שבאת לכאן אז באתי גם".זה השתיק אותי לעת עתה. הוא חייך כשהביט בחזה שלי.
"אלוהים! הם מושלמים אפילו יותר משדמיינתי".הוא בגניחות. הוא קירב אותי אליו ומצץ פטמה אחת בהשקעה שלא הכרתי, הרגליים שלי רעדו מחשק,הוא עבר לשנייה ומצץ אותה תוך כדי שהיד שלו לשה חזק וטוב את הגב שלי.
"אני בסדר?"הוא שאל. הסתכלתי בעיניו במבט של אימה,זה לא ניק שהכרתי,למה אכפת לו?
נישקתי אותו על השפתיים ותוך כדי הורדתי ממנו את הז'קט של החליפה והתחלתי לכפתר את החולצה שלו. החזה שלו ללא שיער עם שרירים בולטים. מצצתי את החזה שלו לאט.
"אן…"קרא לי בקיצור כמו שאהב כשהיינו לבד. הורדתי את המכנסיים שלו והנחתי את היד שלי על הבוקסר הלבן וההדוק . הרמתי את הראש שלי לנשק אותו והוא נישק אותי בתשומת לב.
הוא הרים אותי והשכיב אותי על המושב כולו ותלש ממני את השמלה.
שם רגל אחת על הכתף שלו וצלל בין הרגליים שלי. הלשון שלו הייתי מכושפת,כמו קסם כשהיא זזה בעיגולים,למטה ולמעלה.הוא גם גרם לי כמעט לחורר לו את הגב כשמצץ אותי.
לקחו שתי דקות וגמרתי. העפתי אותו אחורה ומשכתי ממנו את הבוקסר,הוא היה מוכן בשבילי.
נישקתי אותו שוב על השפתיים וירדתי. התחלתי מלמטה ואז עליתי למטה,בלעתי אותו,מצצתי אותו והחזקתי אותו-בניגוד לפעמים אחרות שעשיתי את זה-לא הרגשתי מושפלת.
כשהשפתיים שלי סוגרות עליו והידיים שלי מחזיקות לו את הירכיים ומלטפות לו את הפטמות הוא רעד.
"אן…"הוא אמר גונח."זוזי משם".הוא ביקש. הוא עומד לגמור. ורציתי שזה יהיה בתוכי.
הוא הניח ידיים על הראש שלי וניסה להזיז אותי,לקחתי את הידיים שלו ושילבתי אותן בידיי.
הידק סביב ידיי את אחיזתו תוך כדי שאני מרגישה את הזרם החם בפה שלי.
הרמתי את המבט שלי אליו וראיתי הערצה בעיניו.על מה?
"מה?"שאלתי. הוא לא ענה. הוא השכיב אותי על המושב ונכנס בין רגליי.
תוך כדי שהוא גורם לי לצאת מדעתי הוא מנשק לי את הפטמות ואז מוצץ אותן ועושה אותו הדבר עם הכתף,הצוואר והשפתיים.
ואז שנינו גמרנו ביחד מה שהפך הכל לפי כמה וכמה עוצמתי. עצמתי את עיניי ונתתי לראש שלי ליפול אחורה. הרגשתי שהוא מנשק לי את העפעפיים.
"תודה אן,זה היה …מדהים. את היית מדהימה".הוא אמר וחיבק אותי.
אני לא יודעת למה אבל זה הרגיש כל כך רך,כל כך טוב,כל כך אמיתי.
אחרי המאורע הזה בלימוזינה נסענו לבית שלו-שנראה כמו אחוזה מטורפת. שמה עשינו את מה שעשינו בלימוזינה (ויותר)-כל הלילה שוב ושוב עד שש בבוקר.
הוא ביטל את כל הפגישות שלו,אחרי זה כשקמנו בשתיים הוא הקפיץ אותי הביתה.
מאז יצאנו להרבה דייטים,היו הרבה שיחות על העבר. כל פעם שהייתי מספרת לו איך המבט בו-כבר בגיל שש עשרה-לקח לי את כל התמימות,הוא היה מתנפל עלי בנשיקות.
אחרי שנה שייצאנו,הוא לקח אותי לסוף שבוע בהרים והציע לי נישואים,חצי שנה לאחר מכן התחתנו.
אחרי ארבע שנות נישואים היה לנו ילד בן שנה,הבנתי איתו מה זה נישואים,מה זה חיים.
אחרי עשר שנות נישואים היו לנו שלוש ילדים קטנים-כולם בנים.
החלטתי להפתיע אותו.
התקשרתי אליו.
"מותק אני באמצע ישיבה".הוא אמר.
"ניק,אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליך.בתוכי".אמרתי והוספתי גניחה בסוף.
"אן,אני באמצע ישיבה".הוא הדגיש שוב.
"ניק,אני רוצה לשבת עליך עירומה,כמו שרציתי אז במכונית,אתה זוכר? אני רוצה לרדת על הברכיים ולגרום לך לדבר בשפות שאתה לא מכיר".התלוננתי.
"אן…"הוא הזהיר והשתעל לנקות את הגרון.
"אני רוצה ללקק אותך לאט ניק, לקשור אותך למיטה ולעשות לך…דברים.אני ממש צריכה אותך ניק,בבקשה?"התחננתי אליו. זה התחיל כמשחק לרגש אותו עכשיו זה כבר ממש השתלט עליי.
"אתה לא צריך לעשות כלום,רק להשען אחורה ולתת לי לענג אותך,ואם אתה מעדיף-אתה יכול לעשות בי מה שאתה רוצה איך שאתה רוצה ניק".אמרתי.
"אן,זאת ישיבת צוות".הוא אמר והיא שמעה את הדלת נטרקת,הוא כנראה ייצא.
"אין בעיה ניק,רק אל תתפלא אם לפני שתספיק להניח את המפתחות על השולחן אני אפיל אותך לרצפה ואתנהג כמו משוגעת".הזהרתי וניתקתי.
השיחה הייתה מהמשרד שלו,ידעתי שהוא יבוא ממש בקרוב.
ישבתי שם בכיסא עם הסט האהוב עליו,לניז'רי שחור עם נעלי עקב שחורות גבוהות.
הדלת נפתחה בטריקה ברגע שהוא קלט אותי הוא נעל אותה אחריו.
צחקתי ברשעות. בין הרגליים שלו יכולתי לראות מה הצלחתי לעשות.
"את כל כך אכזרית".הוא ירה לעברי והתחיל להתפשט תוך כדי שהוא מביט בעיניי בחושניות,מיד סיקלתי את הרגליים שלי והוא הבחין בזה.
"מה קרה? קורה שם משהו בין הרגליים היפות שלך,מתחת לבד השקוף השחור?" הוא התקדם לעברי. הוא הניח ידיים על השולחן והביט בי,אני מבלי לשים לב הזדקפתי והתקרבתי עם פלג הגוף העליון שלי אליו.
הוא פשוט זרק הכל מהשולחן. דפים,טלפון,משדכים-פשוט הכל.
"עכשיו תשלמי על זה!"קבע.
"שכבי על השולחן!" ציווה. עם חיוך של תלמידה טובה נשכבתי על השולחן.
הוא קרע מעלי את החזייה ושיחק בנוגע-לא נוגע,המשחק האהוב עליו.
עשה בדיוק אותו הדבר עם התחתונים שלי.
"ניק.."גנחתי.
"שאי בתוצאות".אמר בפשטות. ככה עירומה ורוטטת הוא זז מעליי.
"קומי".אמר ועשיתי. נעמדתי מולו."תבדרי אותי אן".אמר. ככה עירומה רקדתי אל מול עיניו,מפשקת רגליים,מתכופפת וקמה-כל התכסיסים האהובים עליו. שמתי לב איך תוך כדי שאני רוקדת הוא נוגע בעצמו וחייכתי.
אחרי שהוא חדר אליי וישבתי בזרועותיו.
"אני אוהבת אותך ניק".אמרתי ונישקתי אותו.
"אני אוהב אותך כל כך אן".הוא אמר ונישק לי את הצוואר.
זה הסיפור שלי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
40 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך