באגרופים קמוצים-אזהרה! יאוי\סלאש

לוק וניק מכירים מאז היום בו שניהם הגיעו לאמריקה. הם הגיעו באותו יום, אותה שעה, ממדינות שונות.
ניק הגיע מאוסטריה, עם אב אוסטרי ואם פולנייה. לוק הגיע מרומניה, עם אמו הרומנית ואביו המולדבני.
המשפחות נפגשו במקרה, כאשר שני הילדים היו רק בני ארבע שנים.
המשפחות החלו לדבר, וכך התברר שהם עומדים לגור באותה עיר וללת יחד לאותו גן.
"אני לוקאס, אבל זה לוק." אמר לוק בפעם הראשונה, בשדה התעופה.
"ניקולאס, אבל זה ניק"
למען האמת, ניקולאס תמיד היה ניקולאס, אבל הוא החליט לנסות את השיטה של לוק, ומאז הוא ניק.

ללוק תמיד היו בעיות שליטה בכעס. הוא היה מתעצבן בקלות על שטויות והיה ילד מאוד אלים, למרות שהיה דקיק ונמוך. הוא יכל להכות בחוזקה שלא תבייש אף גיבור. לרוב היה נותן אגרופים.
למזלו, ניק תמיד היה שם. לוק תמיד הרביץ לניק, צעק עליו שהוא מעצבן ושהוא שונא אותו וציווה עליו ללכת פעמים אין ספור. בכל זאת, ניק נשאר שם, שומר על לוק.
יום אחד לוק פגש ילד קצת נכה, שיכול ללכת מדי פעם ומדי פעם לא. הילד היה ארט, והוא היה טרף קליל לבריונים, אז לוק החליט לתקן את העוול שנגרם בזה שהוא יגן על הילד. ובאמת, ארט היה דקיק אף יותר מלוק, ושביר בהרבה.
לוק הכיר בין ארט וניק וכך נוצרה החבורה.
במשך שנים היא התפתחה, וגם קטיה, סושי, שיימוס, קאטו, ג'יימס ועוד נוספו לאותה חבורה.
לרוב, כאשר היו ביחד, היו מתחלקים לקבוצות לא נפרדות במיוחד בתוך הקבוצה הגדולה ודיברו. ניק ולוק תמיד היו מגיעים לריב, שלרוב כלל בו מכות.
יום אחד, הקבוצה דיברה על משהו וניק ולוק רבו על משהו אחר. זה היה רק יום רגיל, עד שקרה משהו פחות רגיל.
לוק, סמוק כתמיד, צעק על ניק להפסיק להסתכל על אנשים מאחר והוא שייך אך ורק לו, ולאחר מכן נישק אותו.
ניק כלל לא ציפה לזה. עיניו נפקחו לגודל של צלחות, גבו התקמר כדי להגיע לגובהו של לוק, והוא התרחק ממנו בהפתעה.
האגרופים הרפויים של לוק התקמצו מידית, אך במקום לפגוש בגופו של ניק הם השתחררו, נותנים לבעליהם לרוץ מהמקום בשיא המהירות.
ניק עמד שם, המום, כל החבורה בוהה בו.
"נו כבר, אידיוט, רוץ אחריו!" ציוותה קטיה, שהיה הראשונה לפצות את פיה.
"אתם צוחקים?… הוא יהרוג אותי…" מלמל ניק, נוגע בפיו בעדינות. "שארט ילך, הוא בחיים לא יפגע בו"
"תסלח לי," התחיל ארט לומר "אני זה שלוק נישק הרגע או אתה?"
ניק שתק בתשובה
"יופי"

לוק הגיע לחדר ריק, דמו מפמפם בעורקיו וראשו מתפוצץ. נכון, כבר שנים שהוא אוהב את ניק, אבל לנשק אותו? מול כלום? מה קרה לו?
הוא היה חייב להרביץ למשהו. הוא היה חייב לעשות משהו עם הפאניקה שמילאה את כל כולו.
ואז הוא ראה אותו. החלון. פשוט נמצא שם, עם הקיר.
אגרופיו של לוק התקמצו.
לוק נתן את כל כוחו במכה הזאת, שברי הזכוכית חתכו את ידו מכל זווית אפשרית והדמעות סוף סוף ברחו מעיניו, מלוות בצרחה קטנה מעורבת ביבבת כאב.
ניק הופיע בדלת של אותה כיתת לימוד זנוחה, ורץ אל לוק, אגרופיו קמוצים גם כן. הוא חיבק אותו בפחד, ולוק פשוט נשבר-סוף כל סוף הוא נשבר-ובכה בקול רם, לא אכפת לו מי ישמע.
ניק רק חיבק אותו.
ובחיבוק, כפות הידיים של שניהם היו קמוצות לאגרופים.