היפהיפיה הנירדמת

היו הייתה נסיכה שגרה במגדל,
יפיפייה הייתה, שמה עוד לא מוגדר.
בכל בוקר הייתה היא סורגת,
כובעים וצעיפים לסבתה החורגת.

יום אחד הילדה במחט נגעה,
וברגע לתרדמת היא שקעה,
כך עברו להם השנים..
חלפו להם פה ושם רגעים אבודים.

ובבוקר, אחרי שנים רבות,
החליט נסיך אותה לרפאות,
הגיע לארמון עטוף הקוצים,
עם סוס לבן וכמה רובים.

בעיני הסבתא זה לא מצא חן,
אך הנסיך לא נסוג, לא השתפן.
המשיך בדרכו, ערף שורשים,
כעת יגיע לרגע שחיכה לו שנים.

יופייה בצבץ מאדן החלון,
התקרב והביט בה, חש ממש בתוך חלום.
נשק לשפתייה, פקחה עינייה,
ולצידו הייתה מאושרת, למשך שארית חייה.