וואן שוט על זאיין.. מוקדש לדנה..:)

חושך..
אני לא מצליחה לפתוח את העיניים..
הגרון שלי יבש..
אני מנסה לפתוח את הפה כדי לדבר אבל לא מצליחה..
אני מרגישה משותקת..
אני מנסה להזיז את הידיים והרגלים אך הן לא נשמעות לפקודותי..
אני שומעת שתי קולות.. ואחד ממש מוכר לי..
" אני באמת לא יודע מה קרה.."
הקול המוכר אומר..
הלחץ והבלבול משתלטים על קולו..
"אוקי תסביר לי את זה שוב ולאט בבקשה מר מאליק " אומר הקול השני..
'מאליק … זאין מאליק, וואן דירקשן!' אני נזכרת אחרי שיטוט עמוק בזיכרון..
"טוב, אמ … היינו בהופעה וה-היא עמדה שורה ראשונה א-אני זוכר ששרתי את
השורה שלי בna na na והתכופפתי אלייה נתתי לה יד כמו שאני עושה בכל
ההופעות בקטע שאני שר והיא הושיטה לי את היד שלה.." הוא התחיל..
"ה-היא הייתה בשוק היא כיסתה את הפה שלה ביד השניה .היא לא בכתה כמו כל המעריצות.
העיינים שלה הסתכלו עליי , היא התחילה לנשום ושאוף מהר..
אני ז-זוכר שראיתי ש-שמשהו לא בסדר תפסתי לה את היד וניסיתי למצוא את הדופק
שלה, לא היה קשה לפספס אותו הוא היה מהיר מאוד , ואז היא התעלפה "
הוא ממשיך אחרי דקה של הסדרת הנשימה שלו, שהתגברה..
" אוקי אז לפי מה שאתה אומר לי זה כתוצאה מההתרגשות … ?" הקול הזר אומר..
"אני חושב שכן.." זאין אומר, מהסס..
צעדים מתרחקים ממני , ואז מתקרבים אלי..
יד גדולה ומחוספסת, אוחזת את ידי ומלטפת אותה ברוך..
יד נוספת מלטפת את הלחי שלי..
"בבקשה תתעוררי , אני רוצה שוב לראות את העיניים היפות שהסתכלו לי בעיניים בהופעה " היד עוזבת את הלחי שלי..
'נו תפתחו כבר! ' אני מצווה על עיניי…
אחרי מצמוץ או שניים אני מצליחה לפתוח אותן קצת..
אני רואה את זאין יושב על כיסא שליד המיטה שאני שוכבת עלייה..
הוא אוחז בידי וראשו קבור ביד השניה..
אני מסתכלת סביבי , חדר לבן , אני מחוברת לאינפוזיה..
אני מצליחה לפתוח עוד קצת ועוד קצת את העיניים..
הראש של זאין עדיין קבור בידו וידו השניה לוחצת מעט על ידי..
אני רוצה לדבר,אבל לא יכולה..
הפה שלי יבש מכדי לדבר..
אני לוקחת נשימה גדולה ועמוקה בתקווה שהוא שומע..
הוא שומע,מסתכל עליי, מופתע..
הוא מחייך חיוך גדול..
"התעוררת , את באמת התעוררת " הוא אומר בהתרגשות..
אני מסתכלת הצידה..
על השידה שליד המיטה יש כוס מים..
אני חייבת להרטיב את השפתיים..
אני מנסה לסמן לזאיין עם הידיים אך הן משותקות..
אני עדיין לא יכולה לדבר..
אני מסתכלת על כוס המים ואז על זאין..
הוא כאילו קורא את מחשבותי ולוקח את הכוס, מסתכל עליי..
"את רוצה להרטיב את השפתיים ?" הוא שואל..
אני בוהה בו בעיניי עגל גדולות ופתוחות..
הוא מרטיב את אצבעו ומעביר אותה על שפתיי מספר פעמים..
גופי עדיין כמו משותק..
הוא מרים לי קצת את הראש ומקרב לי את הכוס לפה..
אני שותה והוא משכיב אותי שוב..
אני בוהה בתקרה הלבנה..
הוא מתיישב ומסתכל עליי..
יש שתיקה מביכה של דקה..
"יש לך עיניים יפות " הוא אומר..
אני מסתכלת עליו ורואה שראשו מושפל..
"תודה גם לך " אני מצליחה להוציא סופסוף משהו מהפה..
הוא מרים את ראשו ומסתכל אליי בחיוך..
" מה ?" אני אומרת ומחייכת חיוך מבויש..
" לא כלום , סופסוף אני שומע את הקול שלך" הוא אומר..
"אפשר לבקש ממך טובה ?" אני שואלת..
"כן , בטח , ברור" הוא מזדקף על כיסאו…
"אתה יכול לעזור לי לנסות ללכת , אני פשוט לא יכולה לשכב יותר זה משגע אותי" אני שואלת..
הוא קם מכיסאו..
אני מצליחה כבר להרים את ראשי ואת ידי..
הוא מוריד את רגליי מהמיטה , יד אחת שלי תלוייה עליו ולאט לאט חזרה לי התחושה ברגליים ..
הרופא נכנס לחדר " הו אני רואה שהיא קמה " הוא אומר בחיוך..
זה היה אותו קול הזר ששמעתי שפתחתי את העיניים..
אני מחייכת חזרה..
"אני יכולה להשתחרר היום ?" אני שואלת בתקווה..
"כן , אין סיבה שלא , זאת הייתה רק התעלפות , רק בפעם הבאה תעשי לי טובה אל תתרגשי כל כך הרבה ותשתי הרבה מים " הוא קורץ לי ואני שוב מחייכת אליו
"ואתה הולך לדאוג שהיא שותה מספיק" הוא טופח לזאין על הכתף..
זאיין מהנהן בהסכמה והרופא יוצא..
אני לוקחת את בגדיי שבפינת החדר..
"אני צריכה להתלבש .." אני אומרת..
"אוקיי .." זאין בוהה בי..
"אכפת לך???" אני שואלת וזאין מבין את הרמז…
"אמ .. טוב אני הולך לקנות 2 ליטר מיים " הוא אומר תוך כדי התקדמות לכיוון הדלת..
"טוב שלא הגזמת" אני צוחקת…
"אני אחראי שתשתי את הכל " ההוא צוחק ויוצא מהחדר.
אני מתלבשת מהר וזאין חוזר עם 2 בקבוקים גדולים..
"מעכשיו כל הזמן הבקבוק איתך" הוא אומר ומושיט לי בקבוק…
"טוב אמא… " אני מגחחת .
"למה אמא??, אני גבר ." הוא קורץ..
"אז מה .. אבא ?" אני שואלת..
אני פותחת את הבקבוק ומתחילה לשתות..
" לא .. אולי בתור חבר?" הוא אומר ואני כמעט נחנקת מהמים..
"את בסדר ? " הוא צוחק וטופח לי על הגב..
"מאז שנכנסת לי לחיים הם יותר מצחיקים" הוא ממשיך לצחוק..
"מצטערת .. פשוט , חבר ?" אני אומרת בביישנות ,
הוא מחייך ומסתכל על הרצפה..
הוא נראה ממש שונה ממה שהייתי רגילה לראות אותו בראיינות ובהופעות..
זה עשה לי משהו לראות שהוא ביישן…
אני מתקרבת אליו ומסתכלת לו בעיניים..
אני מחייכת בלי לשים לב..
הוא תופס במותניי ,מצמיד אותי אליו ומנשק אותי..
הוא מחייך אליי חיוך מרוצה ,מסתכל על שפתיי ושוב מנשק אותי..
"לא שמעת שהרופא אמר לי שאסור לי להתרגש?" אני אומרת אחרי שהצלחתי להשתחרר מהנשיקה שלו..
"לא אכפת לי , מעכשיו את שלי !" הוא מחייך את החיוך הכי יפה בעולם, מצמיד אותי אליו ומנשק אותי שוב..