חיי האהבה בדקה .

אי שם במקום רחוק , בין כל הכרמים .
יושב לו ילד כחול-עיינים בוהה בעננים .
וילדה עם צמה , יושבת לידו .
יוצאים ביחד לשדה וריח כה מתוק בפה .
השמש בעורף שורפת , ואותם היא מלטפת .
בין האהבה , אהבת הנעורים .
ונעלם בחשיכה הילד כחול-העיינים .
והילדה שנישארה בכתה לו בכרית , בכתה לו בכרית .
ובין טיפות הטל קטנות והן מטפטפות , נוגעות בצמתה , נוגעות בצמתה .
ואז חוזר לו החייל , כולו תשוש מקרב וחל .
והיא מכינה לו המיטה , סדין כרית וגם שמיכה .
ביחד בביתם , ביחד בביתם.
ולאחר כמה שנים ביחד הם מאושרים , וילדים רצים שרים מסתובבים , מסתחררים .
אי שם במרום , אי שם במרום .
ופתאום הם שני קברים , עומדים ליד השני . שני אנשי – זהב , שני אנשי – זהב .
אי שם במקום רחוק , בין כל הכרמים .
עומדים להם שני קברים , של ילד כחול-עיינים וילדה עם צמה .