יום אחד

הדופק עולה, מתעצם, הלב כמעט פורץ מבעד לחזי ונשמותיי הופכות לכבדות ומעיקות. אני לא מצליחה לרוץ בקצב שבו אתה מתקדם, לא מצליחה להשיג אותך.
דווקא כשאני מרגישה כל כך קרובה, שהשגתי משהו ממך, זה מתמוסס מבעד לאצבעותיי ומשאיר אותן ריקות.
אתה לא מסתכל לכיוון שלי אבל אומר שאתה רואה אותי, אתה לא מקשיב למה שאני אומרת אבל בכל זאת מחייך אליי, אתה לא יושב לידי אבל בכל זאת מחבק אותי חזק ואתה לא בטוח אוהב אותי אבל אני אוהבת אותך.
הרגש הזה שלא נותן לי מנוחה… קשה להתמודד איתו, לעמוד מולו ולהסתכל לו בעיניים ורק אז להגיד לו:
"יום אחד תראה,
שאני לא מוותרת".