Thinkfast
פאנפיק על מלאך מכני.
הערות בנוגע לסיפור:
*הפאנפיק עלול לספיילר נקודות מהספר, על אף שהן לא קריטיות, לכן מי שרוצה לקרוא מוזמן, מי שלא- שיקרא את הספר ואז יוכל לקרוא את הקטע עצמו.
*בהתחלה, השתמשתי בשם משפחתו של ג'ם, "קרסטיירז". האמנם, בתרגום (שלטעמי נעשה בחפזה ולכן יצא גרוע בהשוואה לתרגומים האחרים) נכתב "קרסטריירז", למרות שזה לא נכון, שהרי באנגלית כתוב Carstairs.
*הסיפור הוא בז'אנר סיפורי אהבה, מכיוון שיש רמזים סמויים-לא-סמויים לשיפים.
*הקונצ'רטי לכינור, "ארבע העונות", הנו אמיתי ולא מומצא, והולחן על ידי אנטוניו ויואלדי בשנת 1723, על אף שפורסם רק בשנת 1725. המחקר הקצר נערך במטרה להשתמש ביצירה אמיתית אך מותאמת לשנה בה נמצאות הדמויות, במקרה זה, 1878, ולקחתי את היצירה בגלל טווח השנים ובשל העובדה שזו היצירה המוכרת ביותר של ויואלדי והיא אחת הדוגמאות הראשוניות של מוזיקה תוכניתית. (תודה לויקיפדיה על המידע שהוסק וסוכם כאן בקצרה)

עוגיות, כינור ופנים חדשות

Thinkfast 01/08/2013 1069 צפיות 5 תגובות
פאנפיק על מלאך מכני.
הערות בנוגע לסיפור:
*הפאנפיק עלול לספיילר נקודות מהספר, על אף שהן לא קריטיות, לכן מי שרוצה לקרוא מוזמן, מי שלא- שיקרא את הספר ואז יוכל לקרוא את הקטע עצמו.
*בהתחלה, השתמשתי בשם משפחתו של ג'ם, "קרסטיירז". האמנם, בתרגום (שלטעמי נעשה בחפזה ולכן יצא גרוע בהשוואה לתרגומים האחרים) נכתב "קרסטריירז", למרות שזה לא נכון, שהרי באנגלית כתוב Carstairs.
*הסיפור הוא בז'אנר סיפורי אהבה, מכיוון שיש רמזים סמויים-לא-סמויים לשיפים.
*הקונצ'רטי לכינור, "ארבע העונות", הנו אמיתי ולא מומצא, והולחן על ידי אנטוניו ויואלדי בשנת 1723, על אף שפורסם רק בשנת 1725. המחקר הקצר נערך במטרה להשתמש ביצירה אמיתית אך מותאמת לשנה בה נמצאות הדמויות, במקרה זה, 1878, ולקחתי את היצירה בגלל טווח השנים ובשל העובדה שזו היצירה המוכרת ביותר של ויואלדי והיא אחת הדוגמאות הראשוניות של מוזיקה תוכניתית. (תודה לויקיפדיה על המידע שהוסק וסוכם כאן בקצרה)

ג'ם שכב במיטתו. שיערו הכסוף הבהיק כנחושת באור השמש של שעת אחר-הצהריים המאוחרת, והשמש נטתה למערב. הוא עצם את עיניו והקשיב לדממת החדר, מקווה שביום מן הימים כבר לא יאלץ לשהות כאן בחוסר מעש, לפחות לא מהסיבות שלו. הרעל שזרם בעורקיו והרג אותו לאט לאט היה לפעמים נטל מכביד.
נשמעה נקישה קלה על הדלת, אותה נקישה ששמע פעם בזמן-מה. הוא כבר ידע מי ייכנס. הוא פקח עיניו בעת שהדלת נפערה לרווחה.
"אחר-הצהריים טובים, אדון קרסטיירז," סופי, המשרתת של המכון, עמדה מחוץ לדלת הפתוחה למחצה, בידיה מגש עליו תה חם ומהביל, וצלוחית עם עוגיות. היא נכנסה בפסיעות שכמעט ולא נשמעו, והניחה את המגש על שולחן קטן ליד המיטה. הצלקת לאורך צד פניה הודגשה באור השמש, אבל לג'ם זה לא הפריע. הצלקת אף פעם לא הפריעה לו. אולי בגלל שסופי הייתה אדם טוב, ולא היה אכפת לו כיצד נראים אנשים טובים.
"תודה, סופי," הוא אמר בקול צרוד, והשתעל בכדי לטהר אותו.
"אינך צריך להודות לי, זהו תפקידי." אמרה בקול שקט ונוקשה, אבל הוא ידע שהוכרת התודה שלו מסבה לה תחושה טובה. הוא, לעומת וויל, העריך את עבודתה המסורה. בכל מקרה, אם וויל היה כאן הוא היה מחמיץ פניו ומעיר הערה גועלית.
סופי הזדקפה לפתע, והביטה בזעף בנער אשר נשען על משקוף הדלת. שערו השחור המתולתל היה מטונף מאבק ואפר, וכתם דם כהה ניתז על חולצתו. חיוך משועשע היה מרוח על הפנים הנאות, כרגיל, ועיניו הכחולות נראו נסערות ומשועשעות כאחד. ג'ם הסיט את פניו הרגועות לעברו, וחייך חיוך נעים.
"האם יורשה לי לחטוף את ג'ם לשניות אחדות מבין טפריי המשרתת?" שאל וויל בחיוך מקניט.
סופי מלמלה דבר מה שנדמה כמו קללה, אבל מיהרה לצאת מהחדר. כשחלפה על ידו אמר וויל: "אה, כן, הכניסה למכון התלכלכה מה.. שאריות."
כשהדלת נטרקה, וויל התיישב בכורסה נוחה מקטיפה שניצבה קרוב לשולחן. הוא חטף בהרף-עין עוגייה והחל לכרסם אותה ללא גינונים מיותרים. "איך היה בחקירה? הנבת תוצאות טובות?" שאל ג'ם בסקרנות גלויה.
"אממ.." המהם וויל בפה מלא ובלע. "הגעתי לבית של האחיות אופל, דרך אגב הן לגמרי חסרות טעם, חיסלתי אחת מהן, השנייה ברחה… אה- חילצתי נערה."
"נערה?" שאל ג'ם בהשתוממות, מדגיש כל הברה.
"כן, נערה. מיס תרזה גריי. ונחש מה? היא מסוגלת להחליף צורה!" ענה וויל בהתלהבות צינית. "היא ממש הפכה לג'סי, אף על פי שג'סמין לקחה את המראה שלה קשה."
"הממ.. מעניין."
"כן, טוב. זה כול מה שרצית לדעת, אם כן? כי אני דיי ממהר."
"לאן?" שאל ג'ם, אבל סקרנותו שכחה.
"למקום בו אוכל להשתכר כלוט ולרדוף אחר נשים," ענה וויל, ואז התרומם על רגליו והבריש את שערו. הוא לקח עוגייה נוספת לדרך, ואז יצא מהחדר.
ג'ם המשיך לשכב במיטתו בעיניים עצומות, מנסה לעשות סדר במחשבותיו. הוא שתה באיטיות את המשקה, שכבר החל להתקרר. הוא התעלם מכאב שתקף אותו לכמה רגעים, כאילו גופו בוער ועצמותיו נשברות, ונשך את שפתו התחתונה בחוזקה. הוא שכב כך דקות ארוכות, ואולי שעות? זה לא שינה דבר, אך כאשר השמיים עטו גון כהה והירח האיר בכסוף, קם מהמיטה ולקח כינור וקשת שהונחו על שידה. הוא החל לנגן את הקונצ'רטי "ארבע העונות", ובגלל שהוא שהה בלונדון, החליט דווקא לנגן את "חורף", פרק ראשון: אלגרו נון מולטו. עיניו נסגרו, וזה היה רק הוא, המנגינה, הקשת הפורטת על המיתרים והירח. הוא הוסיף לנגן כך זמן ארוך, ועבר לנגן גם את לארגו ואלגרו. פתאום שמע את דלת חדרו נפתחת בחריקה. הוא המשיך לנגן ולעצום את העיניים, אך תוך כדי שאל: "וויל? וויל, זה אתה?"
כאשר לא ניתן מענה, עצר ממעשו, הוריד את הקשת ופקח את העיניים בזעף. "וויל-" החל להגיד, אך כשראה את הנערה הופתע, אך משום-מה גם שמח. "את לא וויל." סקרנותו גברה עליו והוא סקר אותה במבטו, את עיניה האפורות ושערה החום ושמלתה האדומה והחלוק שעטתה. משהו בה הלהיט אותו.
זו הייתה הפעם הראשונה שממש שמח לראות מישהו, והוא לא היה וויל.


תגובות (5)

מור , את גאון.
אהבתי <:

01/08/2013 06:33

אני אוהבת את הכתיבה שלך,היא ממש מיוחדת,ובעיקר מייחדת אותך! (:
בעייני את אחת מהכותבות הכי טובות באתר.
מדרגת 5.
יש משהו שלא הבנתי,אבל אל תצחקי עליי,את המצאת את זה?
או שכתבת את זה בגירסה שלך?

01/08/2013 06:34

זה מדהים מור!! הכתיבה שלך כל כך ייחודית ומיוחדת. הרגשתי את עצמי נשאבת אל תוך הסיפור, ולרגע קצר מאמינה באמת ובתמים, שהוא יכול להיות אמיתי, ושהדמויות עלולות להופיע ברחוב באחת הפעמים שאלך בו.
לכתיבה כזו לא זוכה כל אחד, ואני מאושרת שאת מנצלת את הכישרון שלך. באמת מדהים!

ד"א.. שנים לא דיברנו חחחח מה שלומך?

01/08/2013 06:45

אורין- תודה ♥
she wolf (חייב למצוא לך כינוי אחר XD)- אני המצאתי את הרוב, אבל זה מבוסס על פי מה שמסופר בספר "מלאך מכני". (בגלל זה הוא נקרא פאנפיק- סיפורת מעריצים, לקיחת אלמנטים של סדרה/סרט/ספר/וואטאבר וליצור סיפור משלך)

01/08/2013 06:47

לוסי! ♥
לעזאזל, לא ראיתי שהגבת כי הגבתי בעצמי באותו זמן XD
קודם כל, תודה רבה לך, כיף לשמוע!
הכל בסדר, האמת, תודה. ואיתך? D:

01/08/2013 06:50
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך