תחת מטר של כוכבים

אהוב נצחי,
מה לך לכאוב וכי בן אלמוות אתה; ביקשת חיי נצח ובי נשבעתי לשמר לעד דמותך מבעד לשלווה ולדמעות, להגשים את חלומך.
מה לך לבכות וכי לבך הוא מתנה; טהור ונדיר, מצאת עצמך בעולם בו לבבות שבורים ומעוותים התרגשו לגרום לך לקמול.
מה לך להישבר וכי חוזק נמדד ברגעים בהם עזרת לבנות במקום בו ביקשו להרוס. אלוהים יודע כמה ממנו אתה נושא בתוכך, עומד יציב ואיתן כנגד חום מכביד ולילות קפואים תחת ירח בוהק.

אהוב נצחי,
שמרתי רגש להעניק לך משאלה. שמעתי זעקות של החמצה ושברים שהתרסקו אי שם בדממה, חבוק בין זרועותיהם של צללים וחשכה. מה לך להתעטף קדרות; שמש מאירה מפנה מקום עבורך לראות עולם. הסר רטייה מעל עיניים משוועות וקח לך יקום; קטן באשר יהיה, שלך הוא.
נגב דמעותייך, עשה בו כרצונך;
שדות ירוקים ורחבים, שמיים פתוחים ובהירים, רוח צלולה על פני אדמה רעננה,
יש לך הכל. קח לך יותר. כי בן אלמוות אתה, חרוט בתודעתי הנודדת מבעד לרגעים שהוקרתי ולשנים שמחליקות מבין אצבעותיו של השעון כמו חול, מסמל משמעות שאבדה.

אהוב נצחי,
שאלתי במה חשקה נפשך יותר מכל והשבת חיי נצח. לו רק היית מבקש אותי במקום… אולי היינו יכולים לחוות שלמות עטורה פגמים יפים ומסותתים, בניגוד לשברים חדים של זיכרונות רחוקים ושובל של דם מאחורי פסיעות כבדות, עמוסות חרטה.
ואף על פי כן, מבעד לכאב שבדממה, דע שמשאלה שהבעת תחת מטר של כוכבים, הבטחתי לקיים עבורך.