סיפורי אהבה- רועי והודיה, פרק 5

״בבקשה, קרא לי יוסף, מעכשיו אתה בן בית פה״ אבא שלי אמר
הם המשיכו לדבר והלכתי לחדר.
*
– ראיתי קצת טלוויזיה והחלטתי להכנס למקלחת.
לא היה לי כוח לקום לאמבטיה, אז בנתיים הורדתי חולצה בחדר.
-״ הודיה אנ..״ רועי נכנס כשאני בחזיה
נהינו שנינו אדומים,
איזה מבוכה הרגשתי באותו הרגע.
-״לא שמעת על נימוסי דפיקה בדלת?״ שאלתי מסתירה את עצמי עם החולצה
-״לא, בדיוק פספסתי את השיעור הזה״ הוא ניסה להצחיק
-״ואלה, אחלה מורה אבא שלי בחר לי״ הייתי צינית חזרה.
-״טוב תעמוד פה עוד הרבה?״ שאלתי אותו כשהוא עמד ובהה בי כאילו נפלתי מהירח.
-״לא, מצטער״ הוא אמר וסגר את הדלת.
נכנסתי מהר להתקלח, נו באמת זה היה מהר עשיתי רק תגוף.
התלבשתי,
-״אתה יכול להכנס״ אמרתי לו כשהוא מתייבש מחוץ לדלת
-״מה לקח לך כול כך הרבה זמן?״ הוא שאל קצת עצבני
-״התקלחתי״ אמרתי והוא גלגל עיניים.
טוב תכלס באמת ייבשתי אותו.
התיישבנו ליד השולחן כתיבה שלי והתחלנו לדבר.
*
-״יאלה בואי נתחיל להכיר טיפה ,ספרי לי עלייך.״ הוא אמר
-״אממ.. אני הודיה ביטון, בת 16, כיתה י׳א, מתקשה בלימודים״ אמרתי בגאווה
-״גאה בעצמך? גאה על ההישגים וההצלחות שלך עד עכשיו?״ הוא שאל ונראה קצת מופתע
-״כן.״ עניתי חד וחלק
-״זה מה שחשוב,
כשאת מאמינה בעצמך ככה את תוכלי להצליח,
ואם לא תאמיני בעצמך אז תדעי שאבא שלך סתם מבזבז לך כספים על ענייני הלימודים.״ הוא אמר
-״זה בסדר, כסף זה לא בעיה אצלי בחיים.״
-״אוקי״ הוא אמר ונאנח
-״למה נאנחת?״ שאלתי מופתעת
-״ככה״
-״ככה זה לא תשובה״ התחכמתי
-״חבל לי לשמוע שאת לא מעריכה את מה שאת מקבלת״ הוא אמר
-״אני לא מעריכה? מאיפה אתה יודע איך אני מתייחסת למה שנותנים לי?״ קצת נעלבתי, אבל בסדר הוא לא מכיר אותי אז לא אכפת לי
-״כסף זה לא בעיה אצלי בחיים״ הוא חזר אחרי
״זה נשמע קצת משפט של מפונקת שמקבלת כול מה שהיא רוצה ולא ממש יודעת מה זה להעריך דברים.״ הוא הוסיף
-״אז אתה קורא לי מפונקת?״ נעלבתי יותר
-״אם מפונקת זה אחת שרק אומרת מילה לאבא ומקבלת את כול מה שהיא רוצה, או לא מעריכה את מה שהיא מקבלת ומתייחסת לזה כאל מובן מאליו, אז כן לדעתי האישית את מפונקת.״
-״אתה ממש חוצפן, א..״ באתי להמשיך והוא קטע אותי
-״עזבי, בואי נעזוב את העניין ונתחיל ללמוד.״ הוא אמר ופתח את המחברת שלי
התעצבנתי, מי הוא חושב שהוא ידבר אלי ככה? סתם עוד אחד שעף על עצמו חושב הוא בוגר ממני בכמה שנים אז הוא יכול לדבר אלי ככה.
באמת מילה אחת לאבא שלי והוא עף מכאן על טיל.
-״אז לגבי החומר שלך בהיסטוריה״ הוא אמר ודפדף במחברת
״המורה שלך מלמד בשיטה של לקר..״ הוא דיבר וקטע את עצמו
״הודיה, הודיה את איתי?״ הוא שאל כשראה שאני שקועה במחשבות של עצמי
-״כן״ עניתי
-״זה לא נראה ככה״
-״אם זה לא נראה, אז למה אתה שואל?״
-״אל תתחצפי״
-״אל תגיד לי מה לעשות.״ אמרתי והוא גלגל עיניים
-״תשמע אני לא מכירה אותך ואתה לא מכיר אותי אז אין לך זכות לקרוא לי מפונקת.
אני שונאת אנשים כמוך שישר שופטים,
אז תתחיל להרגיע עם ההתנהגות שלך והאווירה הרעה שאתה עושה פה.״
-״לא שופט ולא כלום, באתי לפה ללמד אותך וללכת.
עכשיו נפסיק עם העניין הזה ונתחיל ללמוד.״ הוא אמר בטון עצבני.
למדנו לפחות שעתיים ולבסוף הוא הלך.
השעתיים הכי ארוכות בחיים שלי,
כול הזמן הזה רק חשבתי על זה שאני כול כך הולכת להחליף את המורה הזה.
*
-״הודיה״ אליס צעקה לי מלמטה
״גשי לאבא למשרד, הוא קורא לך״ היא אמרה והלכתי למשרד שלו.