סיפורי ערסים-אביאל ודני :)~פרק 34

"אני לא יכולה להיות מאושרת אין לי את מתן" היא מלמלה בעצב
"לא לעוד הרבה זמן" מלמלתי ולפני שנתתי לה להגיב ברחתי משם בהליכה מהירה
"מה?!" היא צעקה לי ואני רק הרמתי את ידי ונופפתי לה. אויי ליבי ליבי מה מחכה לך חמודה שלי.
כשהגעתי הביתה אמא לא היתה ונזכרתי שהיא אמרה לי שהיא נוסעת לכנס ל עבודה בצפון א היא לא תישן הלילה בבית. שמתי לי קצת פסטה עם רוטב בצלחת ועליתי לחדר לראות האנטומיה.
'שלחתי לליבי את ההודעה שתחכה לי עוד שעה מאחורי המכון' מתן שלח לי הודעה
'סבבה אם אתה צריך משהו תתקשר. בהצלחה !:)' עניתי
'תודה דני. על הכל' הוא שלח חזרה
'חחחח בכיף יאללה תחזרו כבר י'מציקים' שלחתי
'חחחחחח עובדים על זה' הוא כתב ובדיוק נגמר הפרק אז שמתי את האייפון על השידה, קמתי מהמיטה והלכתי ללמוד ללשון כי יש לי מחר מבחן. עולם קקה.
ואז אחרי שעה בערך מאור התקשר
~מאורי אהובי ♥~
"מתאים לך גלידה?" שאל. וואלה מאוד !
"תאסוף אותי?" שאלתי
"רבע שעה אצלך" הוא אמר וניתקנו
פשוט החלפתי את החולצת בצפר הלבנה בגופייה ונשארתי עם אותם בגדים, אז הייתי מוכנה
ואחרי רבע שעה כמו שאמר הוא שלח לי הודעה שהוא בחוץ, אז נעלתי ושמתי את המפתח מתחת לשטיח הכחול ויצאתי מהשער.
"היי חיימשלי" סגרתי את השער והסתובבתי אל מאור והבאתי לו נשיקה קטנה על השפתיים
"מה קורה ?" הוא שאל כשהלכנו יד ביד מהרחוב שלי לכיוון המרכז לקנות גלידה
"יש לי מחר מבחן בלשון" אמרתי ועשיתי פרצוף מבואס
"אני אעזור לך ללמוד" הוא אמר וזהר
באמת ?" שאלתי מופתעת. וואלה לא ציפיתי ממנו
"כן, בואי אני אראה לך" והא אמר בטוח בעצמו ולפני שהבנתי מה קורה הוא תפס אותי וניק אותי נשיקה צרפתית. עם לשון. יופי מאור !!!
כשהתנתקנו נשארנו קרובים והוא חייך חיוך מנצח
"מה אתה מחייך דפוק חשבתי אתה רציני אני לא צוחקת איתך אני אכשל" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה בעורף והוא התרחק
"טוב אם תצטרכי במבחן תתקשרי אלי ואני אבוא לעזור לך באמצע" הוא אמר וקרץ ועל פניו עלה חיוך תחמן
" איך תמיד אני נופלת על החרמנים ?!" הסתכלתי על השמים והרמתי ידיים כאילו אני מתפללת ומאור רק צחק
"ודני" הוא אמר בקול רציני והסתובבתי עם הראש להביט בו " עזרות כאלה רק איתי אה?" הוא שאל וצחקתי
"אתה אפעם לא רציני ?" שאלתי
"אני תמיד רציני רק בלי ה-ר" הוא אמר וחיבק אותי מהצד והשענתי את הראש על החזה שלו
צחקקתי "אני אוהבת אותך" אמרתי בשקט
"גם אני אוהב אותך" הוא אמר ונתן לי נשיקה בשיער
"עכשיו אתה רציני או ציני ?" שאלתי בגיחוך
"רציני " הוא אמר והרגשתי שהוא מחייך

"אז מה לקחת בסוף ?"הוא שאל אותי כשחזרנו עם הגלידות שלנו בשביל הארוך בפארק. הוא היה ריק ממש משום ממה. היינו היחידים
"שוקולד עניתי והכנסתי את הכפית המלאה בגלידה לפה
" זהו רק טעם אחד ?" הוא שאל והכניס את הכפית עם הגלידה שלו לפה
"אתה יודע אני לא צריכה להשמין, אני מספיק שמנה גם ככה " אמרתי וטפחתי על הבטן שלי
"איזה שמנה בראש שלך י'משוגעת" הוא אמר בכעס מדומה ודחף ל את הכפית עם הגלידת וניל שלו לפה ואני צחקתי וכמעט נחנקתי
"חחח דפוק" אמרתי ונתתי לו נשיקה על הלחי
"אבל מספיק חכם בשביל לאהוב אותך" הוא אמר וחייך אליי ואני חיבקתי אותו מהצד חזק כתגובה
"שחררי י'לוחצת" הוא אמר ואני צחקתי
"תביאי לטעום" הוא אמר בדיוק שלקחתי לעצמי מהגלידה שלי ואז לקחתי קצת גלידה עם הכפית בשביל להביא לו וכשקרבתי לו את זה לפה הוא צקצק ואמר " לא ככה" וחייך ואני הייתי עדיין עם הגלידה בפה אז הסתכלתי עליו במבט לא מבין ואז הוא הצמיד לי נשיקה ארוכה ונעימה ודחף את הלשון, כנראה שככה הוא רצה לטעום, הייתה נשיקה כיפית וארוכה
"ממממ טעים" הוא אמר וחייך כשהתנתקנו
"איככ מגעיל" צחקקתי והמשכתי לאכול את הגלידה. הפארק היה ריק והיה כלכך כיף ללכת שם לבד כמו בסנטרל פארק, חחחח זוג אוהבים באמצע כל הירוק הזה כשהציפורים מצייצות והשמים נצבעו בגוונים כתומים, כי השמש עמדה לשקוע
המשכנו כמה דקות בשקט מחובקים אחרי כשכבר סיימנו את הגלידות וממש בדיוק כשבאנו לצאת מהשביל של פארק שמעתי צעדים מאחורי
"דני" קראו לי ושהסתובבתי ראיתי את אביאל. מה הוא עושה פה ?! מאור הסתובב איתי ושנינו הסתכלנו עליו. הוא נראה שונה.. הוא .. הוא נראה מוזר.. הוא התנדנד בהליכה שלו והראש שלו נשמט לצדדים בצורה מוזרה מידי פעם והיה לו משהו בקול … הסתכלנו עליו במבט מוזר, לא מבין ובולבל ביחד
"מה קרה ? פעם ראשונה שאת רואה אותי ?" הוא שאל והתחיל לצחוק ולהתקרב אלינו, אני חושבת שהוא היה שיכור. שיט!
"אז מה ? זה החתיך שהתכוונת אליו כשדיברת עם נועה?" הוא שאל והצביע על מאור. ואני פשוט נשארתי חסרת מילים. לא ידעתי מה לומר אם בכלל ?! אפילו פחדתי קצת. לא הצלחתי להוציא הגה מפה. רציתי, האמת שרציתי אבל פתאום כל הביטחון ירד לי ולא יודע מה קרה לי פשוט עמדתי שם והסתכלתי עליו.
"שלא תביני לא נכון" הוא אמר ושם יד על החזה "הוא באמת חתיך, אם לא הייתי גבר הייתי עושה אותו" הוא אמר וחייך, אוקיי הוא שיכור "אבל את באמת חושבת שהוא מספיק לך כדי לשכוח ממני ?!" הוא שאל וחייך חיוך חושף שיניים וגאה.
"מה אתה רוצה אביאל ?!" מאור שאל אותו בחצי צעקה. ראיתי כבר שהוא היה עצבני
"אתה תשתוק" אביאל אמר בקול והוריד את החיוך והפנה אל מאור מבט רצחני
"למה מה ?!" מאור ששאל אותו והתקרב אליו
"מאורי די.." לחשתי והחזקתי לו את היד כדי שיירגע וזה עבד, הוא לקח צעד אחורה ונרגע
"חחח מאורי ?" אביאל שאל וצחק בקול מזלזל "יש אותך ביותר צבועה ?!" הוא שאל ואני הרגשתי את הדמעות עולות לי ואיך אני מחזיקה אותן חזק בעיניים
"תעזוב אותה" מאור השתחרר מהאחיזה שלי והתקדם אל אביאל
"מה תעשה לי ?!" אביאל שאל אותו בהתגרות ועם חיוך כשהוא מתקרב אליו בקרוב ובוחן אותו מלמעלה עד למטה בזלזול
"אביאל באמש'ך לך מפה לפני שאני אתעצבן" מאור אמר לו ואביאל הלך צעד אחורה והרים ידיים כחף מפשע "איתך אני לא מתעסק" והתחיל לצחוק
"ואת…מה איתך ?" הוא שאל והביט בי.. המבט שלו חדר אלי כמו תמיד והעביר לי זרמים בגוף "לאן נעלם כל הביטחון שלך ?! אתמול בבניין דיברת יופי!" הוא אמר והביט בי במבט מאוכזב "חשבתי שאת שווה את זה את יודעת" הוא אמר בשקט "שאת שונה" הוא המשיך והדמעות מאיימות לפרוץ בכל רגע "אבל את סתם" הוא אמר וחייך "את פשוט סתם" הוא התחיל לצחוק והרגשתי איך דמעה בוגדנית אחת זולגת על לחיי, מיהרתי מהר למחות אותה כדי שלא ישימו לב "סתם עוד זונה לאוסף" הוא אמר ושאר הדמעות פשוט פרצו מבלי ששמתי לב. בכיתי בשקט בלי קול. זה מה שהייתי ?! זונה ?!
"יבן זונה !" מאור צעק והעיף לאביאל בוקס לפנים. אביאל הסתגר בעצמו ולכמה שניות שתק, ואז הזדקף שוב ושם יד על הלסת וחייך..אמרתי כבר שהוא שיכור.
"חחח נחמד " אביאל חייך וצחקק "אבל לא מספיק" עצר את הצחוק ואמר ברצינות ובשנייה אחת קפץ על מאור והם נשכבו והתחילו לריב
"דיי דיי תפסיקו!" התחלתי להתחנן שיפסיקו אבל הם המשיכו. בנים…
"דייי ! לא ! לא א! אביאל ! מאור ! תפסיקווו!" המשכתי, אבל הם בשלהם
"בבקשה מאוריי תפסיק" ממש צרחתי כשהוא עלה מעל אביאל כשאביאל שכוב והעיף לו כאפות אחרי איזה עשר דקות שהם הלכו מכות
"תפסייק דיי!" צעקתי והרמתי אותו כשראיתי שאביאל דימם במצח
אביאל נשאר שכוב על הריצפה ומאור עמד לידי כשיערו מבולגן והוא מתנשף כשאני אוחזת ביד אחת שלו ומונעת ממנו להמשיך
"בואי נלך" הוא ירק והתקדם לכיוון השביל. עמדתי שם והסתכלתי על אביאל כאוב. בחיים לא ראיתי אותו ככה, ככה חלש, מוזנח, מושפל, מובס
"את באה ?" מאור שאל
הסתכלתי על אביאל ולא היה לי נעים להשאיר אותו ככה "קדימה.. מאורי מחכה לך" אביאל אמר בקול מאוכזב. הבטתי באביאל עוד פעם ואז במאור ואז פסעתי לכיוון של מאור והלכנו משם. אבל לא יכולתי להשאיר את אביאל שם לבד, בחושך כשהוא ככה
'לך לאביאל דחוף! הוא בפארק' שלחתי למתן והתנתקתי מהוואטצאפ
*
"תראה לי" אמרתי למאור כשהגענו לבית שלי והוא התיישב במיטה.
הוא הרים בזהירות את החולצה ובמותן היה לו פצע גדול ומדמם "אחח" הוא מלמל בשקט כשהעברתי את האצבעות שלי בעדינות כדי לראות מה המצב שם.
"סוריי חיימשלי" התנצלתי "צריך לחבוש את זה .. אפשר ?" שאלתי והרמתי את מבטי אליו והוא הנהן "אני הולכת להביא את הערכת עזרה ראשונה, תוריד חולצה בנתיים" אמרתי והתקדמתי אל הדלת
"וואו כבר את רוצה להפשיט אותי אנחנו יום ביחד" הוא גיחך וצחקקתי , יצאתי להביא את הערכת עזרה ראשונה מהמקלחת ושחזרתי הוא כבר היה בלי חולצה . אומייגד מזה הקוביות האלה ?! ראאער *~*
"את בוהה בי" הוא גירד בעורפו וגיחך והסמקתי והתקרבתי אליו והתיישבתי על המיטה שהוא שכב
"יפה לך אדום" הוא קרץ ואני רק הסמקתי עוד יותר
"חחח די תפסיק" צחקקתי ולקחתי צמר גפן ושמתי את החומר המחטא..
"טוב זה ישרוף טיפה" אמרתי באזהרה והוא הנהן … אהה יש לי דה ז'וו… מאותו ערב בגלידה עם אביאל כשהבן ההוא הציק לי ואביאל והגן עליי.. אוףף
בזהירות התחלתי לחטא את הפצע ושמעתי אותו נאנק מכאב… אז הגברתי את המהירות כדי לגמור עם זה כבר.
"זהו סיימתי" אמרתי בעידוד וחייכתי אליו וזרקתי את הצמר גפן הספוג בדם לפח ולקחתי תחבושת ארוכה מהערכה וחבשתי למאור את הפצע. הוא שם חולצה וירדנו לאכול. בעשר בערך הוא הלך ועליתי להתקלח. אני לא יודעת למה אבל התמונה הזאת של אביאל שכוב שם מדמם וכואב לא יצאה לי מהראש עשתה לי רע. אולי טעיתי ? אולי הייתי צריכה להישאר להילחם על אביאל ?! לא !!! אביאל המשיך הלאה וגם אני ! מאור אוהב אותי ! ואני אותו ! וטוב לנו יחד! אז למה אני לא מרגישה שלמה עם זה ???