סיפורי ערסים-אביאל ודני :)~פרק 46

-כעבור ארבעה חודשים-

אז כן.. עברו ארבעה חודשים. ארבעה חודשים שבהם אני מתנהג כמו שמשוגע.. אני לא מצליח לאכול, לשתות, לישון ואפילו לעשן מבלי לחשוב על דניאלה.. אין אני לא יכול פשוט.. כנראה שברגע שהבנתי שזה באמת אבוד נשבר לי הלב והוא פשוט נשאר ככה… אני מתגעגע אליה ברמות מטורפות! אני מרגיש שחזרנו לנקודה של תחילת שנה.. רק שאז עוד היה ביננו איזשהו קשר.. גם אם הוא של שנאה.. היא התייחסה אליי, הסתלכה עליי. עכשיו ? כלוום ! ל יורקים אחד לכיוון של השני .. וזה מתסכל אותי.. וזה שובר אותי לדעת שהיא נמצאת עכשיו אצל מישהו אחר שהיא אמורה להיות אצלי.. שהיא אוהבת מישהו אחר כשהיא אמורה שלאהוב אותי ושטוב לה עם מישהו אחר שאמור להיות לה טוב איתי ! עכשיו.. עכשיו אני לא יודע אם היא זוכרת את השם שלי בכלל.. אם היא זוכרת את התקופה המדהימה שהייתה לנו.. את הניצוץ שהיה לנו עיניים בכל פעם שהיינו מדברים.. את החיוכים היפים שהיו יוצאים לה כשהייתי מחמיא לה בכל דרך.. את האהבה שלנו ! את כל החוויות שחווינו ביחד.. את ההרגשה הזאת שכשאנחנו ביחד כל העולם פשוט עוצר וזה רק שנינו ביחד.
לבד. בבועה משל עצמנו.. והתחושה הזאת שהיינו מתנשקים…. את כל זה אני לא בטוח שהיא זוכרת בכלל! לא מאז אותו יום לפחות…

~פלאשבק~
"“אומרים תודה!” צעקתי לו בעצבים והוא לא הסתובב ופשוט הרים יד באוויר ועשה לי זין.. דני כתגובה ישר הורידה לו את היד.. אל תדאגי יפה שליי את שלו הוא עוד יקבל …. וואי וואי וואי כמה שהוא יקבל ! הוא לא יודע שאיתי לא מתעסקים !
חיכיתי כמה שניות ואז שמעתי צרחה "בן של זונהההה!" זה היה מאור.. באותו הרגע לא יכולתי להפסיק לצחוק.. פשוט עמדתי שם לבד מעבר לדלפק והתפקעתי.. דמעות כאילוו !!
שמעתי צעדים ואז ראיתי אותו רץ לתוך הקפיטריה כולו אדום.. או מהחריף או מעצבים.. לא ממש אכפת לי אבל פשוט לא יכולתי להתאפק וצחקתי לו בפנים
"מאור דיי" דני נכנסה אחרי כמה שניות מתנשפת
"שום די!" הוא צרח עליה והיא נרתעה לאחור… בונאה ימשוגע מה ניראלוו ???
"תגיד לי מה עובר על אמאשך ?!" שאלתי בעצבים ונהיתי רציני.. מי ניראלו שהוא שהוא יזלזל בה ככה ???
"י'זין!" הוא צעק והתחיל להתקדם לכיוון בדלפק
"לא יפה ?? ככה אתה מדבר על מי שהכין לך את הטוסט הטעים הזה ?? " שאלתי בקול פגוע "נו נהנת ??" שאלתי בהתגרות
והוא פשוט עמד מולי, חייך חיוך מפגר שלא ממש הבנתי מה הוא אומר, ואז הוא פשוט הטיח את הטוסט ברצפה, דרך עליו וסובב את הרגל…… בן של זונה זה אוכל!!
"יבן אלף תרים את זה זה בל-תשחית!" צעקתי ויצאתי מהדלפק עומד מולו.. לידנו התחילו להתקהל כל מיני תלמידים כי כבר התחילה ההפסקה
"ומה אם לא באלי ??" הוא שאל בקול מתגרה
"לא שאלתי מה באלך!" אמרתי בשקט מאיים "אמרתי שתרים את זה" אמרתי באותו הטון והתקדמתי אליו
"שמעתי." הוא אמר בקול מתחכם "אבל אמרתי שלא באלי!" הוא אמר ודרך על הטוסט עוד פעם שהוא ממש נמרח על הרצפה מתחת לנעל המכוערת שלו
"יבן של זונה יש אנשים שעובדים קשה בשביל אוכל וככה אתה זורק ?!" שאלתי בעצבים
"כן כמו מי כמו אבא שלך ?! בשביל אחתוך המסכנה ?!" הוא שאל בהתגרות ועם חיוך
"מאור!" שמעתי את דני צורחת עליו בעצבים אבל לי זה כבר לא ענין.. ההומו הזה חצה כבר המון גבולות שהוא לא היה אמור להתקרב אליהם בכלל.. אחד מהם הוא המשפחה שלי ! וכמובן קורלייי !! החמור המזדיין הזה ישלם על כל מה שהוא עושה ! באותו הרגע היה לי סוויץ' בראש ונכנסתי לאטרף ופשוט קפצתי עליו במכות.. הייתי מעליו נותן לו אגרופים שהרגשתי כאף חד בשפה, ניגבתי עם גב כף היד שלי את השפתיים וראיתי דם.. לא עניין אותי כלום ! אני לא מפסיק עד שהמניאק הזה לא מת!
הקפיטריה כבר הספיקה להתמלא במלא תלמידים.. חלקם.. בעיקר הבנות מבקשות שנפסיק ומפחדות ורוב הבנים כמובן מעודדים אותנו…ףאבל אני הייתי בבועה לא שמעתי כלום
"דיי!" דני ביקשה אבל שנינו התעלמנו והמשכנו לעלות אחד על השני, להתהפך, להגן, לתקוף.. וואלק חזר ההומו הזה
"דיי!" היא חזרה על שלה רק הרימה קצת את הטון וניסתה להתקרב עלינו אבל מיד נרתעה כשהבינה שהאם היא תתקרב היא ככל הנראה תחטוף איזה מכה בלי כוונה..
ואנחנו עדיין המשכנו בשלנו "דייייי!!!" היא ממש צרחה. ואז .. שקט.. אף אחד לא הוציא מילה.. פתאום כל התלמידים שהיו מסביב וצעקו השתתקו ואני ומאור הפסקנו לריב שאני הייתי מעליו ולשנינו כבר סימנים על כל הגוף מסתכלים עליה
"דיייי כבסר ! פשוט דייי !" היא צרחה
"בסדר הפסקנו" הוא אמר בקול המכוער שלו ונעמד
"לא…" היאאמרה והוא הביט בה במבט לא מבין וככה גם אני וכל השאר צופים בנו כאילו אנחנו הצגה.. ווואלה שחררו תמבט יקופים
"דייי כבר ! דייי עם הריבים ! די עם הירידות ! המתיחות ! העקיצות! משחקי האגו המטומטמים האלה ! די עם השטויות האלה דיי כבר עם כל השיגעון דייי !" היא אמרה.. צעקה.. צרחה.. כן היא דיי צרחה את זה וכסוג של התפרקה
"דייי אני לא יכולה יותר ! נמאסתם ! שניכם ! תפסיקו לריב כבר כנמו שני ילדים בגן ! אתם לא שמים לב שאתם רבים על כלום ?!" היא צעקה ואני רק עמדתי שם מתנשף מביט בה בכמה שהיא יפהה וכמה שאני מאוהב בהה !!
"רגע שאני אבין.. את לא רוצה שאני אריב איתו עלייך ?!" הוא שאל בקצת עצבים.. ידפוק מה זה קשור עכשיו ?!
"אף אחד לא ביקש ממך !" היא צעקה ואני הנהנתי "וגם ממך לא!" היא הסתובבה להסתכל עלי
:"תפסיקו שניכם !!" היא אמר והסיטה את המבט שלה ממנו אלי כמה פעמים
"תגידי את זה לו!" הוא צעק והצביע עלי
"תגיד לי מ-" באלי לצאת עליו שעוד רחה קטעה אותי "דיייי " היא אמרה עצבנית יותר ממקודם .. הרבה יותר
"תפסיקו כבר! אני לא רוצה לראות אתכם יותר ! את שניכם!" היא צעקה וברחה משם.. לא חייימשלי אל תלכי יפהה שליי ! אל תבכי
"אני אלך אליה" הוא אמר בטון מזלזל .. הרים את התיק שלו ויצא משם בריצה
"פחדן.." סיננתי ואז קלטתי שכולם עדיין בוהים בנו "יאללה מה שקרה שחררו מבטים!" צעקתי עליהם ומיד כולם חזרו לעניינים שלהם.. חיילים טובים
מאותו יום .. ארבעה חודשים אנחנו לא מדברים.. הבנתי שהיא לא דיברה איתו איזה שבועיים ואז הם חזרו אבל איתנו שום דבר לא השתנה. בכל יום שעובר אני מתגעגע אליה יותר ויותר ומתחרפן מהמחשבה שהיא לא איתי.. אני מנסה להסתיר את זה כמה שאפשר…בנות, מסיבות, אלכוהול, סיגריות.. מה לא ?! אבל בתוך עצמי אני מרגיש פשוט ריק.. וואלה מילה אני נשמע עכשיו כמו כוסייית אבל זה מה שאני מרגיש באמת …. מתחת לכל המסכות שלי זה מה שאני מרגיש באמת.. הייתה תקופה מסוימת חודש אחרי, כאילו לפני שלושה חודשים בערך.. שבאמת השתגעתי.. לא דיברתי עם אף אחד, הסתגרתי כל היום בחדר, לא רציתי לראות אף אחד! אפילו לא את קורל.. ובגלל זה נפרדנו..

~פלאשבק~

"ודי אני לא יכולה יותר!" סתיו עמדה מולי וסיימה את הנאום 'המרגש' שלה. אני שכבתי על המיטה דופק עליה עם האצבעות ומתרכז בנקודה מסויימת ולא ברורה שהיא כמובן לא סתיו חושב על דניאלה שליי.. על כמה שאני משתגע בגללה.. בכלל לא הקשבתי לה
"כן.." מלמלתי וחזרתי להתעסק עם התיפוף הקטן שלי
"מה כן מה ?!" היא שאלה בעצבים "אתה הקשבת לי בכלל ?!" היא הוסיפה ורקעה ברגלה .. גם כן עומדת מולי כמו איזה מורה או מפקד או אנאערףף לא אכפת לי אני חושב על דניי שליי עכשיו
"לכל מילה" אמרתי בטון רגיל ולא הזזתי את המבט שלי אליה לשנייה
"אז מה אמרתי ?!" היא אמרה בשילוב ידיים.. יוואוו באמא חופרת יאללה שחררי י'לוחצת! נאנחתי ואז הפסקתי את התיפוף עם הידיים והתיישרתי במיטה "מה את רוצה ?!" שאלתי בקול נואש
היא פערה את פייה בזלזול "אתה שומע את עצמך בכלל ?!" היא צעקה
"כנראה שאחרי עכשיו קצת פחות" מלמלתי והחזקתי את האוזן שלי וואלה את עור התוף-חליל-מצלתיים קרעה לי זאתיי והדרמות שלהה
"אתה מבין שכדי שאני אכנס לדבר איתך הייתי צריכה שמתן יפרוץ את הדלת!" היא אמרה "שאם לא הייתי נכנסת עכשיו ופותחת חלון היית מת כנראה החוסר אוויר מרוב כל הסיגריות והסירחון!" היא המשיכה "שאם לא הייתי מביאה לך אוכל ומים כנראה שהיית כתום עכשיו מרוב אלכוהול!" היא המשיכה.. מילהה זאת לא היא זאת קורלייי
"כן מבין" אמרתי בטון שקט ואדיש לחלוטין.. לא יודע מה היה אבל פשוט שום דבר לא עניין אותי חוץ מדניאלה.. כשאני חושב על מה שהיא אמרה היא די צודקת, אבל אני לא ממש יכול לעשות עם זה משהו.. אני לא מצליחה לצאת מהבועה הזאת במחשבה שלי ולחזור לשגרה
"אביאליי" היא אמרה פתאום בקול שקט ורגוע והתיישבה לידי על המיטה וליטפה לי את הפנים "בוא.. בוא נלך ביחד לעשות סיבוב.. רוצה ?" היא שאלה בקול מרגיע ואני עשיתי ,לא, עם הראש "רוצה ללכת לקניון ?" היא המשיכה ואני עשיתי את אותה תנועה "לסרט ?" היא שאלה "אני רוצה שקט" אמרתי ונכנסתי מתחת לשמיכה
"אוקיי עד כאן !" היא נעמדה וצעקה "תחליט זה או שאתה חוזר להיות האביאל הנורמלי שאני מכירה בלי כל השינויים המפגרים האלה או שאנחנו נפרדים!" היא צעקה .. מזכיר לי פרידה קודמת ממישהי…. אותו הטיעון -_- חשבתי כמה שניות עם עצמי.. מה אני צריך אותה בכלל ?? הרי היא כבר לא עוזרת לי לשכוח מדני כמו פעם.. ואני כבר בקושי נוגע בה מאז אותו היום.. אז מה היא עושה פה בכלל ?!
"כבי תור שאת יוצאת בבקשה" אמרתי והסתובבתי מתחת לשמיכה עם הגב אליה.. רוצה קצת שקט.. היא מלמלה איזה משהו ויצאה משם וטרקה את הדלת בחוזקה. כנראה שזה גמר.

~סוף פלאשבק~

אז דבר ראשון אל תדאגו לי.. אני בסדר.. אני כבר לא חי באותו דיר מסריח ואוכל ושותה הכל ברוך השם.. אז באמת הייתה לי תקופה קשה וכולם שמו לב כנראה.. היום אף אחד לא יודע.. כולם בטוחים שעברי הלאה.. למרות שאני ממש לא

~נקודת המבט של מתן~
"שאלוהים ייקח את המורה לערבית!" צעקתי כשנכנסתי למחששה בעצבים רצח על המורה המפגרת הזאת ! רק אביאל ישב שם.. הוא בהה במשהו ועל הפנים שלו היה דבוק מבט רציני וריק.. הסתכלתי לאן שהוא הסתכל וראיתי שם את מאור ודני מתנשקים.. נו איך לא.. אז כן אביאל קצת השתנה.. קצת הרבה.. אחושרמוטה הרבה.. מהחוץ הוא עדיין אותו דבר.. הוא עדיים אוהב לעשן, יומא למסיבות כל יום, חוזר עם בנות אחרות כל יום, שותה כמובן, רואה כדורגל.. אבל כל אלה הם רק מסכות.. מבפנים הוא שבור. הסיפור הארוך והמייאש הזה עם דניאלה הרס אותו.. הוא כבר לא אותו הדבר מבחינת אופי.. אני משתדל לא להזכיר לו כי אני זוכר איזו תקופה קשה הייתה לו

~פלאשבק~

"אביאל נו זה לא מצחיק תפתח!" קראתי דופק על הדלת של החדר שלו
"כמה זמן זה כבר ככה ?" שאלתי את קורל עמדה מאחורי עם צלחה עם מלא אוכל ומים ונראתה מודאגת יותר מתמיד
"משלשום בערב" היא אמרה בקול משולב עם לחץ ודאגה
"אביאל!" צעקתי ודפקתי חזק יותר והוא שוב לא ענה.. יבאבא מה קרה לו זה ?!!
"יש לך סיכה " שאלתי את קורל.. היא הנהנה והביאה לי סיכת שיער שחורה שהייתה לה
"אביאל אם אתה לא פותח עכשיו אני פורץ!" צעקתי לו והוא עדיין לא ענה
"נו מה קורה ??" סתיו עלתה במדרגות ועמדה לידנו .. גם בקול שלה שמעו דאגה היא באה איך שסיפרתי לה..
"פורצים.." קורל אמרה לה מתמקדת עם העיניים בעבודה המקצועית .. חשוב לומר שעשיתי עם הסיכה שלה ועם המנעול של הדלת
"אביאל!" צעקתי שפתחתי את הדלת המזדיינת הזאת סוף סוף וראיתי אותו יושב על המיטה עם בקבוק בירה ביד אחת וביד השנייה סיגריה
"אני אכנס" סתיו אמרה במהירות ולפני שבכלל קלטנו משהו היא חטפה את האוכל מהידיים של קורל, נכנסה וסגרה אחריה את הדלת
"בואי.." אמרתי בקול מנחם ומשכתי אלי את קורל שהתחילה לבכות

~סוף פלאשבק~

"אז מה קורה אחי ?" התיישבתי לידו והמשכתי כאילו לא ראיתי שהוא בוהה הם ונתתי לו מכה קטנה בכתף שהעירה אותו
"אה.. מה .. הכל טוב איך אצלך אחשלי ?" הוא שאל כשהוא התעשת והסתכל עלי
"ברוך השם" אמרתי בחיוך קירבתי את האצבעות מקורבות לפה, נישקתי אותן והצבעתי לשמיים
אצלי באמת הכל טוב ! אני וליבי ביחד כבר שבעה חודשים וקצת ואני מאושר איתה בכל יום מחדש ! היא גורמת לי להיות מאושר ואני לא מסגול להיות בלעדייה אפילו לא לשנייה !
"אתה בא לכדורגל ?" שאלתי את אביאל.. נוציא אותו מהנעילה הזאת על המכוער ההוא .. זה הדבר היחיד שאני צריך עכשיו שהוא יכנס לי לעוד תקופה כזאת קשה.. וגם ככה י שעוד שיעור אחד אז אפשר להבריז
הוא הסתכל עלי במבט מהסס ואז אמר "יאללה" זרק את הסיגריה שלו ודרך עליה

~נקודת המבט של אביאל~

"יאללה אביאל אחשלי איזה משחק" ליעם קפץ עלי בחיבוק גברי כזה אחרי שקרענו את מתן וליאור.. נו איך לא ?? מלך תמיד נשאר מלך !! וואלה אני כריסטיאנו רונאלדו הבא נשמות ! אין כמוני בכדורגל ! חיה אני ! מהיר כמו צ'יטה,מורעל כמו כריש ובועט כמו סוס ! מכונת פלא כפרה !
"סראבאקק לא זכרתי שאתה כלכך טוב" מתן אמר שהוא מתנשף ומנגב את הזיעה מהפנים שלו
"אל תיקח את זה אישית אחי.. הרבה טובים ממך נכשלו!" אמרתי בגאווה וטפחתי לעצמי על החזה.. מרשה לעצמי להרים לעצמי !
"אני תמיד זכרתי שהוא היה טוב!" רוני.. מישהי שלי מפעם שראתה אותנו משחקים כל המשחק וקפצה כל פעם שהכנסתי גול פתאום קפצה ונעמדה לידי ושמה לי יד על הכתף
"וואלה חשבתי שאחרי שההיא שברה לך תלב נהיתה גרוע" ליאור אמר בחיוך שירד מהר מאוד אחרי שהוא הסתכל על מתן שהיה עם הגב אלי אבל שיערתי שנתן לו מבט מזהיר.. עמדתי קצת בשקט.. פדיחות ואז התעשתי אל עצמי "אף אחת לא שברה לי את הלב" אמרתי בנחישות.. תפסתי את רוני מהמותניים והצמדתי אותה אלי ותוך שניות הלשון שלי הייתה בפה שלה