סיפורי ערסים :) אור ואדיר פרק 15

הייתי חייבת לנשום אוויר הייתי חנוקה
עוד דקה אחת בבית הייתי מאבדת את זה
הלכתי והלכתי והלכתי ובכיתי
העיניים נהיו אדומות מהבכי והקשו על ההליכה שלי
ועל הראייה שלי ואז זה בא
משום מקום………

באה מכונית! ופגעה בי
ראיתי אור אבל מטושטש
אחרי זה לא הרגשתי כלום

נ.מ של אדיר

דנה התקשרה אליי
"מה?!"
בוא מהר לאיכילוב!"
"מה?!?!מה קרה?!"
"מכונית פגעה באור בוא כבר"
לא לא לא זה לא קורה לי
אהבה של החיים שלי הילדה הזאת
אין לי בשביל מה לחיות בלעדיה

~הגעתי לביה"ח~

"דנה לא הפסיקה לבכות
וחיבקה אותי
"אני לא יודעת מה אני יעשה אם אני יאבד אותה היא כמו אחותי!"
"ששששש אל תדאגי"
ראיתי את הרופא יוצא מהחדר
"מה קרה? היא תהיה בסדר? היא בסכנה?"
"אתה משפחה שלה?"
"אהה אני חבר שלה!"
"מצטער אני מוסר מידע רק למשפחה"
רופא מזדייןןןןןן
"תקשיב לי טוב המשפחה שלה לא בארץ אני המשפחה שלה"
"זה עוד בשלבים מוקדמים היא נפגעה קשה אבל אין סיבה
שלא נצליח להציל אותה"
"מתי נדע?!?!" יאוווו אני יפוצץ אותו
"בקרוב סבלנות!"
כוסאמאא שלך מה זה סבלנות אין לי כזאת!
"מה הוא אמר?"
"שהכל יהיה בסדר"
וראיתי את החיוך על הפנים של דנה
"לכי הביתה לישון!"
"לא!!!!"
"דנה עכשיו"
"לאאא אני לא זזה!"
"תקשיבי אם יהיה משהו חדש אני יגיד לך!"
"לא זזה מפה!"
ראיתי את שון נכנס
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו
"דנה סימסה לי וישר באתי"
והוסיף:"מה הרופא אמר?"
"שהכל בסדר"
"אויי מזל!"
נכנסתי לחדר שלה גם ככה היא הייתה יפה
היא מלאך המלאך שלי
הייתה לה שריטה במצח והיא קיבלה מכה ממש חזרה בבטן
נישארתי לישון שם ככה חלפו להם 5 ימים ישבתי שם
שום דבר חדש לא חזרתי הביתה וגם אם כן זה היה כדי להתקלח ולחזור
בקושי אכלתי אלא רק שדנה הכריחה אותי כשהיא באה!
לא נתתי לה להישאר אחרי יום או יומיים הכרחתי אותה לחזור
הביתה ואם יקרה משהו חדש אני יודיע לה
היא באה כמה שעות ביום
וכמה שעות בלילה היא כל הזמן דאגה שיקרה משהו
אבל הראיתי כאילו הכל בסדר כל הזמן ולא היה לי כוח יותר
בלילה בלילה שלא ראו הייתי מדבר איתה הייתי אומר לה
את אותו הדבר
"מלאך שלי תחזרי אליי אני צריך אותך פה את האישה של חיי"
כל ערב כל וערב
בתקווה שהיא תשמע ותתעורר
כבר אמרתי לכם אבל חלפו 5 ימים שינוי?! אין
בלילה הזה לא דיברתי לא אמרתי כלום הסתכלתי עלייה
מלאך כבר אמרתי? מלאך! ופעם ראשונה בחיי נזלו לי דמעות
לא שלטתי על עצמי…
שהשמש עלתה אמרתי
"אני מצטער אני אוהב אותך אור כהן"
תגובה?! חע לא
רגעע זה מצפצףף
"כוסעמקק שמישהוו יבוא" צרחתי
היא מצמצה נודר נדר היא מצמצה
הרופא נכנס
"אני לא מאמין!"
"מה?! סעמקק דברר!"
"בהתחלה חשבנו שאין לה סיכוי בעצם סיכוי קלוש"
"זה אומר ש.?.?"
"היא יצאה מכלל סכנה!"
התקשרתי לדנה לכולם שיבואו תוך עשר דקות כולם היו בחוץ
לא נתנו להם להיכנס עד שהיא תתאושש
היא פתחה לאט לאט את העיניים
הייתי הבנאדם הכי מאושר
אבל לא יכולתי להגיד לה כלום אני יודע שאני יפגע בה!
יצאתי החוצה לקרוא לכולם נכנסנו לחדר ודנה
חיבקה אותה ואמרה
"סיסס איך גרמת לי לדאוג ככה?!?!"
"אה דן דן הבטן!"
" מצטערת"
"זה בסדר חחח" והן צחקו שון חיבק אותה
ועוד כמה חברות שלה ואני עמדתי שם
עם חיוך מפגר על הפנים שלי כמו טמבל
"מה אתה מחייך?"
וישר דנה הצטרפה ואמרה:"אנחנו ניכנס עוד מעט"
ראיתי שאור עשתה לה מבט של חכיי חכיי!!
התיישבתי שם בכיסא לידה
"אמרו לי שלא זזת מפה!"
"מי אמר לך דבר כזה?!"
"דנה כשהיא חיבקה אותי" היא חייכה
אויי מה הילדה הזאת עושה לי!!אני רק רואה אותה מחייכת
ואני מת!!!
"ילדה מהירה!"
"כן חחחח"
"אז זה נכון?"היא הוסיפה
"תשמעי…"
"אני סולחת"
"מה?"
"אני שמעתי מה אתה אמרת לי כל ערב
ניסיתי לסמן לך שאני שומעת אבל לא יכולתי"
אויי למה?!?! למה היא שמעה אבל אני יפגע בה עוד פעם!!
"ניתן לזה צ'אנס לפחות?"
"אבל אני יפגע בך אני ילד זין!"
"אני מוכנה לקחת את הסיכון"
"אני לא ! אני אוהב אותך כמו שלא אהבתי אף אחת בחיים!"
"אני יפגע בך את לא מבינה? וזה יכאב לשנינו!"
"לא שמעת אותי?!"
"אני לא ינצח בויכוח הזה נכון?!"
"אין לך סיכוי בכלל!"
"חיימשליי כמה שאני אוהב אותך
שאני אומר לך חיימשלי אני מתכוון לזה את כל החיים שלי
בשבילך אני חי ואין מצב שאת מדאיגה אותי עוד פעם ככה מובן?!"
"כן המפקד"
התנשקנו נשיקה גדולה חמה ככ חיכיתי ככ התגעגעתיי

בנות אני הולכת אני ימשיך שאני יחזור