סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 13
"תגידי את רצינית?איך נתת לה ללכת?!"נכנסתי לחדר של הבנות וצעקתי על דורין.
אני פשוט לא מאמין שהיא עזבה את הפנימיה בגללי.
אני כל כך מטומטם.
"מה יש לך חתיכת פסיכי מי הלך?"שאלה בפניקה וקמה ממיטתה.
"יואו אני כזה מפגר,איך לא עצרת אותה?!"צעקתי.
צעקתי מתוך תסכול שגבר מרגע לרגע.
הייתי בטוח שלא ניפגש שוב.
"אתה מדבר על יובל?"שאלה והנהנתי לחיוב.
היא התחילה לצחוק.
"מה את צוחקת"שאלתי בקול גבוה.
"יואו אלירן רואים שאתה אוהב אותה,אל תדאג היא תחזור מחר"אמרה והמשיכה לצחוק.
תחושת רוגע עברה בגופי,כאילו מישהו הזריק לי משהו מרגיע.
לא יכולתי לדמיין את השנה הזאת בלעדיה,בלי החיוך היפה שלה,והעיניים הקטנות שלה.
"מאיפה אתה יודע שהיא בבית?"שאלה בתמיה והביטה בי מחכה לתשובה.
"נדב הבן זונה העלה תמונה איתה"אמרתי והתעצבנתי שוב.
מה נראה למזדיין הזה שהוא מתייג אותה בכלל!
כולם בתמונה מביטים למצלמה ורק הם אחד בשניה.
יכול להיות שהיה בינהם משהו?
-שלישי בבוקר-
"אני לא משחקת איתך אדון שקורי. תניח את הפלאפון מיד!"דינה המורה לאזרחות נידנדה לי.
האמת שאני עצבני רצח!
כל כך בא לי שיובל תחזור כבר, אני מתגעגע אליה.
"מה את רוצה דינה בחייאת דינה"הרמתי את ראשי אליה.
"אתה חצוף שזה לא יאומן.די לך לאלון יאללה קום"לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה לחדר של אלון.
"אפשר להכנס?"שאלתי לאחר מספר דפיקות בחדרו. "כן כנס, קרה משהו?"שאל שהתיישבתי בכיסא האדום שמעבר לשלחנו.
"דינה שלחה אותי"גלגלתי עיניים.
"מה היום מר אלירן הנכבד?"שאל בזילזול קל וקם לחפש את התיק הלימודי שלי.
"נשבע לך לא עשיתי כלום"התפרצתי.
"אני מבקש ממך להוריד את הקול"אמר ושם את משקפיו הגדולים ודיפדף בתיק שלי.
"זאת לא פעם ראשונה,אתה על אזהרה"אמר והביט בי והרים את משקפיו על ראשו.
"מה עושים?"שאלתי ושיחקתי עם אצבעותיי וחיכיתי לעונש שלי.
"לצערי אתה נשאר כאן בשבת"אמר לאחר מספר שניות שחשב.
"מה אני בצבא?!"צעקתי בכעס. אני ממש לא נשאר בשבת בחור הזה!
"אמרתי לך לא לצעוק"אמר בקול גבוה.
הנהנתי בעצבים.
מי הוא שיגיד לי מה לעשות?
"ואתה קיבלת מספר אזהרות,אתה תישאר עם שאר הילדים ומספר רכזים ותעביר כאן את הסוף שבוע, אני מצטער אלו הנהלים"אמר והביט בי טיפה מאוכזב.
"סעמק אני לא מאמין"מלמלתי בשקט. "אלירן תרגע לא כזה גרוע פה,פעם הבאה תלמד.ועכשיו תחזור לכיתה"אמר והביט בדלת.
קמתי ופתחתי את הדלת לצאת משם "ו..אלירן אני מקווה שלמדת לקח"סיכם ויצאתי משם.
ממש התבאסתי ממה שהוא אמר.
"מה אחי מה יש אתה ככה על הפנים?"אלרועי הביט בי ושאל.
כולי מעוך,שואלים למה? יובל.
"יובל"אמרתי בשקט. "די יבן זונה לך דבר איתה נו"אמר בקול גבוה.
הוא צודק אני באמת אפס שאני מתנהג ככה.
"היא כבר שכחה ממני. לא ראית את התמונה?"דיפדפתי בצילומי מסך בנייד שלי והראתי לו.
"תגיד אתה מפגר?היא נראת כאילו דרסה אותה משאית"אמר והבטתי בו.
נזכרתי בטליה,השפלתי מהר מבט ועצמתי עיניים.
"נו נפלט אחי די"לחש ושם עלי את ידו. "תקשיב היא נראת בדאון רציני.כשהיא באה לדבר איתך אל תברח כמה ילדה ראבק!"אמר ודפק בקיר.
"אני לא מבין אותך. עד שהשגת אותה"המשיך.
הוא צודק.שוב.
"אני הולך אליה"קמתי והתלבשתי זריז.
"בהצלחה אח שלי היקרר"צעק שיצאתי מהחדר.
כבר ערב היא בטח חזרה כבר.
חיפשתי אותה בחדר שלה,בלובי,בבריכה בכל הפנימיה ולא מצאתי אותה.
התיישבתי על ספסל ושקעתי במחשבות.
לפתע שמעתי צחוק של ילדה וילד.
הבטתי מסביבי וראיתי שבמרחק קצר ממני יושבת ילדה עם שיער ארוך במיוחד וצחוק מוכר.
התקרבתי קצת.
זאת היא,עם מי היא יושבת שם לעזאזל?
שמעתי נכון?!
"אני כבר לא אוהבת אותו"
תגובות (0)