סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 7+8

פרק 7

"נו מה לא תקומי היוםם?"צעקה לי דנה בבוקר אחרי שהן מנסות להעיר אותי ללא הצלחה.
"אני קמההה"אמרתי בייאוש.
"אנחנו יוצאות לשיעור,השארנו לך אוכל.קומי תתארגני זריז"אמרה דורין ושלושתן יצאו.
התקלחתי זריז והתחלתי להתלבש.
שמתי מכנס קצר כי חם היום וחולצת בית ספר לבנה ואולסטאר נמוכות לבנות.
התאפרתי זריז ואכלתי את החביתה שהבנות הביאו לי.

"יובל ביטון היקרה נחמד שנזכרת לבוא"אמרה המורה שנכנסתי לכיתה.
"לא התעוררתי,אני יכולה להיכנס?"שאלתי למרות שאין לי מה לחפש בשיעור הזה.
"לבוא רבע שעה לפני ההפסקה.לא לכי למחנכת שלך בי"ב5"אמרה וסגרה את הדלת.
"כלבה"גמגמתי ועליתי לקומה של הי"ב.
"בוקר טוב דליה.רחל לא מכניסה אותי לשיעור"התפרצתי לכיתה שלה.
"מה יהיה איתך יובל?לכי שבי בשולחן בסוף"אמרה דליה והלכתי לשבת.
השולחן ריק אז הסכמתי לעצמי להניח את הראש על השולחן.
"בוקר טוב אדוני בוא נחסוך את התירוצים ולך לשבת ליד הילדה בסוף"שמעתי את דליה אומרת למישהו שנכנס באיחור.
"טליה מה את עושה פה?"שאל אלירן לפתע והתיישב לידי.
דמיינתי או שהוא קרה לי טליה?
"מה אמרת?"שאלתי כמו מפגרת.
"מה את עושה פה"חזר שנית.
"הא חשבתי ש..לא משנה.התעוררתי מאוחר ולא מכניסים אותי לכיתה"אמרתי ופיהקתי.
"למה באת עכשיו?"שאלתי אותו.
"גם לא הצלחתי להתעורר"אמר.
הוא הוציא מחברת והחל להעתיק מהלוח.
אני דיפדפתי בפיד באינסטגרם.
נעצרתי על תמונה של נדב מאתמול בלילה
השכבה הקודמת שלי עושה מסיבת פתיחת שנה,הוא העלה תמונה שלו מתנשק עם מישהי.
הוא נראה מאושר,טוב לו בלעדיי..
"זה נדב?"שאל אלירן וניפץ לי את הדמיון.
הנהנתי את ראשי להסכמה.
"נראה טוב.אני יותר חתיך"החמיא לעצמו.
"מה אתה חש"סגרתי את הנייד והנחתי אותו על השולחן.
"את יכולה להשיג יותר יפים ממנו.לא חסר מי שירצה אותך"אמר בטיפת גאווה.
"למה אתה מתכוון?"שאלתי כדי להבין אם הוא אכן מדבר על עצמו.
"שאת צריכה להסתכל טוב טוב מסביבך כי יש כאלה שרוצים אותך"קרץ לי וקם בדיוק בזמן הצילצול ויצא מהכיתה.

חשבתי הרבה על מה שאלירן אמר לי.
אני מרגישה אליו קצת משהו ואני לא בטוחה שזה באמת הדדי.
"איפה אתה"התקשרתי לדניאל.
הייתי חייבת לדבר עם מישהו.
שי עם אלרועי.
דורין עם עומר.
ודנה נסעה הביתה לראות את ההורים שלה.
"בחדר מת משעמום,בואי תארחי לי חברה"אמר בייאוש.
"חמש דקות אני באה"אמרתי וניתקתי.
לבשתי שורט פשוט וחולצה רופפת אפורה.
שמתי כפכפים ויצאתי מהחדר.
נכנסתי למבנה של הבנים,ווידאתי שאין רכזים או מדריכים באיזור והלכתי לחדר שלו.
דפקתי מספר שניות והוא פתח.
"רוצה לשתות משהו?"שאל שהתיישבתי על המיטה שלו.
"תביא משהו טעים"חייכתי.
"יא אתה כבר ממש מכיר אותי"צחקתי שהוא הביא לי שוקולד וקולה.
"מי אם לא אני"אמר והתיישב לצידי.
"אז מה את מספרת?"שאל.
"סתם אני קצת מבואסת"אמרתי לו.
"מה קרה?"שאל.
"אני רוצה להמשיך האלה מנדב"אמרתי.
"נו ומה הבעיה פה?את חייבת לשכוח ממנו יובל הוא היסטוריה!"קבע.
"אני יודעת אבל קצת קשה לי לשכוח קשר כזה ארוך"אמרתי והורדתי את הראש.
"זה טבעי לגמרי שלא תשכחי ממנו כל כך מהר,אבל את חייבת לנסות"אמר והתקרב אליי.
הרמתי את ראשי ופנינו היו ממש קרובים.
היינו שניה מנשיקה.
"אחי איפה אתה יזין אני שעה מתקשר אלייך"התפרץ אלירן לחדר.
הוא קלט שהיינו די קרובים.
"ועכשיו הבנתי למה.."אמר בפרצוף מעוך.
שתקנו.
"אני אלך עכשיו"הסתובב לדלת.
"זה לא מה שאתה חושב"נפלט לי.
תגידי את רצינית? לא מה שהוא חושב? מה אתם זוג נשוי?
יובל ביטון זכית בתואר "פדחנית השנה"!
"אני לא חושב כלום וגם לא אכפת לי אנחנו לא זוג או משהו"יצא מהחדר.
"איזה פדיחות יואו"אמרתי לדניאל.
"מה אכפת לך את רצינית?"אמר.
"לא יודעת..יואו כבר ארוחת צהריים אני רעבה אתה בא?"שאלתי וקמתי מהמיטה.
"לא אני..אני אוכל אחר כך"אמר בקול מבואס.
"סבבה"אמרתי והלכתי.
האמת שהרגשתי רע עם עצמי..כאילו עשיתי משהו רע.
ניסיתי להדביק את קצב ההליכה המהיר של אלירן.
"אלירן חכה שניה"צעקתי.
"מה?"הסתובב.
"לא היה ולא יהיה ביננו כלום"אמרתי ולרגע עלה חיוך קטן פניו לשניה קטנה.
"תקשיבי לא ממש אכפת לי מה קורה בינכם"אמר.
די יובל לא אכפת לו תספיקי!
אני לא יודעת מה עבר עליי באותו רגע.
למה כל כך אכפת לי מה הוא חושב עליי.
"אז הכל בסדר?"שאלתי.
"למה שלא שיהיה"אמר.
"סבבה אז נדבר כבר?"שאלתי לפנות למגורי בנות.
"נדבר"אמר ביובש.
"למה אני מתאמצת בכלל!"מלמלתי והלכתי משם.
למה הוא אדיש כל כך כלפי?
ולמה אני רודפת אחריו בכלל?
יובל מה קורה לך..

פרק 8

חשבתי הרבה על השיחה שלי ושל יובל הבוקר בכיתה.
אני לא בטוח אם דיברתי על עצמי או בכללי.
יש בה משהו מיוחד..כשאני מביט בה אני רואה את טליה מחייכת.
היא אף פעם לא מורידה את החיוך,בדיוק כמו טליה שלי.
היא הראתה לי את הנדב הזה.
האמת שהוא נראה סבבה,כמובן שאני יותר יפה ממנו.
מה היא מצאה בו?!
אם הוא היה לידי עכשיו הייתי מזיין אותו רק בגלל שגרם לטליה לבכות.
רגע מה?טליה?גם בבוקר נפלט לי לידה טליה.
היא יותר מידי מזכירה אותה…

"בן זונה לא עונה"מלמלתי לעצמי בעוד אני מנסה לתפוס את דניאל בפלאפון.
אלרועי עם שי.
עומר עם דורין.
כן כן הבן זונה חבר של אחותי!
החלטתי ללכת לחדר שלנו אולי הוא שם.
"אחי איפה אתה יזין אני שעה מתקשר אלייך"התפרצתי לחדר.
הבן אלף זונות יושב עם יובל והם שניה מנשיקה!
"ועכשיו הבנתי למה.."אמרתי בפרצוף מעוך.
שתקנו.
"אני אלך עכשיו"הסתובבתי כדי לצאת פחות מושפל.
"זה לא מה שאתה חושב"אמרה יובל.
"אני לא חושב כלום וגם לא אכפת לי אנחנו לא זוג או משהו"אמרתי ומנסה להכחיש אכפת לי ויצאתי מהחדר.
ידעתי שהיא תצא אחרי.
שמעתי את השיחה שלהם והבנתי שהיא בורחת משם אז התקדמתי קצת קדימה.
"אלירן חכה שניה"צעקה וניסתה להדביק את קצב ההליכה המהיר שלי.
"מה?"הסתובבתי באדישות.
"לא היה ולא יהיה ביננו כלום"אמרה וחיוך קטן צץ לבד בפניי ונמחק מהר.
"תקשיבי לא ממש אכפת לי מה קורה בינכם"אמרתי כאילו לא אכפת לי,למרות שכן!
"אז הכל בסדר?"שאלה.
"למה שלא שיהיה"אמרתי ביובש.
"סבבה אז נדבר כבר?"שאלה ופנתה למגורי בנות.
"נדבר"אמרתי ביובש.
"למה אני מתאמצת בכלל!"מלמלה בשקט וברחה בעצבים.
אני לא החרא פה!
זאת היא!
רגע היא לא חייבת לך כלום מפגר.
"תעשה משהוו לפני שיהיה מאוחר מידי"הדהד האגו שלי.
טליה אמרה לי ביום שנהיינו ביחד שאנחנו ביחד רק כי היא מצאה אומץ לעשות משהו.
אם לא הייתה עושה צעד כנראה לא היינו ביחד!
אני בכלל רוצה את יובל?!
אני כבר לא יודע מה לחשוב..