סיפורי ערסים – מתנאל & רוני – פרק שלוש עשרה

"יפה שלי, איך בבית?" מתנאל שאל אותי.
הוא כבר היה במסיבה, ובערך כל עשר דקות התקשר אלי כדי לוודא שאני בסדר.
ידעתי שאפשר לסמוך עליו, הוא מדהים.
"אני בסדר, משועממת." צחקתי , מחייכת לעצמי, למרות שידעתי שהוא לא רואה אותי.
"רוצה שאני אבוא אלייך?" הוא שאל, מודאג מעט.
"לא. תהנה מכוער." אמרתי בעוד איני מרוכזת כל כך מפני שהבטתי בטלוויזיה.
"גם אני אוהב אותך קטנטונת." הוא אמר בקול רך אך גם ציני במעט.
לבי התרכך מיד, ולחשתי בקול מובך , "אני אוהבת אותך גם, מתנאל." צחקקתי.
"מכוערת." הוא אמר בקול רך.
"תסתום." צחקתי. "תסתמי." הוא אמר.
"שקט."
"שקט."
הוא חוזר אחריי החוצפן!
"אני אנתק." איימתי.
"אני אנתק." הוא חיקה אותי בקול גבוה.
חצוווף זה לא הקול שלי!
"דיייי!!"
"דיייי!!"
"סעמק דיי!" התעצבנתי.
"הופה הופה הופה, לא לקלל." הוא צחק.
"נחשוב עלייך." אמרתי.
"אני רוצה לספר לאלירן היום." לחשתי.
"אני אדבר איתו במסיבה."
הוא אמר.
~נקודת מבט של מתנאל~
אני והיפה שלי נתקנו, והלכתי אל עבר אלירן.
"אלירן, אנחנו צריכים לדבר." אמרתי לו, רציני, לשם שינוי.
"אה אחי?" הוא שאל אותי, נראה שיודע מה אני הולך להגיד.
"אני ורוני ביחד." אמרתי.
הוא הנהן באדישות וחזר לדבר בהתלהבות עם ליאן.
אני לא יכול לשקר, בהיתי בה כל הערב.
כמובן שכשדיברתי עם רוני כל ליבי היה שייך לה, אבל אז…
המבטים של הליאן הזאת, הצחוק שלה.
מה היא עושה לזין שלי?
~ נקודת מבט של אלירן ~
הוא חושב שלא ידעתי?
אין ספור פעמים ראיתי אותם מחטיפים נשיקה, או את המבטים האלה שהם שולחים אחד לשניה.
בזמן האחרון אני מרגיש שרוני מתמוטטת לי בין הידיים, ואני רק הורס אותה יותר כשאני בקשר הדוק עם ליאן.
אבל אין מה לעשות , גם פעם זה היה ככה, עד שהיא עשתה את מה שעשתה והלכה מהבית.
התקרבתי לרוני בזמן הזה, ושוב שליאן חזרה… אני מוצא את עצמי איתה כל הזמן, ולא מוצא עניין ברוני.
כל פעם בבוקר שאני רואה את עיניה האדומות מרוב בכי אני כמעט קם לחבק אותה, אך רק כמעט.
למה?
סעמק אני לא יודע.
"כדי שתתחיל לשים לב מה אתה מאבד אלירן." שמעתי לפתע שוב את קולו של מתנאל.
"מה אני מאבד?" שאלתי באדישות ,למרות שידעתי את התשובה וידעתי שהוא צודק.
"רוני נשברת, אני לא יודע ממה, ואתה מאבד אותה. יום אחד היא תפסיק להתגעגע אלייך, יום אחד היא לא ץהיה מעוניינת לדבר איתך, והכול יהיה באשמתך. שנטשת את אחותך הקטנה שהגנת עליה כמו לא יודע מה עד שהליאן הכלבה הזאת הגיעה.
וכשתאבד אותה, את רוני, את אחותך הקטנה, אל תבוא אליי לבקש עזרה." הוא ירה את כל מה שהוא חשב.
ולמען האמת, הזין בזה צדק.