סיפורי ערסים – מתנאל & רוני #פרק 2#

~מהפרק הקודם~
"טוב, נתחיל להתארגן."
מלמלתי.
לא היה לי כוח למסיבה.
קמתי והתחלתי להתארגן.

~פרק 2~
לבשתי ג'ינס סקיני בהיר ארוך, וגופיה מקושקשת, ומעל קרדיגן שחור שמגיע עד למותניי.
השארתי את שיערי פזור.
הוא היה נראה בסדר לשם שינוי.
לבשתי נעלי בובה שחורות, וזהו.
הייתי מוכנה.
אני לא חושבת שאיפור הכרחי.
אני בכלל שונאת איפור.
אני אוהבת את היופי הטבעי, למרות שאין לי ממש אחד כזה.
גיחכתי לעצמי והבטתי במראה, מחייכת מעט.
"שלום!" שמעתי את בת אל, וראיתי שהיא נכנסה לחדר.
"היי קופה." צחקתי וחיבקתי אותה.
"ככה את הולכת?" היא אמרה והביטה בי בזיעזוע.
בת אל הייתה לבושה בשמלה אדומה וצמודה, וכמובן שקצרה.
"כן…?" שאלתי – אמרתי.
"לא." ענתה והלכה אל הארון שלי, מתחילה להוציא פרטי לבוש.
"לא… לא זה, גם לא זה. אוי נו מה אין לך כלום בארון?! או! הנה!"
שמעתי אותה ממלמלת.
היא הוציאה שמלה שחורה וקצרה, שאפילו לא זכרתי שיש לי אותה.
היא הוציאה ממגירת הנעליים נעלי עקב שחורות, והורתה עליי להתלבש.
"אין סיכוי."
קבעתי והבטתי בגועל בבגדים.
"קדימה!" אמרה בכעס, ואני רק גלגלתי את עיניי ולבשתי את השמלה והנעלים.
"איזו יפה!" חייכה .
"רק משהו קטן…" מלמלה לעצמה, והוציאה צללית בהירה וגלוס אדום מבריק.
"בבקשה לא…" התחננתי.
"תסתמי ותני לי לעשות את מה שאני עושה הכי טוב." צחקה.
היא הוציאה גם עיפרון שחור.
"מסקרה לא צריך. גם ככה הריסים שלך ארוכים." חייכה אליי.
"תודה באמת שמצאת משהו חיובי בי." מלמלתי בציניות.
"סתמי, את מהממת!" חייכה והתחילה לאפר אותי.
אחריי כמה דקות הייתי מוכנה.
הבטתי במראה וחייכתי לעצמי.
הייתי… יפה?
לא, זה לא הגיוני.
"קדימה, בואי נלך." חייכה בת אל ושתינו ירדנו אל הסלון, רואות את אלירן ואוראל כבר מחכים לנו.
"תעלי למעלה." שמעתי את אלירן אומר בכעס.
"מה…?" שאלתי בתמימות.
"מה מה?! לכי תחליפי בגדים, קדימה!"
אמר בכעס.
"אבל אלירן… " אמרתי, עד שאני מרגישה יפה, אני צריכה להחליף בגדים?
"פעם אחרונה."
הזהיר.
הנהנתי, ויצאנו מהבית.
המונית כבר חכתה לנו בחוץ. נכנסו אליה ונסענו אל הבית בו יש את המסיבה.
לא התלהבתי, אני אף פעם לא התלהבתי ממסיבות.
"הגענו." אמר הנהג.
אלירן שילם לו, ויצאנו.
"תוריד ת'מבט יזין." שמעתי את אלירן אומר לאוראל.
אוראל שתק והמשיך ללכת.
מה קרה פה?
~נ.מ אלירן –
כוסאמשלו!
מסתכל על התחת של אחותי כאילו היא אחת מהזונות שלו!
התקרבתי אל רוני והלכתי לצידה.
"תורידי קצת את השמלה." מלמלתי.
היא הנהנה והורידה את השמלה.
ידעתי שהיא לא לבשה את זה מבחירה.
בת אל.
"בת אל מה את מלבישה אותה בבדים האלה?!" כעסתי.
אני אולי אוהב את בת אל יותר מאת עצמי, אבל היא לא תהפוך את אחותי לזונה.
"אלירן, היא תשוויץ במה שיש לה להשוויץ." אמרה בת אל וחייכה אליי חיוך מתגרה.
"סבבה השווצה השווצה אבל לא צריך לראות לה את כל התחת."
"אני שמחה שעכשיו אתם אומרים, אחריי שעשיתי מעצמי בדיחה." שמעתי את רוני ממלמלת, וראיתי שדמעה זלגה על לחייה.
כוסאמשלך אלירן פגעת ברוני!
"רוני זה לא ככה. זה יפה, אבל חשוף מדי." חייכתי אליה חיוך מתנצל.
"טוב לדעת." מלמלה ונכנסה לבית הרועש.
"למה את מפגרת למה?" אמרתי לבת אל בכעס.
"מפגרת מפגרת, אבל אתה מת עליי." צחקה ונכנסה לבית.
~נ.מ רוני –
הורדתי את השמלה כמה שיכולתי, למה הם לא אמרו לי שזה קצר מדי?
הם יודעים שאני לא מבינה בדברים האלה.
לא שמתי לב לאן שאני הולכת, ונתקלתי בטעות במישהו.
"מטומטם אחד אתה לא רואה לאן אתה הולך?!" צרחתי עליו.
גם ככה הייתי במצב רוח תחת, מה הוא בא עכשיו?
"יא גמדה תמשיכי ללכת, אפילו עם עקבים את לא מגיעה למטר." צחק .
ערס.
"מפגר אחד, מי אתה חושב שאתה?!" צעקתי עליו ושפכתי עליו את כוס המים שהייתה בידי.
"תמות." מלמלתי בעצבים.
"יא כלבה מה עשית?!" הוא אמר והסתכל על החולצה שלו, שנרטבה לגמרי.
"דווקא יפה לך רטוב, הולם אותך." אמרתי בציניות.
ראיתי את הזעם בעיניים שלו.
לא אכפת לי, אני לא מפחדת מטיפוסים כמוהו.
"חמודה תתחילי להרגיע!" הוא צעק בכעס.
"חמוד, להוריד את הטונים." אמרתי ברוגע.
"לכי תקפצי מעזריאלי יא פגומה." מלמל.
"זה קצת רחוק, לא?" שאלתי בציניות.
"בשבילך, אני אסע עד לשם ואפילו אדחוף אותך מהמגדל המחומש." אמר וחייך.
"משולש." תיקנתי אותו.
"הכול אותו הדבר." מלמל בעצבים.
"היי אחי מה אתה עושה פה?" שמעתי את אלירן, וראיתי אותו מתחבק עם אותו הערס.
אין, מצא הסיר את המכסה שלו.
" מה את עושה פה לבד? לא אמרתי לך להיות דבוקה לאוראל כל הערב?!" אמר אלירן בכעס.
"קפוץ לי." מלמלתי.
"מה אחי, איך אתה מכיר את הגמדה הזאת?" שאל אותו הנער.
רק עכשיו שמתי לב כמה הוא חתיך…
איכס אבל האופי מגעיל.
"הגמדה הזאת זו אחותי כפרה עליה." אמר אלירן וכרך את ידו סביב צווארי, גלגלתי את עיניי.
"פשי לא רואה דמיון." אמר הערס.
"אז מה מתנאל, מה עושה בעיר?" שאל אלירן.
מתנאל… וואלה מתאים לו השם הזה.
שם של ערס לערס.
כמו כפפה ליד.
"חזרתי, המשפחה החליטה שלא טוב באילת." גלגל את עיניו.
"אבל בתאכלס, מלא כוסיות, מלא זיונים, מה לא?" אמר מתנאל.
הבטתי בו בגועל.
"לא רע, לא רע." אמר אלירן.
"בטוח שמישהי התקרבה אלייך? " שאלתי בציניות.
"לא , אז מישהו." החזיר באותה הצורה.
"אתה הומו? וואלה לא נראה כזה." היתממתי.
"אלירן באמשלך תרגיע את אחותך." אמר בכעס מתנאל.
"פי חטף עליי קריזה!" עשיתי את עצמי מפחדת.
"רוני סתמי, מתנאל הוא אח בדם." אמר אלירן וחיבק את מתנאל חיבוק של גברים.
"איכס מה נראה לך?! אם הוא אח שלך הוא אח שלי, ובמצב הזה אני מעדיפה להיות מאומצת." חייכתי בהתגרות.
אלירן צחק.
"טוב, אחי היקר והאהוב, אני הלכתי לשבת כי העקבים שבת אל בחרה לי הרסו אותי. ביי." נתתי לו נשיקה בלחי והלכתי.
~נ.מ מתנאל –
איכס גמדה מכוערת.
טפו טפו טפו!
חשה את עצמה, כוסראבק.
"יאלה מה אחי, מה נתקעת על אחותי? פגעה לך בנקודה רגישה?"
אלירן צחק.
איכס חס וחלילה מגעילה.
"לא, טוב אחי אני הולך לכוסיות שם. בא?" שאלתי אותו. אני מתתת לזיין.
"לא אחי, חייב לשמור על רוני, זאתי לא צפויה, יכולה ללכת באמצע המסיבה הבייתה ולתפוס לי טרמפ עם מחבל בדרך." צחק אלירן.
וואלה אז רוני הוא אמר שקוראים לה, הא?
שם של צפונבונית.
חיבקתי אותו והלכתי אל הבלונדינית הזאת, כל הערב עשתה לי עיניים.
"מה מאמי, זורם לחדר כאן למעלה?" שאלה ושיחקה בשיער שלי.
סעמק שלא תגע בשיער!
"כמו נהר אני זורם, בואי חיים שלי." כרכתי את היד שלי סביב הצוואר שלה והתחלנו ללכת אל עבר המדרגות.
העפתי מבט אחרון שוב לרוני הזאת, וואלה דווקא כוסית.
אבל צפונבונית מוות.
וגם חברה של אח בדם!
נכנסנו לחדר והתחלנו עם העניינים.
התנשקנו, הורדתי ממנה את הבגדים בשניה והסתכלתי על הגוף שלה.
"איזה גוף יא רבי" מלמלתי והתפשטתי גם, ויאאלה בלאגן.
התחלתי לדפוק בראש.
~נ.מ רוני –
עליתי במדרגות, מחפשת שירותים.
פתחתי דלת דלת, משום מה לא מצאתי את השירותים אפילו אחריי עשרות דלתות.
ואז פתחתי את הדלת שהייתה מולי.
"אומייגאד…" עמדתי מול החדר, נגעלת עד עמקי נשמתי.
~
להמשיך? D: