סיפורי ערסים (עדיין לא החלטתי על שמות חחח) פרק 1

"מה לאן אתה הולך?" ראיתי אותו יוצא עם מזוודה.
"אני? לשום מקום. את הולכת, לאילת." הוא המשיך לגרור את המזוודה עד הדלת.
"אני לא הולכת לשום מקום. תפרוק את המזוודה" אמרתי וניסיתי לגרור את המזוודה בחזרה לחדר שלי. זה היה קצת קשה בהתחשב בעובדה שהוא החזיק אותה ומשך אותה לכיוונו.
"אני מצטער, אבל את הולכת. לשכוח מהכל. את עוד תודי לי וכשתעשי את זה… תזכרי לומר אחי הגדול והמתוק והמלך שלי אני אשמע לך לעד ואהיה אסירת תודה." הוא שילב ידיים וחייך חיוך מעצבן.
"לא." אמרתי ברוגע ולקחתי את המזוודה לידיי "אז מה אני אמורה לעשות עכשיו? מתי אני יוצאת?" הוספתי.
"עכשיו. הנה הכרטיס למטוס הטיסה בחמש." הוא אמר ודחף לידי את הכרטיס ותיק קטן שאין לי אפילו זמן לראות מה הוא שם שם. בדקתי בתא הקטן וגיליתי שם ערמות של שטרות, האח המבולגן שלי החליט להיות מסודר פעם בחייו ושם שטרות של מאה לחוד, שטרות של עשרים לחוד ושטרות של מאתיים לחוד והדביק פתק שכתוב בו 'יש פה 4,000 ש"ח תתפרעי'. הלכתי לרחוב, ידעתי שדור הזמין מונית ובאמת, ראיתי מונית מחכה. נכנסתי אליה והוא התחיל לנסוע.
"נו, אז לאן את טסה ביום שכזה?"
"אילת." אמרתי ונשענתי על החלון.
"את לא נראית שמחה." הוא אמר והציץ בי דרך המראה.
"כן, אני נוסעת לשם בשביל לשכוח… מהכל."
"אני מאחל לך בהצלחה."
הודתי לו ולאחר רבע שעה של שתיקה נעימה הגענו לשדה התעופה. בגלל שהאח שלי טיפה מפגר הייתי צריכה לטוס, לא היה לי זמן לכלום. עליתי למטוס והעברתי את הזמן בשינה. אני מניחה שכשאני אגיע לאילת תהיה לי התחלה חדשה של חמישה ימים