סיפורי פנימייה- עונה 2 פרק סיום חלק א' (:

כעבור שנתיים-
כיום אני בת 20 רווקה, כן אני ונאור נפרדנו, זה בא משתי הצדדים שהבנתי שאני רוצה להבין פעם אחת מזה חופש. אני לומדת מנהל עסקים, ובין לבין עובדת בחנות בגדים.
הרבה בנים מתחילים איתי, לפעמים אני נעת לחיזורים ולפעמים לא.
מאוהד לא שמעתי ומקווה שלא לשמוע בזמן הקרוב!!
רותם, גם רווקה, עובדת איתי בחנות ולומדת באוניברסיטה. היא ושון לא ביחד יש לה חבר חדש ותנחשו שזה גל.
אורין כפרה עליה, עוברת עכשיו את גיל הנעורים, היא בת 16 והיא עוד גרה אצלנו בבית בבאר שבע, היא ורותם נהפכו כבר לבנות משפחה אצלנו.
שיראל ומייק התחתנו, אני והיא השלמנו,הבנתי שאני צריכה לסלוח לה מתישהו. היא גרה בארצות הברית כרגע.
ועכשיו אפשר להתחיל…….
"נוי תקשיבי יש לנו מספיק כסף לממש את מה שרצינו!!!" צעקה רותם בדירה שהשכרנו בתל אביב.
"באמת?!" קפצתי על הספה
"כן!!!" צרחה והתחבקנו.
"אנחנו הולכות לכבוש גם את אמריקה!!!" צחקה
"אני ילך לארגן את הדברים, הדרכונים והדברים האלה, ואת תלכי ותודיעי שאנחנו טסות" אמרתי
"יאאלה סגור לכי" אמרה
התלבשתי זריז ויצאתי מהבית,עשיתי את כל הסידורים שלנו, דרכונים וכרטיסי טיסה, כי נמאס להסתלבט בבית. התקשרתי לאורין וסיפרתי לה הכל ואמרתי לה שגם צריך עובדות לחנות אז אני מכניסה אותה במקומי והיא שמחה.
חזרתי הביתה וראיתי שרותם כבר התחילה לארוז.
"הודעת לכולם?" שאלתי
"כן, מתי הטיסה?"
"בעוד שלוש ימים, ביקשתי את הכי מוקדם שיש." אמרתי
"ואת בטוחה שלא ניפול על מייק ושיראל?" שאלה
"לא, היא דווקא ממש שמחה ששמעה שאנחנו באות"
"אז יופי הכל מוכן ומאורגן!!" חייכה.
הלכתי לחדר וגם אני התחלתי לארגן, אני ורותם כבר שנתיים שמנסות לחסוך כסף, אבא רצה לקצר הכל ולהביא לי ישר אבל אמרתי לו שאני ורותם רוצות להרוויח לבד.
התחלתי לארגן את הבגדים שאני רוצה, וידעתי שאני הולכת לחזור גם עם עוד הרבה הרבה בגדים
"רוצה נצא היום למסעדה וזה?" שאלה רותם
"כן, תגידי גם לגל וניתאי" אמרתי
"ברור" צחקה "מבאס אותי שהוא לא יכול לטוס איתנו" אמרה
"לא נורא, שתחזרי אני בטוחה שהוא יחכה לך" אמרתי
"אני לא חושבת כי אנחנו לא יודעות מתי נחזור" נאנחה
"מבינה אותך.. אבל אין מה לעשות צריך להתקדם בחיים! ובטח תכירי עוד הרבה בנים שירצו אותך, את צעירה, יפה וחכמה מי לא ירצה אותך! אז תפסיקי להתבאס ובואי נהנה מהטיול שלנו!" אמרתי והתחלתי לעלות לה חיוך על הפנים.

מנקודת המבט של אוהד: (כמה צפוי חעחעח)
תחשבו כולם מה עושים אחרי צבא? טסים!!!
אני ושון עוד כמה שעות עולים על טיסה לארצות הברית, הולכים להנות שמה!
אתם בטח שואלים מה עם נוי, אז לא לא חזרנו, כבר שנתיים שלא ראיתי אותה, מיום ליום אני מפסיק לאהוב אותה, אבל אני בטוח שבפעם הראשונה שאני יראה אותה יחזרו כל הרגשות.
'טיסה מפר 548769 למיאמי יוצאת בעוד מספר דקות נא לעלות למטוסים' נשמעה כרזה.
"שלנו אח שלי" אמר לי שון, התקדמנו לעבר השער, ראינו את המטוס ועלינו עליו לפי המקומות שלנו
אני ישבתי בחלון ושון ישב לידי, הטיסה התחילה וישר נירדמתי כמה צפוי.
-סוף הטיסה-
"סליחה… אתם יכולים לקום הגענו" שמעתי קול ומישהו שמנסה להעיר אותי.
פתחתי את עיניי וראיתי שאנחנו כבר לא בישראל זהו הגענו.
אני ושון ירדנו מהמטוס והזמנו מונית למלון שאנחנו הולכים להיות בו.
"וואי זה חתיכת מקום" אמרתי
"כמה בנות הולכים להכיר ירבי!!!" צעק שון
"בוא נקווה קודם שנסתדר עם האנגלית שלנו" צחקתי
"אני מדבר אנגלית מצוין" אמר שון באנגלית.
"גם אני" אמרתי באנגלית וצחקנו
הגענו למלון ונתנו לנו כרטיס לחדר, עלינו במעלית בואנה הכל פה יוקרתי!!!
החדר היה מדהים, איך שתרצו לתאר אותו ככה הוא היה נראה! שתי מיטות זוגיות,פלאזמה ענקית תלויה על הקיר, ושמפניה שקיבלנו.
"הולכים להתפנק לנו אה אח שלי?!" צעק שון
"כובשים את מיאמי!!!" צעקתי ושתינו מהשמפניה.

מנקודת המבט של נוי:
-כעבור שלוש ימים-
אני ורותם קמנו בבוקר בידיעה שיש לנו טיסה על הראש, אתמול כל החברים עשו לנו מסיבת פרידה כזאת היה ממש כיף, גם נאור היה שמה, שלא תבינו לא נכון אנחנו לא בריב או משהו..
הגענו לשדה וחיכינו וחיכינו עד שיגידו שהטיסה למיאמי יכולים לעלות.
בינתיים היינו בדיוטיפרי, קנינו בשמים, שוקולדים לטיסה והמון מתנות.
'טיסה למיאמי…………….' נשמעה בכרזה, אני ורותם עלינו על המטוס ורותם ישבה כיסא מאחורי.
"עם אף אחד פה לא תחיל איתך אני זונה טוב?"
"לא יתחילו איתי מה נראה לך?" צחקתי
"בואי נתערב… עם מישהו מתחיל איתך במטוס את מנשקת כל בן שאני יגיד לך, עם אף אחד לא מתחיל איתך אז אני ינשק כל בן שתגידי לי" אמרה רותם
"נשמע לי טוב" צחקתי "מה הסיכויים שיתחילו איתי?" צחקתי
"סיכויים גבוהים" צחקה רותם.
הטיסה החלה ואני חיברתי אוזניות, היו לידי שלושה מושבים, אחד שאני יושבת עליו, אחד שאיזה זקן אחד יושב עליו ובאמצע נשאר כיסא פנוי.
"סליחה… האוכל שלך" מישהו אמר לי.. כנראה נרדמתי, התעוררתי וראיתי מישהו הורס הורס!!!
שיער שחור, תספורת מוהקן, עיניים כחולות, ערס! חולה על זה!
"מה?" שאלתי ופתחתי את העיניים שלי
"את הרבה יותר יפה עם עיניים פקוחות" חייך
"הממ.. תודה" חייכתי
"קחי" אמר והגיש לי את האוכל, הוא התיישב במקום הפנוי שהיה לידי.
"אז… איך קוראים לך?"
"נוי.. לך?" שאלתי
"איתי" חייך "לפחות יפה אחת במיאמי יש כבר" אמר
"כל כך ניצחתי!!!" צחקה רותם מאחורה
"מה במה ניצחה?" שאל איתי
"סתם נו.." אמרתי
"אני והיא התערבנו שעם מישהו מתחיל איתה היא תנשק כל בן שאני יגיד לה!!" צחקה
"לא נכון.." נאנחתי
"מה אני לא אחד מהם?" צחק
"שנרד מהטיסה זה יקרה אל תדאג" אמרה רותם
"נו מה את מוציאה אותי זונה" אמרתי לה
"את לא.. אל תדאגי סתם בשביל התערבות" צחקה
"מצטער" חייך איתי
"זה בסדר.." חייכתי
הטיסה המשיכה ואיתי סיפר שיש לו דודים במיאמי והוא נוסע אליהם קצת, הבטחתי לו שניפגש מתישהו, פתאום רותם שלחה לי הודעה בוואצאפ
'את לא מאמינה מי עוד במיאמי'
'מי?' כתבתי
'אוהד ושון' כתבה לא נכון!!! אני לא מבינה למה כל פעם מחדש זה קורה לנו למה!!
'מהההה?!'
'כן הם טסו כבר.. טיול אחרי צבא'
'מאיפה לך?'
'כי ראיתי ששון פירסם בפייסבוק' כתבה.
'יואו רק שלא נראה אותם'
אחרי טיסה מייגעת ומעצבנת, נחתנו, אני ורותם יצאנו עם המזוודות ואז ראיתי את מייק עומד עם שלט 'רותם ונוי' הבנתי שזה לנו.
"מייק!!!" צעקנו וחיבקנו אותו
"וואו איך גדלתם" אמר במבטא האנגלי שלו
"מיום ליום יותר יפות" צחקה רותם
"תתרגלו לדבר אנגלית" חייך
"בטח מה כל הנסיעה התרגלנו" חייכתי
התחלנו ללכת ואז איתי תפס בידי.
"לפחות מספר תתני לי?" חייך
כתבתי לו את המספר, חייכתי אליו והמשכתי ללכת אחרי מייק ורותם.
נסענו בשכונות היפות פה, הכל ממש גדול ויפה!!
"הגענו" אמר מייק והחנה את האוטו שלו, נעמד מולי בית ענקי עם בריכה ממש וילה!!
"וואו" אמרתי ונכנסתי לתוך הבית.
ראיתי את שיראל וחיבקתי אותה
"איפה ג'סי?!" הבת שלה
"בחדר, היא מחכה לכם" חייכה
רצתי במדרגות וראיתי את גסי, ילדה בת שמונה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות! דומה לי הורסת שלי!!!
"חיים שלי!!" צעקתי (הכל בשפה האנגלית חוץ מבבית שמדברים עברית)
"נוי!!" חייכה וחיבקה אותי
רותם עלתה אחרי וחיבקה אותה גם היא.
ירדנו ביחד למטה וישבנו בסלון ודיברנו, שיראל הכינה ארוחת ערב.
"עוד מעט אני יקח אותכם לטייל קצת להכיר את המקום" אמר מייק
"לא זה בסדר נלך לבד" חייכתי
"בטוח?" שאל
"כן, מקסימום נתקשר אליך" חייכתי
"טוב בואו אני יראה לכם את החדר שלכם. עלינו אחריו אני ורותם ביחד בחדר יואו כמה התגעגעתי לזה!
"רותם שוב ביחד בחדר" צחקתי
"כמו בפנימייה אחות!!" צחקה
"תתארגני ונלך" חייכתי
"סבבה" חייכה שמתי ג'ינס וגופית פסית ורודה, כפכפי הוואינס, אספתי את השיער לקוקו גבוה ואי הייתי מוכנה.
ירדתי למטה ראיתי שרותם מחכה לי "ביי" צעקתי ויצאנו מהבית .
התחלנו ללכת ברוב של הוילות האלה, ואז הגענו לפארק ענקי כזה, נכנסנו לבפנים וראינו ילדות קטנות רצות שם ומשחקות, המשכנו ללכת ופנינו באחת מהפניות של הפארק.
ראינו שמפה זה כבר נהיה ילדים בגיל שלנו, אני ורותם התיישבנו על ספסל, ופתאום ניגשו אלינו שתי בנים, עם סגנון לבוש אמריקני כזה ממש יפה!!
"היי" חייך אחד מהם
"היי" חייכנו
"אתם לא מפה נכון?" שאל
"לא" חייכה רותם
"מאיפה?" שאל השני
"ישראל" חייכתי
"בנות יפות יש בישראל" אמר בעברית ואני ורותם הסמקנו
"תודה"
"שמות, גילאים?" ישירים פה באמריקה.
"נוי, 20" חייכתי
"רותם, 20" חיכה
"ברייאן 21" חייך החתיך יותר
"ברונו 21" חייך, גם הוא היה חתיך אבל ברייאן יותר.
"אז מה אתם עושות פה?" של ברייאן
"טיסה אחרי צבא" חייכתי
"מגניב" חייך ברונו
"יש היום מסיבה בחוף בערב, תבואו" חייך ברונו ונתן לי דף כזה
"אפשר מספרים?" שאל ברייאן
"כן" חייכנו ונתנו להם.
יצאנו מהפארק "יופי כבר נתתי את המספר שלי לשלושה חתיכים!!" אמרתי
"וואי איזה חתיך ברונו" אמרה רותם
"בריאן יותר" אמרתי
"לא נכון!"
כן נכון!" צעקתי
"יאאלה בואי עוד צריך ללכת להתארגן באיזה שעה זה בכלל?" שאלה
"עשר בלילה" אמרתי
"שיראל תיתן לנו נכון?" שאלה
"כן מה זה אכפת לה בכלל?"
הגענו לבית ואני נכנסתי להתקלח וכבר התארגנתי, אמרתי זה מסיבת חוף אז לא צריך להשקיע יותר מדי, שמתי מכנס קצר גבוה עם גופיה שפתוחה מהצדדים, כפכפי הוואינס שחורות העברתי מחליק על השיער והייתי מוכנה.
"מוכנה?!" שאלה רותם
"כן!! וואי איזה יפה!" חייכתי
"לא את יותר" צחקה
"לא את!!" צחקתי
הגענו לחוף שהם אמרו לנו ושמה ראיתי את בריאן וברונו.
התקדמנו לעברם איזה חתיכים!!!
"הנה היפות הישראליות!!!" צעק ברונו וסובב אותי ואת רותם בשי ידיו, כולם הסתכלו עלינו והייתה חבורת בנות שעיקמה פרצוף.
"מי זאת?" שאלתי את ברונו
"האקסית של בריאן" אמר ואז הבנתי הכל, קנאית.