סיפורי פנימייה- פרק 10(:

"מה החלטת ?" שאלתי אותה
"אני החלטתי לשמור את התינוק, לא משנה מה" אמרה
"מה? אבל.." אמרתי
"אין אבל!! יש לי פאקינג יצור חי בתוך הבטן ואתה רוצה שאני יהרוג אותו? לא נראלי" אמרה
"אבל איך תגדלי אותו?" שאלתי
"אני אגדל, ובתור התחלה אני עזוב את הפנימייה ואסתדר אני ילדה גדולה אני יסתדר" אמרה וחייכה
"מה אז זאת הפעם האחרונה שאנחנו מתראים אה?" אמרתי
"מסתבר" חייכה וחיבקה אותי
"ואתה אתה יודע מה אתה צריך לעשות נכון?" אמרה
"ברור" חייכתי וחיבקתי אותה והיא הלכה הבנתי שזהו אין לי כבר צרות בחיים.
חזרתי לחדר מרוקן,שבור ורק רוצה את נוי….
מנקודת המבט של נוי:
"די נו אני לא יכולה יותר!!" אמרתי לעדי המאמן של חדר הכושר "אני יכולה להפסיק?" שאלתי
"את לא יכולה, קדימה להמשיך" צחק
"הפ הפ הפ הפ" צחקה רותם
"לעזור לך?" צחק עדי
"כן" צחקתי והוא תפס בבטן שלי הרגשתי קצת נבוכה "ככה נוי.." צחק
רותם הסתכלה עלי ועשתה פרצוף של פאפי פייס, פרצוף חמוד כזה "טוב..הבנתי" אמרתי ורציתי שהוא ישחרר את הבטן שלי מהמצב הלא נעים שקרה שם.
"אתם באות למסע?" שאל
"איזה מסע?" שאלה רותם
"המסע השנתי, לצפון" אמר
"לא אמרו לנו כלום" אמרתי
"אז בטח מחר יגידו לכם" אמר
"הרבה זמן אני רוצה לשאול את זה… למה אתה עובד בחדר הכושר עם אתה תלמיד פה?" שאלה רותם שאלה שלא קשורה לחיים.
"פוצצתי את הרכב של מנהלת הפנימייה" צחק
"והשאירו אותך פה?!" צחקתי
"כן, טוב נו לא הייתה להם ממש ברירה…" צחק
המשכנו להתאמן ואז הרגשתי משהו מוזר מין געגוע לא ידוע כזה… געגוע לאוהד, לא ידעתי פשוט זה חנק אותי בגרון וניסיתי להמשיך אבל לא יכולתי. אני באמת אהבתי אותו אבל אני לא יכולה להיות איתו שעוד מיליון בנות רוצות אותו גם, זה לא נוח בכלל.
"קרה משהו?" שאלו אותי רותם ועדי
"לא" חייכתי והמשכתי. אחרי חצי שעה בערך חזרנו לחדר והתקלחנו והתארגנו לחדר האוכל.
ירדנו למטה וראיתי שנועה ומאי יושבות לבד ,בלי לירון אוקי מוזר.
הסתכלתי גם על הצד של הבנים וגם שם לירון לא ישבה, הבנתי שקרה משהו אבל התעלמתי מימנו.
ישבנו רק אני ורותם ואחרי כמה דקות עומר וישי התיישבו איתנו.
"שלום שלום" חייכו
"שלום" חייכנו אני ורותם
"שומעות, זה חודשיים לפני סיום שנה, ככה שיש אטרקציות ודברים כאלה.." אמר ישי
"כן אני יודעת" אמרה רותם
"אני לא… תסבירו" אמרתי
"הרי זה כמעט סוף שנה, ועוד שבוע יש את המסע לצפון שמה… אז עושים לנו בכל החודש הזה של סוף שנה רק פעילויות וכיף.. הרי הם יודעים שאנחנו לא לומדים בכלל" אמר עומר וצחק
"אה מגניב" חייכתי ושתיתי מהקולה
"לאן נוסעים במסע?" שאלה רותם
"לצפון שמה… קייאקים, צוק מנרה, ירדן, מסיבה, והבית מלון בכפר יובל" אמר ישי
"יא אני חולה על המקום הזה!!!" חייכתי
"מה לך ולצפון?" שאל עומר
"שהייתי קטנה אז סבא וסבתא שלי היו גרים שמה ותמיד היינו באים לשם…" חייכתי
"אה יפה" חייכו
"אז מה יש מחר?" שאלתי
"מחר הבריכה של הפנימייה נפתחת.." אמרה רותם
"יעני.. אין לימודים?" צחקתי
"יעני!!" צחק ישי
סיימנו לאכול ואני ורותם חזרנו לחדר אני ואוהד העברנו מבטים, צבט לי שאנחנו לא ביחד, אבל זה גם מבחירה שלי… וזאת הבחירה הנכונה.
נכנסנו לחדר התקלחתי ועליתי לישון, לא יודעת עם איזה הרגשה…טובה…רעה…