סיפורי פנימייה- פרק 17(:

"עם נוי.." אמרתי וחייכתי
"לא אחי, זה לא עובד ככה!" אמר ישי
"למה לא? מה בעיה?" שאלתי
"כן, בעיה כי אני אוהב את נוי ואתה לא תעשה לה שום דבר כדי לפגוע בה" אמר
"אויש נו ישי" אמרתי
"אויש בויש, אתה לא מתקרב אליה!" אמר
"יודע מה ?" אמרתי
"מה?" אמר
"נלחם עליה, מי שהיא תרצה היא תרצה" אמרתי
"שמע לא מתאים לי הקטע הזה, אני לא כזה" אמר
"אז תתחיל" אמרתי
"לא רוצה! אתה רוצה לגרום לה לקנאות לך בהצלחה!!! רק אל תתפלא שזה לא יעבוד לך!" אמר
"כן אני ילך על זה, אני יודע שהיא תתאהב בי בסופו של דבר ואני יודע שרותם תקנא ואני יודע הכל!"
"עומר שמע אתה נהיית אדם מגעיל, אי אפשר כבר להיות איתך" אמר והלך לכיוון האוטובוסים.
מנקודת המבט של נוי:
באוטובוס ישבתי ליד רותם מה חדש? ישבנו ליד הרעשנים מאחורה, הפנתי את מבטי לחלון והסתכלתי על היופי של הצפון, העצים, הצמחים, הטבע… אני ממש אוהבת דברים כאלה.
הסתובבתי בחזרה כדי לדבר עם רותם אבל רותם לא יש ה שמה אלה אוהד, הסתכלתי על רותם והיא סימנה לי עם האגודל שלה כאילו בהצלחה… אני לא ישקר שאני עוד אוהבת אותו.
"מה אתה מסתכל עלי?" צחקתי
"סתם, את יפה.. כמו תמיד" הוא אמר ואני נאנחתי
"אל תתחיל.." אמרתי
"לא מתחיל! אני פשוט עדיין אוהב אותך" צעק ופתאום כל האוטובוס היה בשקט והסתכל עלי ועל אוהד.
"אוהד.. כולם מסתכלים עלינו" אמרתי וגיחכתי קצת
"לא אכפת לי מכולם אכפת לי רק מימך" אמר ונישק אותי אני לא ישקר אני זרמתי איתו קצת, בבת אחת כל הרגשות שלי אליו גברו בעוצמה חזקה יותר. אחרי זמן לא מוגדר השתחררתי מהנשיקה וכולם מחאו לנו כפיים, והתחילו לצעוק באוטובוס "אוהד ונוי, אוהד ונוי" ככה הרגשתי מובכת אבל מאוהבת. "תחשבי על זה" קרץ לי והחליף את מקומו עם רותם, איך שרותם חזרה למקום שלה לידי ישר חיבקתי אותה והיא אותי, האהבה שלי לילדה הזאת לא מוגדר הוא כל כך חזק שהוא עבר אפילו את מד האהבה של כולם בכל הפנימייה ביחד!!

******
עמדנו בחום בשמש מחכים כולם בקבוצות שחילקו אותנו 2 ילדים מי' ו2 ילדים מי'א.
אני ורותם היינו עם דניאל ומאור. "אני מזכירה את ההוראות הבטיחות…" המורה התחילה להגיד אבל איבדתי אותה בערך בהתחלה. "אתם רשאים ללכת ולתפוס קייאקים." חייכה וכולם נעמדו בתור לקבלת הקיאק. לאחר שקיבלנו את הקיאק שלנו אני ודניאל ישבנו מקדימה ורותם ומאור ישבו מאחורה, ידעת כבר מה הולך להיות פה, השפרצות מים, באלגן.. ובעיקר כיף!!!
"טוב יפיפיות, אני יקח את הפיקוד" אמר דניאל ופרש ידיו, הסתכלתי על רותם במבט זדוני ורותם עלי ודחפנו אותו שנינו לתוך המים, הוא נפל למים ואני, רותם ומאור נקרענו מצחוק.
"וככה גברים יוצאים מהמים" אמר מאור והצביע עליו.
דניאל יצא מהמים שכולו נסחף בזרם החזק ומחזיק בחבל של הקייאק.
"תעזרי לי" צעק לי, הושטתי את ידי אליו ומשכתי אותו, הוא עלה לקיאק ונפל עלי נוצר מצב שהוא מעלי ואני מתחתיו הוא הסתכל עלי ואני עליו הרגשתי קצת לא נעים.
"מים… מים.. מים!!!" צעקו ילדים שבקיאק השני, ונחשו מי היה שמה? אוהד, נדב ועוד 2 בנות חנוניות כאלה מי'א. אוהד הסתכל עלי וישר הזזתי את דניאל מימני.
התחלנו להשיט את הקיאק הזה לקח לנו קצת זמן להבין את הקטע שהיה שמה אבל בסוף עקפנו קצת ילדים שהיו לפנינו. בסוף נתקענו קצת והחלטנו שאנחנו עושים עצירה בצד.
"רותם בואי תעזרי לי לרדת.." אמרתי והיא באה אבל דניאל הקדים אותה ודחף אותי למים.
"משוגע אחד!!!!" צרחתי והם צחקו עלי "זה לא מצחיק!!" צחקתי גם אני ודחפתי את כולם למים.
במקום שבו עצרנו ישבו 4 נערים עם נרגילה, ערסים אבל חתיכים ברמה מפחידה!!!
הם הסתכלו עלי ועל רותם ובחנו אותנו.
"טוב אולי אתם רוצים גם פוסטרים או משהו?!" צעק עליהם דניאל
"שתחרר" אמר אחד מהם
"עזוב אותך" הזזתי את דניאל משם
"למה כוסית, תני לו שינסה להתקרב" צעק מישהו מהארבעה
"אל תקרא לה כוסית!" צעק מאור
"תודה על ההגנות שלכם אבל באמת שאין צורך!!" לחשתי למאור ולדניאל.
"היי יפיופות רוצות לשבת איתנו? או שאנחנו נשב איתכם?" שאל אותו אחד
"לא זה ולא זה" חייכה רותם
"חבל, שני מדהימות עם שני מכוערים… לא מתאים, איתנו יותר שווה" אמר
"לא אכפת לנו עם מי יותר שווה, להתראות" אמרתי ועליתי על הקיאק וכולם אחרי, המשכנו ואז היה קטע שכל הקיאקים נתקעו במקום אחד בגלל שקיאק אחד נתקע בסלע ענקי.
"וואי אני לא מבינה למה הם לא בודקים את המסלול לפני זה!!" התעצבנתי
"כן נכון!! אבל תהני זה כיף" צחקה רותם.
"סליחה תנו לעבור" צעק מישהו שהיה מאחורי הקיאק שלנו הסתובבתי וזה היה אחד העובדים שבא להציל את המצב. הוא הוציא את הקיאק שהיה תקוע וכולם המשיכו בגוש עד סוף המסלול.
היה ממש כיף. עלינו בחזרה לאוטובוסים אחרי שאמרו לנו להתייבש אבל לא ממש עבד.
"עכשיו אנחנו נוסעים לקניון בנמצא בקריית שמונה" אמרה
"יש!!" "סוף סוף!!" ועוד כמה קריאות נשמעו מכמה צדדים.
לאחר נסיעה של עשר דקות בערך הגענו לקניון שאפילו את שמו לא ידעתי.
נכנסנו לבפנים בבום אחד אני ידעתי מה אני רוצה לעשות פה, אולי לקנות בגדים אבל בעיקר לאכול…והמון (: אני,רותם,אוהד,נדב, שליו ושון ישבנו באיזה מסעדה שהייתה בפנים, נראלי קפה גרג. אני הזמתי סלט ירקות וכוס שוקו חם כן אני לא אוהבת קפה.
"רותם ונוי, היה ממש כיף איתכם בקיאקים.." חייך דניאל אלי והמשיך ללכת עם החבורה שלו.

כעבור שבוע:
חזרנו מהטיול השנתי וממש נהננו בו, אני ואוהד חזרנו להיות ביחד ואני מרגישה שלמה עם זה.
היה צלצול לחזור לחדרים מהבית ספר הזה. "יאאלה בואי, מתחיל הפרק בפרויקט הלהקה!!" רותם צרחה לי באוזן.
"אני באה!!" צחקתי ורצתי איתה, בדרך ראיתי את אוהד והגנבתי לו נשיקה תוך כדי הריצה לחדר.
רותם נכנסה לפני ונעמדה במקום.
"טוב נו מה לא אמרת שיש את הפרק של …פרויקט.. הלהקה…" לאט לאט נעלמו לי המילים שראיתי אותו עומד בחדר שלי ושל רותם.