סיפורי פנימייה- פרק 19(:

המשכנו ללכת וחבורת נערים קראה לי ולרותם, הסתכלתי על רותם במבט של לא נלך אליהם, אבל רותם אמרה לי מה יש להפסיד, והתקדמה לעברם.
"אתם לא מפה נכון?" שאל אחד מהם
"לא.." אמרה רותם
"מאיפה אתם?" שאל עוד אחד מהם.
"מראשון לציון" אמרתי
"עד שיש פה בנות שוות גם הם לא מפה" אמר ואני ורותם חייכנו
"אז מה אתם עושות פה?" שאל
"באנו לחופש.." אמרה רותם
"רק לחופש?"
"כן" אמרתי
"אני גל, זה ניתאי וזה אריאל" אמר וחייך הם היו כאלה הורסים!!!
"אני נוי " חייכתי
"רותם" חייכה
עמדנו לידם עוד קצת ואז באו 2 ילדות בלונדיות פרחות לידם אחת נישקה את גל והשניה שנראתה לי כמו השפוטה של הבלונדה החברה של גל.
"מי אתם?" שאלה בקול צפצפני כזה
"אנחנו הולכות" אמרתי והתעלמתי משאלתה, הסתובבנו והתחלנו ללכת
"רגע!!" צעק גל ורץ אחרינו "יש היום רוז במתנס תבואו בשמונה" חייך ונתן לי את הדף עם המידע
"נראה כבר" אמרה רותם והתחילה להתקדם, אני חייכתי לגל והמשכתי ללכת אחריה.
מנקודת המבט של אוהד:
כולם הלכו להפרד מנוי ורותם אבל אני לא, אני יודע שזה לא יעשה לי טוב אז אני מעדיף להשאר בחדר ולא לצאת… שהם חזרו נדב התיישב לידי
"מה?" שאלתי
"היא מסרה לך משהו" אמר
"מה היא מסרה?" שאלתי
"שהיא מבואסת מימך ומאיך שאתה מתנהג" אמר "וואלה אחי היא צודקת" אמר
"אני גם מבואס מימנה מזה שהיא יכלה להגיד לאבא שלה שלא" אמרתי
"לא הייתה לה ברירה, זה אבא שלה אתה מבין את זה?" אמר שליו
"מה יהיה בינכם?" שאל שון
"וואלה לא יודע" אמרתי וידעתי שהיא תחזור היא תכעס עלי.
"אתה לא מפחד?" שאל שון
" מפחד מאוד.. היא כזאת מושלמת שבבת אחת כל הבנים של באר שבע יתאהבו בה" אמרתי
"אל תדאג.. אני חושב שעם היא אוהבת אותך היא תחכה לך" אמר שליו
מנקודת המבט של נוי:
"אבא אנחנו הולכות היום למסיבה" אמרתי והמשכתי לאכול
"או מצוין… אני יביא לכם כסף" אמר
"טוב" חייכתי
שסיימנו לאכול עלינו לחדרים שלנו אני ממש לא רגילה שיש לי חדר לבד אני רגילה להיות עם רותם באותו חדר. נכנסתי לבפנים והייתי קצת במחשב התחברתי לפייסבוק ורציתי כל כך שאוהד ישלח לי הודעה אבל לא. ראיתי שאנחנו עדין במערכת יחסים בפיסבוק ולא ממש ידעתי עם זה אקטואלי לעכשיו אז החלטתי שאני ישים את האגו בצד וישאל אותו.
'?' כתבתי לו
'?' הוא כתב
'מה יהיה?'
'מה אמור להיות?' התחכם איתי
'מה אמור להיות איתנו?' שאלתי
'כלום, תחיי את החיים שלך ואני את שלי ושתחזרי לפנימייה אנחנו נדבר' אמר
'שמע אוהד אין לי ממש כוח למשחקים האלה שלך….שכח מימני' כתבתי לו
'אני ממש לא משחק בך! את האחרונה שאני ישחק בה'
'אתה היית אמור לבוא ולהפרד מימני אבל אתה העדפת להיות עם האגו המנופח שלך ולא לבוא! אתה חושב שזה לא מעליב שחבר שלך לא בא להפרד מימך?!' כתבתי מלאה בכעס
'אני מצטער…'
'גם אני… ביי' אמרתי ונכנסתי להגדרות והגדרתי את עצמי כרווקה, כאב לי כי אני כן אוהבת אות אבל הוא כזה אגואיסט שזה מפחיד וגם מעליב.
תוך כמה דקות הלייקים עשו את שלהם ותגובות של ילדים מהפנימייה של 'למה נפרדתם?'
'הכי יפה לך רווקה' 'הרווקה הכי יפה בעולם' ועוד… אבל התגובות ממש לא עזרו לי אני הייתי פגועה מאוהד, והבנתי שאני יצטרך לשכוח אותו ולנקות את הראש שלי לחודשיים האלה.
סגרתי את הלפטופ בעצבים באתי צאת מהחדר אבל רותם עמדה שמה.
"יש לי תחושה שעשית טעות" אמרה
"ממש לא." אמרתי "טוב נו אולי כן" אמרתי בעצב
"הוא אהב אותך אבל פשוט לא קיבל את זה שהוא לא יראה את חברה שלו חודשיים" אמרה
"אבל למה להתנהג ככה? למה לא לבוא להפרד? להגיד שלום?" אמרתי
"זה המוח שלו לא שלך, לכי תדעי מה עבר עליו באותה השניה" אמרה
"טוב צודקת… יעבור לי כבר, אבל יש לנו משהו יותר טוב לעשות עכשיו" חייכתי חיוך תחמן
"מה?" אמרה וצחקה
"להתארגן לparty!!" צחקתי
"כן יאאלה" חייכה רותם והלכה לחדר שלה.
הוצאתי שמלת סטרפלז לבנה עם גוונים סגולים כאלה שעפות ברוח, ונכנסתי להתקלח אחרי חצי שעה יצאתי ולבשתי את השמלה הוצאתי את הפן מהמגירה ששמתי אותו, התחלתי להעיף על השיער שלי וליבש אותו אחר כך הוצאתי את המסרק המקצועי הזה והתחלתי להעביר על השיער עם הפן. אני לא אוהבת ממש להתאפר אני חושבת שאני לא צריכה כלום חוץ מחיוך יפה, אבל בכל זאת שמתי אודם אדון ורימל.
רותם לבשה שמלה כמו שלי רק בשחור ועשתה בייבליס בשיער היינו פשוט מהממות.
ירדנו למטה במדרגות וראיתי שאבי לא בבית הוא השאיר לנו כסף למונית וקצת לביזבוז.
השעה הייתה שמונה, הזמנו מונית למקום שהיתה המסיבה, הגענו לאחר חמש דקות בערך שילמנו לנהג מונית ויצאנו. נכנסנו לתוך האולם והמוזיקה נכנסה מאוזן שמאל ויצאה מימין.
אני ורותם התחלנו לרקוד ברחבת הריקודים שהיו בה הרבה ילדים.
מישהו נגע בגבי הסתובבתי אליו וזה היה….