סיפורי פנימייה פרק 2(:

איך שנכנסתי לחדר הם קפצו עלי בחיבוקים "היי" חייכתי
"היי!!! איזה כיף עוד בת בחדר" אמרה אחת מהם
"אני נוי" חייכתי
"אני לירון,זאת נועה וזאת מאי" אמרה והצביעה על כל אחת.
"יהיה לנו ממש כיף ביחד" חייכה נועה
"בטח כבר פגשת את הבנים החתיכים שיש פה" אמרה מאי
"כן,פגשתי אחד בשם אוהד" אמרתי והתחלתי לסדר את הבגדים שלי בארון שהיה פנוי.
הבנות הסתכלו אחת על השנייה והיו די בהלם כזה.
"מה קרה?" צחקתי
"כלום.. אוהד אחלה ילד" אמרה לירון וזה נראה שהיא משקרת.
"טוב ספרו לי מה קורה פה,מי נגד מי… שאני ידע" חייכתי
"אני יספר לך…" חייכה מאי "אז ככה כמו שכבר הבנת אוהד הוא אחד הילדים ההורסים בשכבה וגם הערס של השכבה שכבת י' כן.. ויש לו עוד 3 חברים שון, התאום שלי, נדב ושליו, הם כל הזמן ביחד הם אף פעם לא יהיו לבד, סוציונרים כאלה." אמרה
"ובנות?" אמרתי
"אפשר להגיד שאנחנו הכי מקובלות" צחקה לירון ודי שמחתי כי אני יודעת שזה ישר ירים אותי לפסגה. "ולימודים,אוכל וזה יש פה נכון?" שאלתי
"חחח כן" אמרה נועה
"מתי הארוחת ערב?" שאלתי
"בשמונה" אמרה מאי
"טוב בינתיים אני ילך להסתובב לי ולסרוק את השטח." חייכתי
"תזהרי רק לא לאבד הפנימייה גדולה…" אמרה לירון ואני חייכתי ויצאתי מהחדר.
התחלתי ללכת והכרתי עוד כמה בנות חמודות על הדרך, ושמתי לב שאני יוצאת ממגורי הבנות.
המשכתי ללכת ונדהמתי מכמה המקום הזה גדול,הסתכלתי ישר וראיתי בזווית העין שלי את אוהד ואת החבורה שלו כביכול ממה שהבנתי. החלטתי להתעלם מהם אבל ידעתי שאוהד ירצה לדעת את תשובתי לגבי ה'דייט' שלנו, ולפי מה שהבנות סיפרו עליו לא ממש שווה לצאת איתו.
"היי.. נוי!!" צעק לי אוהד ונופף לי, נעצרתי לידם ועמדנו במקום.
"תכירו זאת נוי…" חייך אוהד
"היי" חייכתי בביישנות
"כזאת יפה, לא צריכה להתבייש מאיתנו" חייך אחד מהם, ואני חייכתי אליו בחזרה
"זה שון,נדב,שליו" חייך אוהד והצביע עליהם.
"אז את עושה סיבוב?" אמר שון
"כן.." חייכתי
"בואי נסתובב איתך אין לנו ממש מה לעשות" אמר נדב, והתחלנו ללכת אני ועוד 3 בנים שנחשבים לערסים של שכבת י'.
"אז איך הגעת לפה?" אמר שליו
"עבריינית?" שאל אוהד
"לא.." אמרתי וצחקתי
"אז איך?" אמר שון
"אבא שלי נפצע בתאונת דרכים וכרגע בקומה אז שלחו אותי לפה" אמרתי והורדתי את הראש
"מצטערים…" אמרו "מה עם אמא? אחות.. משפחה?" אמר שליו וואו איזה חקירה
"אמא מתה, משפחה אין ממש, אחות בחו"ל" אמרתי
"זה בסדר לכולנו פה אין סיפור חיים מוצלח" אמר נדב
"אז מה? נוספה עוד כוסית לשכבת י' אה…" אמר אוהד ואני חייכתי
"חסרות יפות מה נעשה…." צחק שון
"ומה עם מאי,לירון ונועה?" שאלתי והבנים צחקו "מה מצחיק?" צחקתי
"במאי אסור לגעת, עם אחות של חבר…. ולירון ונועה כבר ניסינו לא הולך" אמר אוהד
"אתה ניסית" אמר נדב ואוהד נחנק
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"זאת אומרת שנועה היא האקסית שלו" אמר שון
"למה נפרדתם?" שאלתי
"בגלל שלא רציתי לשכב איתה והיא כל כך רצתה…" אמר והייתי בשוק, הבנתי שעם אני יתחבר אליהן ידביקו לי סטיגמה של 'פרחה'
"הם דווקא חמודות" אמרתי
"ככה זה בהתחלה…" אמר שליו
"רק מאי חמודה, לירון ונועה לא…" אמר שון
"בטח התאומה שלך למה שלא תגן עליה" צחקתי "הייתי מתה שיהיה לי תאום" אמרתי
"אני יכול להיות תאום שלך" אמר אוהד והתקרב אלי, ואני הרחקתי אותו.
"וחוץ מזה את עדיין חייבת לי תשובה" אמר אוהד
"בסדר" אמרתי
"בסדר מה?" אמר
"אני יצא איתך" צחקתי.
"והוהוהו" צחקו הבנים ומחאו כפיים.
מנקודת המבט של הבנות בחדר:
"תראו בנות, היא עכשיו עם הבנים" אמרה נועה והסתכלה מהחלון
"יהיה לנו פה קרב קשה אה?" אמרה מאי
"לא נכון היא דווקא ממש חמודה" אמרה לירון
"עד שהיא תתקרב לאוהד והיא כבר לא תהיה חמודה" אמרה נועה
"כולנו יודעות שהוא כבר לא מעניין אותי" אמרה לירון
"א'בסדר" אמרה מאי וצחקה…
מנקודת המבט של נוי:
"מה אתם שמחים!! כולה דייט קטן, אל תתלהבו" אמרתי וצחקתי
"את הראשונה שיוצאת איתו מאז לירון" אמר נדב וידעתי שזה יצור משהו עם הבנות.
"כל כך אהבת אותה?" שאלתי אותו
"כן… הרגשתי שיש חיבור עד שהיא באה וביקשה את זה" אמר
"יהיה בסדר" חייכתי. אחרי שעה שישבתי איתם הלכנו כולנו לחדר האוכל ישבתי עם הבנים אוהד,שליו,נדב ושון ואחר כך הבנות הצטרפו וישבנו ביחד.
שסיימנו עליתי לחדר ולא רציתי לספר לבנות שאני הולכת לדבר עם אוהד אז אמרתי להם שאני הולכת למנהלת הפנימייה לדבר איתה על משהו…
יצאתי מהחדר ואוהד חיכה לי שמה והוא היה כזה מדהים וחמוד ובכלל לא אוהד הזה שהבנות סיפרו לי עליו, הוא סיפר לי את סיפור של החיים שלו,איך הוא הגיע לפה וממש התרגשתי.
בסוף הוא ליווה אותי לחדר. "היה לי ממש כיף איתך" חייכתי
"גם לי.. את ממש חמודה" חייך והתקרב אלי.
"זה.. זה מוקדם מדי לא?" אמרתי
"כן.. כן צודקת סליחה" אמר והתרחק אבל אני התקרבתי ונתתי לו נשיקה על הלחי, חייכתי אליו ונכנסתי לחדר וראיתי את לירון יושבת על המיטה כאילו היא חיכתה לי…