סיפורי פנימייה- פרק 27(:

"מקווה שזה יסדר את העניינים בינינו" חייך ואמר
"לא אני לא רוצה" אמרתי
"נוי, זה רק חובה" אמרה אחת מהבנות
"יש לו חברה… עזבו אותי" אמרתי " רותם נעלה לחדר?" אמרתי כי אני יודעת שרותם נשארה בגללי
"כן, יאאלה בואי" אמרה ויצאנו מהאולם. הלכתי ממש מהר רק רציתי להגיע לחדר ולהכנס למיטה ולישון. "נוי, חכי רגע!" צעק מישהו מאחורה.
נו זה הטמבל הזה אוהד ששוכח שיש לו חברה. "עזוב אותי!!" צעקתי
"טוב אני הולכת לחדר" אמר רותם ואפילו לא הספקתי לעצור אותה.
"אין לי כוח אליך, לילה טוב ביי" אמרתי בכעס ובאתי ללכת
"נוי אני באמת אוהב אותך!" אמר
"התבלבלת, חברה שלך בחדר יושנת כמו פרינסס" אמרתי בזלזול
"זה לא חייב להיות ככה!!" אמר
"אני לא שאלתי אותך איך זה חייב להיות!" צעקתי
"השתנית" אמר בישירות, סובבתי את מבטי אליו בזעם
"בגלל שהגנתי על התחת שלך אתה אומר לי שהשתנתי?! יש לך פאקינג חברה מה אתה בא ומנשק אותי!!" אמרתי
"יכולתי להגן על עצמי נגד חברה שלי" אמר
"ועם מדברים על משתנים, תראה איך נטשת את כל החברים שלך בשביל ילדה נעל!" אמרתי
"לא את וניתאי!! יותר טוב?!" אמר וכבר התעצבנתי והעפתי לו סטירה לפנים בעצבים שהשתלטו עלי.
"אתה האחרון שתדבר על ניתאי!!" אמרתי בכעס ורצתי משמה הכי מהר שיכולתי, הסתובבתי אחורה וראיתי אותו בועט בדברים, מה נהיה מימנו? איפה אוהד החמוד שהכרתי לפני שנה?! האשלי הזאת שינתה אותו שינתה אותו לגמרי.

*****
אחרי בית ספר הלכתי לשבת לבד בדשא, חיברתי את האוזניות לגלקסי ושמתי טיילור סוויפט, השירים שלה מרגיעים אותי ומשקפים את מה שעובר עלי.
לפתע צל הסתיר לי את השמש, פתחתי את עיניי וזה היה אלירן.
"היי" חייך
"היי" חייכתי בחזרה
"למה את לבד?" שאל
"סתם קצת זמן לבד לא יזיק" אמרתי
"זה בגלל מה שקרה אתמול?" שאל
"כן.." אמרתי
"מה הסיפור שלכם?" שאל
"סיפור ארוך" צחקתי
"יש לי הרבה זמן פנוי" חייך ואז סיפרתי לו " וואוו" צחק
"כן… ובוא נגיד הוא התייחס אלי מגעיל מאז שעברתי לבאר שבע…" אמרתי
"מכיר תהרגשה.. אבל רק שתדעי שניתאי מאוד מתגעגע אליך" חייך
"גם אני אליו" חייכתי "תודה על השיחה, באמת שירד לי מהלב עכשיו" חייכתי
"נפגש בארוחת ערב?" חייך
"נפגש" קרצתי לו והלכתי לחדר, נכנסתי וראיתי ששון שמה ורותם ביחד.
"היי" חייכתי ונזרקתי על המיטה שלי, הדלקתי את הטלווזיה כדי שתעביר לי את הזמן.
"היי" חייכו אלי והמשיכו לדבר, התחלתי לזפזפ בערוצים של הטלווזיה מרוב שיעמום.
אחרי רבע שעה ככה שון הלך ישר הסתכלתי על רותם והיא סימנה לי שכן והתחלנו לקפוץ ולרקוד.
"יא די אתם ביחד?!" קפצתי עליה
"כן!!!" צחקה וחיבקה אותי
"יאאלה תתארגני נרד עוד מעט לחדר אוכל" חייכתי והלכתי לארון לבחור בגדים.
חולצה נופלת שעליה יש סימן של סמיילי מאוהב חמוד, ומכנס קצר. נכנסתי למקלחת של רבע שעה מתחת לדוש בכיף, יצאתי התלבשתי, התאפרתי, התבשמתי ואני ורותם היינו מוכנות.
נכנסנו לחדר האוכל וישבנו ליד שון,נדב, שליו,ישי ואלירן, כרגיל אוהד ישב עם חברתו הפרחה הלא מוצלחת וחברותיה. "מחזיקה אותו על קצר" מלמלתי אבל כנראה הם שמעו
"כן, שמת לב שהוא בכלל לא איתנו" אמר שון בעצבים
"מחליף חברה מחליף חברים" אמרה רותם
"מה? על מי מדברים?" שאל אלירן
"על אוהד" אמר שליו וכולם הסתכלו עליו.
"תבואו אלי היום לחדר, אני לבד" אמר אלירן
"יאאלה בכיף, תכין תשתייה" אמר שון
"אתה חמוד שלי לא שותה אבל שלוק" צחקה רותם וכולם אחריה.
אחרי ארוחת הערב אני ורותם חזרנו לחדר וישבנו קצת ודיברנו, והשעה הייתה תשע וחצי התקדמנו לחדר של אלירן. "היי" צרחתי וישר קפצתי עם המוזיקה והתחלתי לרקוד.
"אין מסיבה בלי קריוקי אז קדימה!!!" צחק אלירן וכל אחד בתורו קפץ על המיקרופון.
"שים שים לי אייל גולן" אמר נדב בקול ערסי שלו. "אני עכשיו בסטטוס מאוהב…." התחיל לשיר וכולם מחאו לו כפיים על השיר עם הזיופים באמצע.
"יאאלה נוי… בואי תשירי" אמר ישי
"לא.. לא כדי" צחקתי
"נו בואי כולם פה זייפנים" צחק שון וגרר אותי למיקרופון, שמו לי שיר 'רבות הדרכים'
"וואי שיר ישן!!!" צעקתי
"יש בו גם בן ששר אז מי רוצה לשיר עם נוי?" שאלה רותם
"יאאלה אני יתנדב" אמר שליו וזרקתי לו מיקרופון, התחלנו לשיר וגיליתי שאני די טובה בזה אבל היו גם זיופים. "נוי עדיף שתהיי יפה ותשתקי" צחק שון
"לא נכון אני שרה ממש יפה" צחקתי
אחרי שעה וחצי ככה אני ורותם חזרנו לחדר כי נהיה מאוחר נשכבתי על המיטה ולא הצלחתי להרדם, הסתובבתי מצד אחד לצד השני ולא הצלחתי.
שמתי עלי נעלי ספורט ויצאתי מהחדר לכיוון הפארק שליד חדר הכושר, נשכבתי על הדשא והסתכלתי על העננים האפורים. חשבתי על הכל, על ניתאי, על אוהד ואשלי, ועל אתמול שהוא בא לנשק אותי, זה היה סתם? או שהוא באמת עוד אוהב אותי? הרבה מחשבות.
"שאת עצבנית את פה.." שמעתי קול מאחורי זה היה אוהד.
"כן שאני עצבנית" אמרתי בכעס
"טוב את לא חייבת להיות ככה" אמר
"אויש נו עזוב אותי" אמרתי
"אני לא מבין… הכל היה יכול להיות בסדר למה את תוקפת אותי?" אמר
"למה?! אתה באמת שואל?" עניתי בכעס
"כן אני באמת שואל" ענה לי רציני
"כי שכחת מי באמת החברים שלך פה" אמרתי
"את בטוחה שזה לא בגלל ששכחתי אותך והמשכתי הלאה?" שאל וזה עיצבן אותי
"אני שכחתי אותך אוהד, לי היה חבר שאהבתי ואז חזרתי לפה ואפילו שלום לא אמרת לי אז תסתום את הפה שלך, כי אני ואתה זה ממש לא יהיה שוב" אמרתי
"נשיקה אחת מימני ואת שלי כמו פעם" אמר
"לא, יש לך חברה אשלי עכשיו שאני מסתכלת על זה, תמיד אמרו לי שאתה סוציונר מסריח" אמרתי
"והם טעו" אמר
"הם? ממש לא אני טעיתי שהייתי איתך והייתי חברה שלך" אמרתי
"לא את לא טעית, אנחנו אהבנו אבל כל אחד המשיך בדרכו" אמר
"אבל תמיד נשארת אצלי בלב" הוסיף אחרי כמה שניות
"טוב, אני עולה לחדר עכשיו" התעלמתי מדבריו ובאתי לקום
אל תלכי" תפס בידי והתיישב על הדשא, התישבתי לידו והוא שילב את ידו בשלי
"אוהד זה לא מתאים" אמרתי בחשש
"זה מתאים.. אני אוהב אותך" אמר ונישק אותי לאט לאט "מחר אנחנו נוכל להיות ביחד!" חייך ואני גם "תחכי לי מחר פה בארבע וחצי?" שאל
"מה אתה תעשה?" שאלתי בחיוך
"יפרד מאשלי וככה נוכל להיות ביחד" חייך והרים אותי וליווה אותי לחדר.
"לילה טוב" חייכתי
"לילה מדהים" חייך ונישק אותי, נכנסתי לחדר ונשכבתי במיטה ונרדמתי.

******
"את יודעת נוי אתמול בלילה קמתי וראיתי שאת לא במיטה… תגידי לי שדמיינתי וכן את ישנת במיטה ונחרת כמו תמיד" אמרה רותם שהיינו בחדר האוכל
"אני לא יכול לספר לך עכשיו… מבטיחה בערב" צחקתי והסתכלתי על אוהד שחייך אלי
"אוקי…" צחקה ואז הבנים הגיעו וישבו איתנו לאכול.
סיימנו לאכול ולדבר והלכנו לבית ספר ללמוד רק שלוש שעות כי התבטלו לנו שעתיים.
"טוב ילדים, רק לזכור להכין את שיעורי הבית שלכם…" אמרה המורה וכולם יצאו מהכתה.
"בואי נלך לחדר כושר" אמרה לי רותם, הנהנתי בראשי והתקדמנו למבנה של חדר הכושר.
נכנסנו לבפנים וכרגיל היו שמה החתיכים עם השרירים. אני ורותם הלכנו למתקן שאף פעם לא הצלחנו בו "די אנחנו חייבות לנצח אותו פעם אחת!!" צחקתי
"חייבות חייבות!!" צחקה רותם, הזמן עבר במהירות וראיתי שהשעה כבר ארבע
"שיט אני חייבת ללכת, אני ידבר איתך בערב" אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי ורצתי לחדר, התקלחתי ושמתי עלי מכנס קצר כחול וחולצה לבנה, יצאתי לפארק במקום שאוהד אמר לי וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי… אבל אוהד לא הגיע…