סיפורי פנימייה- פרק 5(:

פרק 5:
ראיתי את אוהד ולירון מתנשקים והלב שלי נשבר, התנפץ לרסיסים קטנים.
עמדתי והסתכלתי עליהם, האיפור נמרח,הלב נשבר והם בשלהם, ממשיכים להתנשק.
יד נגעה בכתפי ומשכה אותי איתה, הסתובבתי וזה היה נדב חיבקתי אותו חזק ולא רציתי לשחרר.
ישבנו שנינו בספסל שהיה מול החדר שלי, והבנתי שאני בחיים לא רוצה להיות עם לירון באותו חדר.
"תרגעי הכל בסדר" אמר וחיבק אותי.
"כן.. אני בסדר, אני נפגעתי, אבל אני יתגבר על זה" אמרתי וניקיתי את דמעותיי.
"הכל טוב אל תדאגי" חייך
"אבל… חשבתי שהיא חברה שלי, שלא תבגוד בך, ושתהיה איתך מתי שצריך" אמרתי
"אין דבר כזה חברה נוי, את יודעת את זה" אמר
"צודק… אבל בכל זאת, למה היא הייתה חייבת לעשות לי את זה? היא שונאת אותי?"
"אני לא יודע… נוי הם גם היו חברים וזה..ואולי קשה לה להתגבר על זה" אמר
"אולי… אבל מה שבטוח שזה לא הולך לעבור לה בשתיקה, אני לא מוותרת ולא שוכחת ובטח שלא סולחת מהר." אמרתי ובתוך תוכי תיכננתי להם נקמה מתוקה.
"תודה נדב" חייכתי וחיבקתי אותו.
"יאאלה בואי נחזור לשם, תראי להם מזה" חייך והתחלנו ללכת לחדר שלהם.
נכנסנו לבפנים וראיתי שכולם כבר התפזרו נשארו שם רק אני,נדב,רותם,שליו,מאי,נועה,לירון ואוהד.
עזרתי שם לסדר ולא דיברתי עם אוהד או עם לירון, ראיתי שאוהד יושב בצד מסטול, ולירון במרפסת מנסה להתאוורר. כל כך כעסתי, היה לי זעם, רציתי להרוג אותו ואותה ביחד.
"נוי, תעזרי לי לפנות שם" אמרה רותם, השם הזה היה איפה שאוהד ישב.
"טוב" אמרתי והתחלתי להרים את הלכלוך שהיה שם. "מה יש?" שאלה אותי רותם
"אחר כך.." אמרתי והסתכלתי על אוהד שהסתכל עלי.
"את יכולה להשאיר אותי לבד עם חברה שלי?" ביקש מרותם, ורותם חייכה והלכה.
"מה קורה איתך?" שאל
אני לא עניתי לו זה הדבר הכי נכון לעשות.
"נוי?" אמר וליטף את לחיי, תפסתי בידו והעפתי אותה מימני.
"שלא תעז, לדבר איתי, להתקרב אלי, או כל דבר אחר!!! שמעת?!" צעקתי וכולם הסתכלו עלינו.
"נוי… מה יש? מה עשיתי?" אמר חסר עונים
"אתה כזה חכם, ויודע הכל אז תחשוב לבד" אמרתי וזרקתי את הסמרטוט ויצאתי מהחדר. נכנסתי לחדר לשעבר שלי כי ידעתי שאני לא רוצה להיות פה יותר. זרקתי את כל הבגדים שלי למזוודה ולקחתי כל דבר שהיה קשור אלי בחדר הזה.
"נוי… נוי!!!! מה יש לך?!" צעקה נועה
"מה שקורה לי הוא שחבר שלי בגד בי עם חברה שלי!!! ואני לא רוצה להיות פה יותר!! לא רוצה!!!!" צעקתי ונזרקתי על הרצפה בבכי.
לירון נכנסה לחדר שהיא לא מבינה מה קורה פה. "חתיכת זונה מגעילה!!!! חשבתי שאת חברה שלי!!!" צעקתי עליה.
"נוי, זה קרה בטעות היינו שיכורים אני מצטערת!!!" אמרה לירון
התעלמתי מדבריה ויצאתי מהחדר בלי להגיד דבר, ידעתי מה אני עושה ואני דבוקה במטרתי.
אני הולכת להיות בחדר עם רותם, שעד עכשיו לא בגדה בי, ואני מאמינה שהיא חברה טובה.
דפקתי על הדלת שלה והיא פתחה לי וישר חייכה היא הבינה שאני יהיה איתה בחדר.
"אפשר להכנס?" צחקתי
"ברור!! חדר שלי חדר שלך" חייכה ונכנסתי לבפנים.
היא עזרה לי לסדר את הבגדים שלי בארון ואז ישבנו וראינו טלווזיה וצחקנו והיא די עזרה לי לשכוח מה שקרה,אבל זה עדיין ישאר אצלי בלב.
הייתה דפיקה על הדלת, רותם פתחה אותה ואז ישר יצאה החוצה וראיתי שאוהד נכנס לבפנים.
"באמת שאין לי כוח אליך" נאנחתי.
"אני רק רוצה שתקשיבי לי" אמר.
"דבר" אמרתי
"אני רוצה שתיתני לי הזדמנות אחרונה, אני ממש התאהבתי בך, אף אחת לא גרמה לי להרגיש מה שאני מרגיש איתך בלב. אני באמת אוהב אותך, ולירון…. אני לא יודע מה חשבתי לעצמי, אני באמת מצטער, לי חשוב רק דבר אחד שנשלים ונחזור להיות ביחד" אמר והתקרב אלי.
"אוהד.. אוהד…" אמרתי ועצרתי אותו
"מה?" אמר
"אני מצטערת אבל אני לא יכולה להיות איתך" אמרתי בעצב.
"בבקשה תני לי הזדמנות אחרונה" אמר והתחנן
"אני לא יודעת… לא יודעת…" אמרתי.
"תדעי תמיד שאני אוהב אותך, ובחיים אני לא יאהב מישהי כמוך" אמר
"אתה בטח אומר את זה לכולם" אמרתי והרכנתי פנים
"בטח לכל העולם…" אמר
"אתה רואה…" אמרתי
"אני רואה שאת היא כל העולם שלי, וחוץ מימך לא אמרתי את זה לאף אחד" אמר והתקרב אלי.
"אוהד…" אמרתי והתרחקתי "אני, אני לא יודעת עם לסלוח לך…. ואני רק רוצה לדעת עם הנשיקה הזאת הייתה מקרה חד פעמי, או שזה קרה כבר פעמיים.. שלוש" שאלתי
"חד פעמי נוי… חד פעמי" אמר
"אתה הבחור הראשון שאני סולחת לו על דבר כזה" חייכתי אליו
"זאת אהבה" חייך ונישק אותי, הרגשתי שאהבה שלי אליו ממש חזקה מספיק כדי לסלוח לו.
רותם נכנסה לחדר ואני ואוהד הפסקנו את הנשיקה והוא יצא מהחדר עם חיוך.
"אוקי… אין טעם לשאול" צחקה
"כן.. אין טעם" חייכתי
"את יודעת מה מתאים לי עכשיו?" שאלתי
"גלידה עם סירופ שוקולד מלמעלה…" אמרה ופינטזה..
"חח, גם… אבל גם ללכת ללירון ולעשות לה בכוונה" אמרתי
"יא!! באלי לבוא איתך" אמרה
"בואי!!" צחקתי ויצאנו מהחדר, החדר שלהם קצת היה רחוק מאיתנו. בדרך ראינו את ישי, ההוא מהמסיבה הלא מוגדרת הזאת.
"היי" חייך… "לאן אתן?" שאל
"לכסח מישהי…" צחקה רותם
"בקטנה.." צחקתי.
"את מי?" שאל
"לירון.. מכיר?" אמרתי
"ברור איך לא" אמר "אבל אל תעשו את זה.." אמר
"למה?!" צחקתי "אתה חושב שאנחנו מפחדות מימנה?" שאלתי
"לא קשור." אמר.
"טוב.. אתה בא לעזור לנו או מה?" שאלה רותם
"בא, בטח שבא" צחק והגענו לחדר שלהם.
"לדפוק?" שאלתי
"איזה לדפוק לפתוח במכה!!" צחק ישי
"טוב 3.. 2… 1.." אמרתי ורותם פתחה את הדלת ו…..